מרבייה

מרבייה
**Marbella**
סמל העיר מרבייה	דגל מרבייה דגל מרבייה
	יאכטות במעגן באנוס במרבייה
	יאכטות במעגן באנוס במרבייה
מדינה	ספרד
קהילה אוטונומית	אנדלוסיה
ראש העיר	María Ángeles Muñoz
בירת העיר	מרבלה
עיר אם	מאלגה
תאריך ייסוד	200 לפני הספירה (משוער)
שטח	117.1 קמ"ר
גובה	22 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	159,000 (2024)
‑ במטרופולין	159,054 (2024)
‑ צפיפות	1,358 נפש לקמ"ר (2024)
קואורדינטות	36°30′41″N 4°53′00″W / 36.511364°N 4.883442°W
אזור זמן	UTC +1
	https://www.marbella.es/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ספרד רגילה) מדריד ברצלונה בילבאו חיחון סרגוסה ואיאדוליד מאלגה קורדובה סביליה גרנדה פלמה מורסיה ויגו ולנסיה מרידה צרפת צרפת פורטוגל מרוקו אלג'יריה מרבייה

מָרְבֵּיַיה (בספרדית: Marbella) היא עיר בדרום מזרחה של ספרד, באזור חוף הים התיכון הנקרא "קוסטה דל סול". מספר תושבי העיר היה 159,054, נכון ליום 1 בינואר 2024^[1].

מקור השם

קיימות מספר אפשרויות למקור השם, ואין הוכחה חותכת לנכונותה של השערה מסוימת. רוב ההנחות מקבלות שהחלק הראשון של השם מגיע מהמלה "ים", או מהביטוי "מים רבים", כלומר מהקידומות "Mar", או "maar". הדרך הפשוטה לפרש את השם היא לפצלו ל-Mar ול-Bella, שפירושם ביחד "ים יפה"^[2]. מועצת העיר הציעה שמקור השם בזמנים עוד מלפני רומא העתיקה, מ־Mar (מים רבים) ו־Billa, הרים. יש היסטוריונים הסבורים שמקור השם מקרתגו, ומבוסס על "מהרבל" - "Maharbal", שמו של קצין צבא שבנה את העיר מחדש. אחרים חושבים שמקור השם בשפה הערבית, מ־Marbil-la, במשמעות של "מים רגועים". היסטוריונים אחרים בטוחים כי שם העיר נגזר דווקא מהביטוי הערבי-מוּרִי "מארבל לה" (‘’Marbal La’), במובן אבן מבריקה וזוהרת. קיימות השערות נוספות מלבד השערות אלו^[2].

גאוגרפיה ואקלים

גאוגרפיה

העיר מצויה בדרום מזרח ספרד, על חוף הים התיכון, באזור "חוף השמש" (קוסטה דל סול), בשטח הקהילה האוטונומית אנדלוסיה (אחת מתוך 17 קהילות אוטונומיות של ספרד), במחוז מאלגה. העיר הראשית באזור האוטונומי היא סביליה, הנמצאת במרחק של כ־210 ק"מ ממרבייה, בכיוון כללי מערב. בירת המחוז, העיר מאלגה נמצאת אף היא על חוף קוסטה דל סול, במרחק 60 ק"מ ממרבייה. המרחק לבירת ספרד מדריד מסתכם ב-580 עד 600 ק"מ, תלוי במסלול הנסיעה. המרחק עד לברצלונה עולה במעט על 1,000 ק"מ.

אקלים

למרבייה אקלים ים תיכוני. תקופת הקיץ חמה והבילה, ותקופת החורף קרה, אך אינה קיצונית. החודש החם ביותר בעיר הוא אוגוסט, במהלכו ממוצע הטמפרטורות בשעות היום מגיע ל־29 מעלות צלזיוס, ובלילות הממוצע 21 מעלות. החודש הקר ביותר הוא ינואר, עם ממוצע 16 מעלות ביום, ו-9 מעלות בלילות.^[1] בחודש נובמבר יורדת בממוצע כמות הגשם הרבה ביותר, 71.3 מ"מ ובחודש יולי הממוצע עומד על מילימטר אחד בלבד בממוצע. ממוצע הגשם הרב שנתי מסתכם ב־416.9 מ"מ. אין סטטיסטיקה על כמויות שלג בעיר. בתקופת הקיץ השמיים בהירים, ובשאר העונות השמים מעוננים חלקית עד מעוננים. הרוחות הנושבות באזור מתונות בדרך כלל.

