מקס שינדלר

מקס שינדלר (? - 4 באפריל 1990) היה יהודי יליד גרמניה ששירת בתקופת המנדט הבריטי כקצין במחלקה היהודית של משטרת המנדט ועסק במעקב אחר ארגוני המחתרת היהודיים. נפצע בעת ניסיון האצ"ל להתנקש בחייו ועזב את הארץ לצמיתות.

ביוגרפיה

מקס שינדלר נולד בגרמניה. היה עורך דין בהכשרתו ושירת כקצין משטרה חוקר במשטרת ברלין. לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 עלה לארץ ישראל והתגייס למשטרת המנדט, ומשנת 1936 שימש קצין משטרה בזכרון יעקב. בשנת 1940 הוצב למשטרת חיפה ובה השתלב במחלקה היהודית של המודיעין המשטרתי. תפקידו בה היה לעקוב אחר ארגוני המחתרת היהודיים, לזהות את חבריהם ולהביא למאסרם. שינדלר התרועע עם היינריך ריינהולד אף הוא יליד ברלין שעלה לארץ ישראל בשנת 1934 ובשנת 1937 הצטרף למשטרת היישובים העבריים. ברבות הימים הצטרף ריינהולד למחתרת האצ"ל וכינויו בה היה "ינאי" והוא הופעל באצ"ל, כסוכן שתול של הבולשת הבריטית. כשנחשף נמלט מן הארץ.

שינדלר נשא דרגת מפקח ומילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו, ונמנה עם 22 קצינים ושוטרים של משטרת המנדט, חיל הספר העבר ירדני והלגיון הערבי ששלטונות המנדט העניקו להם עיטורים לקראת ראש השנה האזרחית 1946. העיטור לו זכה שינדלר היה עיטור המלך למשטרה ולשירותי הכיבוי על שירות ראוי לציון (The King`s Police & Fire Services Medal for distinguised services).

ההתנקשות

בשנת 1944 פרסם הלח"י הודעה ובה נקב בשמותיהם של תשעה אנשים שהגדירם כמודיעים ובלשים הפועלים נגד ארגוני המחתרת, והזהירם כי אם לא יפסיקו מיד את פעולתם יבואו על עונשם. מקס שינדלר היה השמיני ברשימה. התשיעי ברשימה היה יעקב חילביץ', איש אצ"ל שבגד בחבריו והסגיר את סודותיהם לבריטים, שאז כבר נמלט מהארץ.

הלח"י לא הוציא את האיום אל הפועל ושלוש שנים לאחר מכן היה זה האצ"ל שהחליט להתנקש בחייו עקב פעילותו נגד ארגוני המחתרת. ב-16 במאי 1947 בשעה 8:20 בבוקר נסע שינדלר במכוניתו הנהוגה על ידי שוטר בריטי מביתו שבשכונת הר הכרמל לעבודתו, כמנהגו מדי יום באותה שעה. במסלול נסיעתה של המכונית הועמדה מכונית משא טעונה חומר נפץ. גלגל אחד הוסר ממנה והיא נשענה על מגבה, על מנת להראות שהיא חונה כביכול לצורך תיקון תקר. מטען הנפץ שהוטמן בה היה מחובר לכבל ובמגרש ריק סמוך נמצאו אנשי אצ"ל שהיו אמורים להפעיל את המטען כאשר מכוניתו של שינדלר תתקרב למשאית. ברגע האחרון הוציאו אנשי אצ"ל, שנראה היה להם כי כמות הנפץ רבה מדי, מחצית מהכמות כדי למנוע פגיעה בבתים הסמוכים. כאשר מכוניתו של שינדלר הגיעה למקום. הפעילו אנשי אצ"ל את המטען. מעוצמת הפיצוץ נהרג הנהג, ושינדלר ושני קציני משטרה נוספים שהיו איתו במכונית נפצעו. שתי נשים מדיירות הרחוב נפצעו מרסיסים ונגרם הרס לבתים שבסביבה. פציעתו של שינדלר הייתה קשה והוא הוחש לבית חולים בו הצילו הרופאים את חייו.

חזרה לגרמניה

שינדלר החליט לעזוב את הארץ. ב-22 במאי 1947 יצא מהארץ לגרמניה, ארץ הולדתו. המידע האחרון שהגיע עליו היה כי מצא עבודה במשרדי הממשל הצבאי באזור הכיבוש הבריטי של גרמניה. ב 1949 נתמנה מקס שינדלר לנציגה באזור הכיבוש הבריטי של התאחדות הפליטים היהודים The Association of Jewish Refugees .

ב 1952 היגר מקס שינדלר לבריטניה. מקס שינדלר נפטר באפריל 1990.

פרשה נספחת

ב-16 בנובמבר 1950, כשנתיים וחצי לאחר ששינדלר עזב את הארץ, התעוררה סערה זוטא הנוגעת לשמו, שיש בה כדי ללמד על המשך היריבות בין אנשי האצ"ל לאנשי "ההגנה", שנמשכה גם בשנותיה הראשונות של המדינה. היה זה כאשר התפרסמה בעיתון "חרות", ביטאונה של תנועת החרות ידיעה תחת הכותרת:

"משרת האדונים מוחזר: שינדלר הזכור מהתעללותו במחתרת הוזמן לחזור לארץ לשרת במשטרה."

