מקס פיין (סדרת משחקים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Max Payne
Maxpaynebox.jpg
עטיפת המשחק הראשון בסדרה
שם בעברית מקס פיין
תאריך הוצאה 1 ביולי 2001
סוגה פעולה
פיתוח Remedy Entertainment
הפצה Gathering of Developers
מצבי משחק שחקן יחיד
דירוג (ESRB:M (Mature
פלטפורמות Windows, Xbox, PS2
Max Payne 2: The Fall of Max Payne
Max Payne 2.jpg
עטיפת המשחק השני בסדרה
שם בעברית מקס פיין 2: נפילתו של מקס פיין
תאריך הוצאה 15 באוקטובר 2003
סוגה פעולה
פיתוח Remedy Entertainment
הפצה Rockstar Games
מצבי משחק שחקן יחיד
דירוג (ESRB:M (Mature
פלטפורמות Windows, Xbox, PS2
Max Payne 3
Maxpayne3.jpg
עטיפת המשחק השלישי בסדרה
שם בעברית מקס פיין 3
תאריך הוצאה 15 במאי 2012 לקונסולות, 1 ביוני 2012 למחשב
סוגה פעולה
פיתוח Rockstar Vancouver
Rockstar New England
Rockstar London
Rockstar Toronto
הפצה Rockstar Games
מצבי משחק שחקן יחיד, רב שחקנים
פלטפורמות Windows, Xbox360, PS3

מקס פיין הינו זיכיון משחקי פעולה מגוף שלישי זוכה פרס באפט"א[1], שפותח לראשונה ב-1 ביולי 2001 בידי החברה הפינית Remedy Entertainment, הופק בידי 3D Realms והופץ על ידי חברת Gathering of Developers לפלטפורמות השונות. ב-15 באוקטובר 2003 יצא משחק המשך, וב-17 באוקטובר 2008 יצאה לאקרנים גרסה קולנועית למשחק. כתשע שנים לאחר צאת המשחק השני בסדרה, יצא ב-15 במאי 2012 המשחק השלישי בסדרה, הפעם תחת הפצתה של חברת Rockstar Studios (מפתחי Grand Theft Auto)‏[2].

המשחקים הופצו לקונסולות המשחקים ובנוסף גם למערכת ההפעלה Microsoft Windows. נכון ל-2011, זיכיון המשחקים מכר למעלה מ-7.5 מיליון עותקים ברחבי העולם. קדימון ראשון למשחק החדש יצא ב-14 בספטמבר 2011[3].

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה הבולטת ביותר למשחקי מקס פיין היא הסגנון הקולנועי הרווח בסרטי הפעולה ההונג קונגים ככלל, וסגנון בימויו של הבמאי ג'ון וו בפרט: סצינות ירי בהילוך איטי וכוריאוגרפיית קרבות המדומה לבלט. המשחק היה בין הראשונים שהשתמשו באפקט "זמן קליע" שפרץ לתודעה בסרט הקולנוע "מטריקס".

סגנון הצילום והכוריאוגרפיה משולב לרוב עם השפעות כפילם נואר והספרות הזולה, בהם באים לידי ביטוי הדמויות והדיאלוג. סצינות העלילה העיקריות אינן משלבות שחקנים תלת ממדיים או בעלי תפאורה קולנועית, כי אם איורים בנוסח רומן גרפי וקריינות. סגנון המשחק העיקרי הוא יריות כאשר נקודת מבטו של השחקן היא מגוף שלישי.