היסטוריה

ההיסטוריה של מרבייה דומה בעיקרה להיסטוריה של אזור קוסטה דל סול. הייתה קיימת התיישבות אנושית באזור כבר בתקופות קדומות, וסבורים שהתקיימה במקום מושבה פיניקית פעילה, אך לא נמצאו ממצאים רבים או משמעותיים התומכים בטענות אלו. המצב שונה באשר לתקופת האימפריה הרומית העתיקה. מתקופה זו נמצאו באזור מרחצאות של מים חמים, עמודי בניינים וממצאים ארכאולוגיים נוספים. בשנת 1960 נתגלו בחפירות לאורך נהר ריו ורדה ממצאים, המעידים על קיום וילה רומאית במקום, כולל מוזאיקות^[3]. ארכאולוגים מצאו הוכחות להמשך ההתיישבות גם בתקופה הנוצרית הקדומה, וכן ממצאים המעידים על שהות ויזיגותית - נתגלה נקרופוליס המתוארך לתקופתם. במאה ה־10 בנו במקום המורים מבצר עם חומות ומגדלים, על-מנת לחזק את ההגנה על העיר^[4]. בשנת 1485 סולקו המורים על-ידי המלכים הקתוליים (Reyes Católicos), במסגרת תהליך הכיבוש מחדש של ספרד, על ידי הנוצרים - מידיי המוסלמים, תהליך הקרוי "רקונקיסטה". לאחר הכיבוש מחדש הנוצרי, תושבים רבים הרגישו מספיק בטוחים והחלו לצאת אל מחוץ לחומות המבצר והתפזרו לאורך חוף הים.

במאה ה-19 התגלו באזור מרבצים עשירים של עפרות ברזל, והעיר הפכה למרכז חשוב לייצור של ברזל ופלדה. היו שנים, בהן כ־75% מתפוקת הברזל של ספרד הופקה באזור מרבייה, תחת שתי משפחות עשירות של תעשיינים^[5]. בתקופה זו התפצלה האוכלוסייה בעיר, למעמד של פועלים ולמעמד של אוליגרכים. לבסוף העיר הפסידה לאזור צפון ספרד בתחרות העסקית בתחום הפקת ברזל ופלדה, וכלכלתה שקעה. בסוף המאה ה-19 התפתחו באזור חוות חקלאיות, חלקן ענקיות, תחת אצולה חקלאית חדשה. בעת מלחמת האזרחים הספרדית במאה ה-20 העיר סבלה מאד, ובניינים רבים נשרפו בה^[6]. לאחר מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר 900 תושבים בלבד. את התחדשותה חייבת העיר במידה רבה לנסיך ממוצא גרמני מקסמיליאן וון הוהנלוך (Prince Maximilian-Max von Hohenlohe) שהגיע לעיר ב-1946 עם דודו, והתאהב בה. נוכחות הנסיך במרבייה עוררה חוגים נוצצים והזרימה דם חדש לעיר. מספר תושבי העיר גדל בין 2021 ל־2024 בקצב ממוצע של 2.2% לשנה.

אתרים ונושאי עניין

בעיר^[7]^[8]

העיר העתיקה- סמטאות העיר העתיקה צבעוניות, בעיקר בגווני תכלת, ירקרק ולבן. על הקירות תלויות אדניות רבות ובהן צמחים ששגוניים.

כיכר התפוזים (Plaza de los Naranjos)- כשמה כן היא, במרכז הכיכר עצי תפוזים. הכיכר מהווה מקום בילוי למקומיים, וגם מקום משיכה לתיירים.

כנסיית גבירתנו של ההתגלמות (Iglesia de la Incarnacion)- הכנסייה נבנתה במאה ה-17 על יסודות מסגד שעמד קודם במקום. מגדל הפעמונים הנוכחי היה בעבר המינרט של המסגד.

מבצר מרבייה וחומותיו- המבצר מהמאה ה-9. הביקור בצידו החיצוני.

פארק אלמדה (Alamada Park)- פארק עירוני עם עצים וצמחים נותני צל, וספסלים בחיפוי אריחי קרמיקה מקומית בגוונים מיוחדים, מזרקה ועוד.

שדרת הים (Avendia del Mar)- השדרה ממוקמת בניצב לחוף הים, ומגיעה עד סמוך לקו המים. מוצבים בה פסלים שפיסל סלבדור דאלי. מקומות בילוי תיירותיים, בתי קפה, מסעדות ובארים.

טיילת הים (Paseo Maritimo)- מדרכה רחבה עם עצים וצמחים השתולים לצידה. הטיילת ארוכה מאד, נמשכת בסמוך לקו המים בחוף. לאורך השדרה בנויים מועדוני ספורט, וילות, בתי קפה ומסעדות.