בגוף הידיעה נכתב בין היתר:

"הקצין שינדלר שהיה בשרות סי. אי. די. בימי שלטון המנדט בחיפה עומד לחזור לארץ לפי בקשת ממשלת ישראל בשביל לשרת את משטרת ישראל".

משטרת ישראל הכחישה את הידיעה מכל וכל ופרסמה בעיתון זה ב-26 בנובמבר הכחשה החתומה על ידי קצין העיתונות במטה הארצי. העיתון בדק את מקור הידיעה וב-10 בדצמבר 1950 פרסם הסבר האומר כי את הידיעה קיבל כתב העיתון מבית משפט השלום בחיפה בו התנהל דיון על הפקעת דירתו של שינדלר על הר הכרמל, שעמדה ריקה. לדברי הכתב תוך כדי הדיון הגיעו הוראות ממשרד הביטחון להפסיק את הדיון "כיוון שהקצין שינדלר עומד לשוב לשרות הביטחון בארץ". העיתון אף העלה סברה כי לא למשטרת ישראל הוזמן שינדלר, כי אם "לשרות ביטחון מסוג אחר". העיתון התריע כי על משרד הביטחון לחזור בו מהחלטתו. גם על דעת קוראי העיתון לא נתקבלה ההכחשה. במכתב למערכת מיום 27 בדצמבר 1950 כותב אחד הקוראים באירוניה כי אם שינדלר מוחזר לארץ אזי הוא מבקש "הבו לנו גם את גיילס וקטלינג" (קציני הבולשת) וממשיך:

"אכן בואו של קצין "אינטליג'נס הבריטי שינדלר למשרד הביטחון יחזיר לש"י (בשלמות וגם כלפי חוץ) את צביונה הראשון והמקורי: המחלקה היהודית באינטליג'נס הבריטי במזרח התיכון".

הידיעה עלתה גם על שולחן הכנסת ובינואר 1951 הגישה חברת הכנסת אסתר רזיאל-נאור שאילתה בעניין, עליה השיב שר המשטרה בכור-שלום שטרית במילים הבאות:

"הקצין שינדלר לא הוזמן לשרת במשטרה וגם לא עלה במוחנו להזמינו וכל השמועות על כך אין להן שחר."

האם היה מקס שינדלר מפעילו של היינריך ריינהולד

חוקרים שחקרו לימים את פרשת בגידתו של היינריך ריינהולד הגיעו למסקנה כי שינדלר היה מפעילו מטעם הבולשת הבריטית. במאמר שהתפרסם ביוני 2004, מתואר כי מיד לאחר פיצוץ מלון המלך דוד ב-22 ביולי 1946, ברח ריינהולד למרכז ירושלים ושם נלכד על ידי הבריטים "ושוחרר רק לאחר התערבותו של מקס שינדלר, קצין משטרה יהודי שהיה מפעילו".

יהודה לפידות כתב כי "הידידות בין ינאי ושינדלר החלה כאשר שניהם שרתו בחיל הנוטרים בשנות השלושים ולאחר שחרורו של ינאי מן הצבא הבריטי, חודש הקשר בין השניים. מניתוח כל העובדות והאירועים ניתן להסיק כי ינאי היה שתול באצ"ל מהיום הראשון להצטרפותו, וניצל כל הזדמנות כדי לאסוף מידע חשוב על פעילות הארגון ועל זהות מפקדיו הבכירים. כאשר הוא מונה למפקד ההתקפה על תחנת הרכבת בירושלים, החליט שהגיע הזמן לפרוש ורק אז מסר את כל המידע שהיה ברשותו למפעילו הקצין שינדלר." לפידות הוסיף וסיפר כי כאשר ריינהולד נעצר על ידי המשטרה ונחקר למעשיו, תשובותיו לא סיפקו את החוקרים והם החליטו להשאירו במעצר. "בצר לו, ביקש לאפשר לו לטלפן לידידו קצין המשטרה היהודי מקס שינדלר, אשר יוכל להעיד על חפותו. שינדלר הבטיח לעזור וכעבור זמן קצר שוחרר ינאי."

יוסף עבו עברון כתב בספרו על התרועעותם של שינדלר וריינהולד: "השניים לא התקשו למצוא שפה משותפת, בחינת ״הלך הזרזיר אצל העורב...עד מהרה התפתחה ביניהם ברית סמויה ואפלה, שעיקרה לשרת את האינטרסים של השלטונות הבריטיים בארץ."

לעומת זאת בספרו של אלדד חרובי, היסטוריון ומנהל ארכיון בית הפלמ"ח, "הבולשת חוקרת" על הבולשת הבריטית, שראה אור בשנת 2011, המבוסס על מסמכי הבולשת עצמם, תוארו בפירוט מעשי בגידתו של ריינהולד. כפי שהשתקפו בדו"חות הבולשת, לא נזכר כלל שמו של מקס שינדלר. מהמתואר בספר עולה כי למרות שהשניים התיידדו עוד בתקופת שירותו של ריינהולד במשטרת היישובים העבריים בסוף שנות ה-30, החל ריינהולד לפעול כמודיע רק לאחר פיצוץ מלון המלך דוד.

לקריאה נוספת

• יוסף עברון, גידי: והמערכה לפינוי הבריטים מארץ־ישראל, הוצאת משרד הביטחון 2001.
• דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, הוצאת קלוזנר 1965.

• Nachman Ben-Yehuda, Political Assassinations by Jews: A Rhetorical Device for Justice, State University of New York Press, 1992

קישורים חיצוניים

• פרשת "ינאי" באתר "דעת".