המשחק שואב השראה מהמיתולוגיה הנורדית, בעיקר מסיפור אחרית הימים, כמו גם שמות הגיבורים והמקומות שבסיפור, אשר מקבילים לשמות האלים במיתולוגיה (אלפרד וודן, אלכס בלדר, תאגיד אסיר, בניין אסגארד, הסם ולקיר). העלילה האפלה והקודרת עוקבת אחר מקס פיין, שוטר ה-DEA במשטרת ניו יורק שאשתו וביתו נרצחו והוא מחליט לקחת את החוק לידיו ולמצות את הדין עם רוצחיהם. אט אט הוא נלכד באמצעה של מזימה להשתלט על מקורות הסם והשליטה בעיר.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקס פיין - שוטר במשטרת העיר ניו יורק שמועבר לסוכנות ה-DEA בעקבות רציחתן של אשתו וביתו התינוקת בידי סוחרי סם הולקיר. מקס מסתנן במסווה לתוך משפחת המאפיה פונצ'ינלו כדי לפקח על אופן העברת הסמים. חודשיים לאחר מכן, מקס מואשם על לא עוול בכפו במותו של סוכן ה-DEA אלכס באלדר, והמשטרה מוציאה נגדו צו מעצר. הוא הופך לבסוף לפורע חוק ולצבא של איש אחד במלחמתו האישית נגד הפשע. הוא הורג מאות חברי כנופיה ואנשים שקשורים לתאוריית הקשר סביב מות משפחתו, בו בעת שהוא נמצא במנוסה מהמשטרה שמבקשת לעצור אותו. הדמות משתמשת במטפורות ובמשחקי מילים כדי לתאר את העולם בו היא נמצאת דרך מונולוגים פנימיים, אשר לפעמים סותרים את הדרך בה הוא מתנהג כלפי חוץ.
  • מונה סאקס - מתנקשת להשכרה. נתקלת לראשונה במקס לאחר שהרג את ג'ק לופינו. היא גורמת ללכידתו ולחקירתו בידי המאפיה. השניים נפגשים מאוחר יותר כאשר היא מבקשת לנקום ברצח אחותה. אולם היא נורית ונחשבת למתה. במשחק השני, מקס נתקל בה כאשר הוא חוקר רציחות סדרתיות. הם מפתחים מערכת יחסים רומנטית. במשימה האחרונה, מונה נהרגת ומותירה את מקס שבור לב.
  • ג'ים בראוורה - מפקד המשטרה שמנהל מצוד אחר מקס במשחק הראשון, לאחר שזה האחרון הפך לנמלט. במשחק השני, הוא הוריד את עצמו בדרגה ומשמש כמפקדו של מקס במקוף.
  • ולדימיר לם - גנגסטר רוסי נעים הליכות מהדור הישן. במשחק הראשון הוא היה במלחמה עם המאפיה, ואף על פי שהיה מכותר הצליח להכות חזרה בג'ק לופינו. הוא עורך עסקה עם מקס כדי להשיג ידו על מכלית משא שמכילה כלי נשק צבאיים ואשר נמצאת בחזקתו של דון פונצ'ינלו.
  • ויני גוגניטי - מאפיונר במשפחת פונצ'ינלו. במשחק הראשון הוא משמש כסגנו של ג'ק לופינו. מתואר כאדם אינטליגנט אך פחדן, שנוהג להתעלל בשותפותיו למיטה, לרוב נערות ליווי קטינות. מקס פוצע אותו ורודף אחריו עד אשר הוא מוצא את מקום מחבואו של לופינו. במשחק השני, הוא מקודם לדרגת קאפו, כנראה בגלל האבידות הרבות מהן סבלה משפחת הפשע פונצ'ינלו. הפעם הוא מהווה איום נמוך ונמצא במלחמה עם המאפיה הרוסית.
  • אלפרד וודן - סנאטור אמריקני. במשחק הראשון הוא מתואר כחבר בכיר בחוג הפנימי, אשר מסכים לחלץ את מקס מגזר דינו בתמורה לניטרולו של יריב משותף. במשחק השני הוא חוזר, כעת חולה במחלת הסרטן ומרותק לכיסא גלגלים ומעורב בתאוריית הקשר המרכזית של הסיפור.
  • החוג הפנימי - אסופה של אישים בכירים ורבי השפעה אשר שולטים בכל, החל מפשע מאורגן וכלה ברמות הגבוהות של ממשלת ארצות הברית. נאמר שהם קיימים מאז ימי כתות הבונים החופשיים. מבין חבריו נמנים סנאטור אלפרד וודן, סנאטור סבסטיאן גייטס, ולדימיר לם ומר קורקרן.
  • קירה סילבר - בשעה שהיא לא נפגשת פנים מול פנים עם יתר הדמויות, דמותה מהווה קשר חיוני לגיבור עם העולם החיצון. עיתונאית אשר נראית במבזקי חדשות במהלך שני המשחקים, ואשר מקריאה ידיעות על מקס פיין ומעשיו.

