מקס צווייג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מקס צוייג)

מקס (מקסימיליאן) צווייגגרמנית: Max Zweig ‏; 22 ביוני 1892 - 5 בינואר 1992) היה מחזאי יהודי ממוצא אוסטרי שחי רוב חייו בארץ ישראל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צווייג נולד למשפחה משכילה, יהודית ציונית חילונית, בפרוסטיוב שבחבל מוראביה שהייתה תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. בן דודו המוכר יותר היה שטפן צווייג.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה למד משפטים וקיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פראג. לאחר מכן חי כסופר עצמאי בווינה ובברלין וכתב מחזות רבים שחלקם זכו להצלחה בתיאטראות בארצות הדוברות גרמנית, המחזה הראשון שלו שהוצג על במה מקצועית היה Ragen ב-1924. ידידיו היו לודוויג ויטגנשטיין ומכס ברוד. עם עליית הנאצים לשלטון, החליט לעזוב לפראג ומשם בהזמנת הבימה הגיע ב-1938 לארץ ישראל, כאשר הסתיימה העסקתו ב"הבימה", כיבוש צ'כוסלובקיה על ידי הנאצים לא אפשר לו לחזור לפראג, לכן השתקע צוויג בתל אביב והתפרנס מערבי קריאה אליהם הגיעה אוכלוסיית הייקים ומתמלוגים שקיבל על יצירותיו. הבימה תרגמה והעלתה כמה ממחזותיו התנ"כיים וכן את המחזה "האנוסים", לאחר מכן כתב מחזה המבוסס באופן חופשי על מאורעות תל חי.

בהגיעו לישראל התיידד עם פאול אנגלמן והם אף תקופת מה גרו כשותפים בדירה בתל אביב. למרות שחי בישראל למעלה מ-50 שנה ושלט בעברית ברמה סבירה, לא כתב צווייג בעברית אלא בגרמנית בלבד וחש כל חייו כאילו הוא בגלות שלא מרצון.

לאחר מותה של אשתו הראשונה מרגרט, התחתן עם נגנית הנבל השווייצרית וילהלמינה ביכרר-צוייג (Wilhelmine Bucherer)(גר') שהתאהבה בו מקריאת מחזותיו ובאה אליו לישראל. בשנות ה-70 קיבלה וילהלמינה עבודה כנבלנית בתזמורת ירושלים רשות השידור, ובני הזוג עברו לירושלים.

נפטר בירושלים בגיל 99, ונקבר בהר המנוחות.[1]

ארכיונו האישי נמצא במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית [2]

מספריו ומחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "האנוסים" - האנוס הצעיר בן המאה ה-15, דון כריסטובל (בהצגה המקורית בגילומו של השחקן שמעון פינקל, בתרגום אביגדור המאירי ובבימויו של צבי פרידלנד) הוא לוחם ומשורר אשר בז ליהודים אבל שומר שבת. כאשר הוא מגלה מה עוללה האינקוויזיציה הספרדית הוא מחליט לחזור ליהדות.
  • "קבוצת דוידיה" (Kampf um Davidia) - מחזה המבוסס על מאורעות תל-חי. צווייג הכניס בפי הרופא את השקפת עולמו הליברלית שהייה שונה מהאתוס המקובל, ולכן הבימה לא העלו את המחזה. הוא עלה רק במסגרות חובבניות, וכן מחוץ לישראל.[3]
  • "ירמיהו" - מבוסס על הדמות התנ"כית, הועלה בתיאטרון "אהל" בתרגום אביגדור המאירי ובבימויו של משה הלוי
  • "בסנטוריום"
  • "שני עולמות" - עלה ב"הבימה" ב-1942
  • "שאול" - עלה ב"הבימה" ב-1949 בתרגומו של יעקב הורוביץ
  • "גטו ורשה" (1947)
  • מחזות שלא תורגמו לעברית: ראגן, הטיסה של טולסטוי, המזכיר הראשי, תהום, ההתעוררות של פיאה קאמרון, ההחלטה של לורנצו מורנו, פרנציסקוס, המרד של הלב
  • "זיכרונות חיים" - ספר אוטוביוגרפי בשני כרכים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס צווייג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]