מקס רייטר
 | |
| מקס רייטר | |
| לידה |
24 באפריל 1886 פלך קורלנד, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
6 באפריל 1950 (בגיל 63) מוסקבה, ברית המועצות  |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה  |
| מדינה |
ברית המועצות |
| השכלה |
Irkutsk Military School |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1906–1950 (כ־44 שנים) |
| דרגה |
 גנרל פולקובניק |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית החוף ה-2 מפקד הדיוויזיה ה-36 מפקד הדיוויזיה ה-73 פקד הקורפוס ה-34 מפקד המחוז הצבאי צפון הקווקז מפקד הארמייה ה-20 מפקד חזית העתודה מפקד חזית קורסק מפקד חזית אוריול מפקד חזית בריאנסק מפקד המחוז הצבאי הערבה מפקד המחוז הצבאי דרום אורל | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה המלחמה הפולנית-סובייטית מרד קרונשטאדט המלחמה הסינית-סובייטית (1929) מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
   | |
  | |
מקס אנדרייביץ' רייטר (ברוסית: Макс Андреевич Рейтер; 24 באפריל 1886 - 6 באפריל 1950) היה גנרל סובייטי ממוצא לטבי אשר שירת במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייטר נולד ב-24 באפריל 1886 למשפחה לטבית בפלך קורלנד שהשתייך אז לאימפריה הרוסית. שמו המקורי היה מרטינס רייטרס (בלטבית: Mārtiņš Reiters). בשנת 1906 התגייס רייטר לצבא האימפריה הרוסית, וב-1910 סיים את האקדמיה הצבאית באירקוטסק. במהלך מלחמת העולם הראשונה, פיקד רייטר על פלוגה, מילא תפקידי מטה והגיע לדרגת פולקובניק. הוא נפל בשבי צבא הקיסרות הגרמנית בפברואר 1918, במהלך מבצע אגרוף, ונשלח למחנה שבויים בפרוסיה המזרחית. הוא שוחרר מהשבי ב-1919, ועם שחרורו הצטרף למפלגה הבולשביקית והתגייס לצבא האדום. הוא לחם בשורות הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה, וב-1921 מונה למפקד בריגדה, ולאחר מכן לסגן מפקד הדיוויזיה ה-11, והשתתף גם במלחמה הפולנית-סובייטית ובדיכוי מרד קרונשטאדט. ב-1922 הוענק לו בפעם הראשונה עיטור הדגל האדום (הוא עתיד לזכות בעוד שלושה עיטורים כאלו).
ב-1924 מונה למפקד דיוויזיית החוף ה-2, וב-1929 מונה למפקד הדיוויזיה ה-36 והשתתף עמה במלחמה קצרה כנגד הרפובליקה הסינית באותה שנה. ב-1932 מונה למפקד הדיוויזיה ה-73, ובנובמבר 1935 סיים את האקדמיה הצבאית פרונזה, ומ-1936 עד 1939 היה ראש מחלקת ההדרכה הצבאית במטה הכללי, ולאחר מכן היה מפקד הקורפוס ה-34. בינואר 1940 מונה לסגן מפקד המחוז הצבאי הקווקזי, וב-4 ביוני של אותה שנה הועלה לדרגת לייטנט גנרל. ביולי מונה לסגן מפקד המחוז הצבאי צפון הקווקז.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת העולם השנייה
עם תחילתו של מבצע ברברוסה היה רייטר סגן מפקד המחוז הצבאי צפון הקווקז, וב-22 ביוני 1941 מונה למפקד המחוז. הוא החזיק בתפקיד עד דצמבר של אותה שנה, ובפברואר 1942 מונה לסגן מפקד חזית בריאנסק, ומאוחר יותר באותו החודש מונה לסגן מפקד החזית המערבית. ב-8 במרץ של אותה שנה מונה למפקד הארמייה ה-20, ופיקד עליה עד 2 בספטמבר 1942. ב-30 בינואר 1943 הועלה לדרגת גנרל-פולקובניק ומונה למפקד חזית בריאנסק, אשר ב-12 במרץ 1943 הפכה לחזית העתודה. ב-23 במרץ פורקה החזית שוב, והפכה לחזית קורסק. חזית זו פורקה כבר ב-27 במרץ, ורייטר הועבר לפקד על חזית אוריול אשר פורקה יום לאחר מכן והפכה לחזית בריאנסק החדשה. רייטר פיקד על החזית עד 6 ביולי 1943 עת מונה למפקד המחוז הצבאי הערבה. ביולי של אותה שנה מונה לסגן מפקד חזית וורונז', והחזיק בתפקיד עד תחילת אוגוסט. ב-22 בספטמבר 1943 מונה למפקד המחוז הצבאי דרום אורל, והחזיק בתפקיד עד דצמבר 1945.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינואר 1946 עד אפריל 1950 מונה למפקד קורס קצינים של הצבא האדום, וב-6 באפריל של אותה שנה מת בביתו במוסקבה והוא בן 63.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקס רייטר באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה (באנגלית)
- מקס רייטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)