דמויות נוספות מהמשחק הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ק לופינו - קאפו של משפחת פונצ'ינלו. מטורף אשר מאמין בתורת הנסתר הודות לשימוש תכוף בסם הולקיר.
  • אלכס באלדר - סוכן DEA וחברו של מקס פיין.
  • בי בי הנסלי - סוכן DEA מושחת וחבר של מקס. מקבל שוחד מניקול הורן, ומבקש ממקס לפגוש בסוכן באלדר ברכבת התחתית, שם הוא יורה למוות בבאלדר ומפליל את מקס. לקראת סוף המשחק הוא פוגש במקס ומתגלה כי הוא בוגד שעובד עבור הורן. נורה על ידי מקס בקרב יריות.
  • אנג'לו פונצ'ינלו - הסנדק של משפחת פונצ'ינלו. מתעלל בנשים וסדיסט. מתגלה כי הוא משמש ככלי משחק בידי אחרים.
  • ניקול הורן - טייקון ואשת עסקים. אשת מפתח שעומדת מאחורי פרויקט ואלהלה, שהוקם בימי מלחמת המפרץ כדי לפתח סמים המשפרים את המורל ואת הסיבולת. כאשר הפרויקט נכשל היא סירבה לסגור אותו, ושנים לאחר מכן הפיצה את הסמים תחת השם ולקיר.

דמויות נוספות מהמשחק השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ולרי וינטרסון - בלשית וחוקרת מכובדת במשטרת ניו יורק, אותה מעדיף ברוורה על פני מקס. גרושה ואם לילד עיוור. נמצאת ברומן חשאי עם ולדימיר לם.

דמויות נוספות מהמשחק השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראול פזוס - שוטר לשעבר שנשכר בידי ויקטור ברנקו להתחבר למקס ולהתל בו להסכים להצעת עבודה כבלש עבור משפחת ברנקו.
  • רודריגו ברנקו - טייקון נדל"ן עשיר ואיש עסקים שמקס עובד עבורו.
  • פביאנה ברנקו - אשתו של ברנקו שנחטפת בידי הקומנדו סומברה ("פיקוד הצללים").
  • ויקטור ברנקו - פוליטיקאי, אחיו של רודריגו.
  • מרצ'לו ברנקו - הצעיר מבין האחים למשפחת ברנקו. פלייבוי חובב מסיבות.
  • סראנו - מנהיג הקומנדו סומברה, הכנופיה שחטפה את פביאנה.

מקס פיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס פיין חוזר ערב אחד לביתו ומגלה כי אשתו וביתו שאך נולדה נרצחו בידי סוחרי סמים המכורים לסם בשם "ולקיר". לאחר לוויית משפחתו, מקס מועבר למחלק הסמים.

שלוש שנים לאחר מכן, מקס עובד כסוכן סמוי וחוקר את העברת משלוחי הולקיר בידי משפחת המאפיה פנצ'ינלו. בי בי הנסלי, חברו למחלק, משאיר לו הודעה להיפגש עם שותפו וחברו הטוב אלכס בלדר ברכבת התחתית. כאשר מקס מגיע למקום, שותפו נרצח בידי מתנקש אנונימי. כתוצאה מכך, המשטרה מחשיבה את מקס לחשוד העיקרי ברצח, ובנוסף משפחת פנצ'ינלו מגלה כי מקס הוא שוטר ורוצה במותו.

מקס עורך מצוד אחר ג'ק לופינו, עבריין שאחראי להפצת הסם עבור משפחת פנצ'ינלו. לאחר שמקס הורגו הוא נפגש עם מונה סאקס, שמסממת אותו וגורמת ללכידתו בידי המאפיה. מקס נמלט משוביו ומצליח להשיג ידו על נשק מהמאפיה הרוסית. הוא חודר לביתו של דון פנצ'ינלו, ראש המאפיה. כאשר הדון נהרג בידי סוכניה של ניקול הורן, יו"ר תאגיד אסיר, מקס מגלה כי הדון הוא רק בובת חוטים בשוק השחור. הורן מזריקה למקס מנת יתר של ולקיר ומשאירה אותו למות.

קצוות חוט מובילים את מקס למפעל היתוך שבבסיסו בונקר צבאי ישן. הוא מגלה שסם הולקיר הוא תוצאתו של ניסוי צבאי שנועד לשפר את סיבולת הלוחמים, אך הופסק עקב תוצאות בלתי צפויות. עוד הוא מגלה, שאשתו גילתה אודות הניסוי בזמן שעבדה במשרד התובע המחוזי, ולכן נרצחה.

לאחר שמקס עוזב את הבונקר, הוא מקבל שיחת טלפון מבי בי שמבקש ממנו להפגש בחניון תת-קרקעי. מקס מגלה כי בי בי היה זה שירה באלכס ושהפליל את מקס ברצח. קרב יריות מתפתח, ומקס הורג את בי בי. הוא מתבקש להגיע לבניין אסגארד ולהפגש עם אדם בשם אלפרד וודן, חבר בארגון סודי הידוע בשם "המעגל הפנימי". הוא מבטיח למקס זיכוי מלא תמורת מותה של הורן. סוכניה של הורן פורצים למקום ורק מקס ו-וודן נותרים בחיים.

מקס עושה את דרכו לתוך בניין אסיר השמור היטב ונפגש עם מונה סאקס בשנית. היא מסרבת לירות בו ונורית במקום. מקס מתעמת עם ניקול הורן ומתוודה בפניה שכל העניין החל משום שאשתו גילתה בדבר ניסוי הסם ולקיר. הורן בורחת לגג, שם ממתין לה מסוק. מקס יורה בכבלים שמחזיקים אנטנה, שמתמוטטת על המסוק וגורמת להשמדתו. מקס נעצר על ידי הבוס שלו, ג'ים בראוורה, ומובל החוצה בידי סוכני SWAT. הוא מחייך כאשר הוא רואה את אלפרד וודן, לאחר שזה הבטיח את דבר זיכויו.

מקס פיין 2: נפילתו של מקס פיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנתיים לאחר מאורעות המשחק הראשון, מקס פיין הוא בלש במשטרת ניו יורק. תוך חקירת שורה של רציחות בידי קבוצת מתנקשים הידועים בשם "המנקים", הוא נתקל במונה סאקס - אותה חשב למתה. בחוזרו למטה המשטרה, הוא שומע שיחת טלפון המתבצעת בין שותפתו, ואלרי וינטרסון, לבין גורם לא ידוע בעניין מונה. זמן קצר לאחר מכן, אל המקום מסתננים מתנקשים המחפשים את מונה. לאחר שמקס עוצר אותם, הוא מחליט לחקור בנושא המתקפה הפתאומית.

החקירה מובילה אותו לאתר בניה, שבו הוא ומונה נלחמים במתנקשים נוספים. וינטרסון מגיעה למקום ומחזיקה את מונה באיומי אקדח. מונה טוענת שוינטרסון רוצה להרגה, ומקס יורה בשותפתו ונותן למונה לברוח. בטרם מותה, וינטרסון מצליחה לירות במקס וגורמת לאשפוזו.

לאחר שחרורו מבית החולים, מקס מוצא את מונה ושניהם מתחילים לחפש אחר תשובות. מקס נלכד בידי ולדימיר לם, ראש המאפיה הרוסית. מקס מגלה שהמנקים עובדים עבור לם, ושהוא חבר "המעגל הפנימי" יחד עם אלפרד וודן, שהיה אחראי לזיכויו של מקס בסוף המשחק הקודם. לם מעוניין להרוג את וודן ולהשיג שליטה במעגל הפנימי. עוד הוא מגלה שמונה היא מתנקשת שכירה שנשלחה על ידי וודן, ואשר מטרתה להרוג את לם ואת מקס. לבסוף, כי וינטרסון הייתה המאהבת של לם, דבר שבעטיו מקס נורה ונותר למות בבניין בוער. מונה מצילה אותו בטרם עת, ושניהם שמים פעמיהם לאחוזתו של וודן במטרה להצילו מידיו של לם.

באחוזה, מונה עוצרת את מקס ומנסה להרגו אך מגלה שהתאהבה בו. לם מופיע ויורה במונה. וודן מנסה לעצור את המתרחש ונורה בעצמו. מקס מנסה לעצור את לם, וכתוצאה מכך מפיל את אקדחו. לם לוחץ על כפתור הפיצוץ, הרצפה נשברת ומקס ולם נופלים לתוכה. מקס רודף אחר לם, ולבסוף הורג אותו. רגע לפני שלם מת, הרצפה קורסת והוא נופל את מותו בזמן שהאחוזה עולה בלהבות. כאשר המשטרה מגיעה, מקס נמצא לצידה של מונה, שמתה בזרועותיו. אם מסיימים את המשחק בדרגת הקושי הגבוהה ביותר, מונה שורדת.

מקס פיין 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – Max Payne 3

כתשע שנים לאחר שהרג את ולדימיר לם, מקס פיין פרש מעבודתו במשטרת ניו יורק ועבר להתגורר בהובוקן, ניו ג'רזי. הוא החל לפתח התמכרות לטיפה המרה ולמשככי כאבים. הוא נקלע לעימות עם אנתוני ד'מארקו ג'וניור, בנו של מאפיונר מקומי, אך אדם בשם ראול פזוס מתערב ומקווה לשכור את מקס לעבודת אבטחה פרטית בדרום אמריקה. מקס מתנגד בתחילה, אך לאחר שהוא הופך למטרה בידי מתנקשי המאפיה בעקבות הריגתו של אנתוני בקטטת ברים, מסכים ללוות את פזוס לברזיל.

מקס ופזוס עובדים עבור משפחת ברנקו האמידה בסאו פאולו, אשר כוללת שלושה אחים - רודריגו איש העסקים, ויקטור הפוליטיקאי ומרצ'לו חובב המסיבות. במהלך מסיבה בפנטהאוז של רודיגו, הוא ואשתו פביאנה נחטפים בידי כנופיית רחוב שידועה בשם "קומנדו סומברה", אך מקס מציל אותם. פביאנה, אחותה ג'ובאנה ומרצ'לו הופכים למטרה בידי אותה כנופיה בעת ביקורם במועדון לילה, ופביאנה נחטפת. מקס ופזוס מביאים תשלום כופר לאצטדיון, אך העסקה מתבטלת כאשר קבוצה צבאית ימנית ופורעת חוק בשם "קראצ'ה פרטו", שגונבת את הכסף. מקס ופזוס מחליטים לפשוט על מחנה הקומנדו סומברה כדי להציל את פביאנה, אך הכנופיה נמלטת עימה.

הגרסה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003, פוקס המאה ה-20 קנתה את הזכויות לסדרת המשחקים‏[4].

הסרט, שיצא לאקרנים ב-17 באוקטובר 2008 בארצות הברית (וב-6 בנובמבר 2008 בישראל), מבוים על ידי ג'ון מור ("טיסת הפניקס", "אות משמיים", "מאחורי קווי האויב") ומככבים בו מרק וולברג כמקס פיין, מילה קוניס כמונה סאקס, בו ברידג'ס כבי בי הנסלי, אמאורי נולסקו כג'ק לופינו, נלי פורטדו ככריסטה בלדר, קייט ברטון כניקול הורן, כריס אודונל כג'ייסון קולווין - יד ימינה של ניקול הורן, אולגה קורילנקו כנטשה סאקס והראפר לודאקריס כג'ים בראוורה.

בסוף השבוע הראשון להקרנתו זכה הסרט להכנסות של 18 מיליון דולר. נכון לאפריל 2009, סכום ההכנסות לסרט נאמדים בקרוב ל-85.5 מיליון דולר. למרות הצלחה קופתית, הסרט ספג ביקורות קשות. מבין הביקורות שהופנו כלפיו, "הסרט סובל מעלילה לא הגיונית למרות היותו מושקע מבחינת אקשן מסוגנן". עוד הובעה אכזבה מהמעבר של משחק המחשב לקולנוע שאינו נאמן למקור, וביצוע כושל של צוות השחקנים.

חרף הביקורות, אתר המשחקים IGN נתן לסרט ציון "העיבוד הטוב ביותר למשחק מחשב".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Max Payne wins BAFTA award, 3D Realms, October 28th 2001
  2. ^ Rockstar Games Announces Max Payne 3 Release, September 8th 2011
  3. ^ The First Max Payne 3 Trailer
  4. ^ Max Payne movie, IGN Movies, June 27th 2005‏