מעגן פוארטו באנוס (Puerto Banús)- במעגן עוגנות יאכטות ומפרשיות רבות, וניתן לצאת ממנו להפלגות פרטיות, או מאורגנות. במעגן יש גם מקומות בילוי תיירותיים, וחיי לילה פעילים. פוארטו באנוס אינו המעגן היחיד, וקיים מעגן נוסף בעיר.

חופי רחצה- בעיר ובסביבתה הקרובה למעלה מעשרים קילומטרים של חופי רחצה.

הווילה הרומאית (Villa romana de Río Verde)- הווילה קרובה לשפך נהר ריו ורדה. במקום נעשו עבודות שיחזור, בעיקר למוזאיקות העתיקות^[9].

מגדלי השמירה- במקור נבנו 200 מגדלי שמירה לאורך החוף. נותרו בעיר שישה מגדלים בלבד.

מחוץ לעיר

ההרים הלבנים, סיירה בלנקה (Sierra Blanca)- ההרים הלבנים מצויים בקרבה רבה לעיר, בכיוון מערב. בהרים פסגות הגבוהות מ-1,200 מטרים. ההרים מציעים נופים, מסלולי הליכה רגילה או ספורטיבית, טיפוס הרים, מסלולי אופניים, פיקניקים, ואת שאר הפעילויות ההרריות^[10].

אסטפונה- אסטפונה היא עיר קטנה ותיירותית, כ־30 ק"מ ממרבייה, ובה מספר מגדלי שמירה כמו במרבייה, מוזיאונים, עיר עתיקה, ופארק בוטני.

טורמולינוס- טורמולינוס היא עיירה הנמצאת כ־62 ק"מ ממרבייה, גם היא על החוף. בטורמולינוס מגדלים מימי הביניים, עיר עתיקה, פארק תנינים ופארק מים "אקוולנד"^[11], שלידו פארק נוסף של עולם החי והצומח הימי^[12].

אירועים

יריד מרבייה (Marbella Feria)- נערך בחודש יוני, וכולל שירה מקומית, ריקודי פלמנקו, מוזיקה, אוכל ושתייה. במקור החגיגות היו לכבודו של סן ברנבא (San Bernabé), הפטרון הדתי של העיר, אך עם הזמן האירוע קיבל גם מאפיינים חילוניים ותרבותיים. האירוע נמשך שבוע ימים.

שווקים- שלושה שווקים שונים מתקיימים במרבייה. שוק מרבייה מתקיים בימי שני, עד שעות הצהרים. שוק פוארטו באנוס (Puerto Banús) נערך בשבתות, ואילו שוק סן פדרו (San Pedro) בימי שלישי^[13].

קהילה יהודית

במרבייה חיה קהילה יהודית קטנה. מספר חברי הקהילה מוערך לכל היותר במאות אחדות, מתוך כלל קהילת יהודי ספרד אשר גודלה כ־45,000^[14]. הקהילה מקיימת את מוסדות הדת הנחוצים לניהול חיי קהילה ודת שוטפים, וביניהם הנהלת קהילה, רב, בית כנסת, מקווה, וכן אפשרויות חינוך, אירועי תרבות^[15], כשרות, אולם שמחות וגם חברה קדישא מקומית^[16].

תרבות ואנשים יידועי שם

מוזיאון גראבדו לאומנות ספרדית עכשווית (Museo del Grabado Español Contemporáneo de Marbella)- המוזיאון שוכן במבנה בעיר העתיקה, שבמאה ה-16 שימש כבית חולים. מוצגות בו מיצירותיהם של אומנים ספרדיים מובילים, ז'ואן מירו, סלבדור דאלי, פבלו פיקאסו ואומנים רבים נוספים^[17]. במוזיאון נערכות פעילויות שונות, בשנת 2024 נערכה פעילות של בניית יצירות מאבני לגו^[18].

ידועיי שם תושבים ומבקרים- בעיר ביקרו מפורסמים רבים, וחלקם אף רכשו בה נכסים ובנו בה בתים. נוכחותו של הנסיך מקסמיליאן וון הוהנלוך, הביאה לאזור דמויות עשירות ומפורסמות נוספות. הוא שכנע את משפחת רוטשילד לבנות בעיר וילה, וכך גם את משפחת טיסן. בין ידועיי השם שביקרו בעיר היו בריז'יט בארדו, גונטר זקס, ובוב הופ^[4]. בעיר בילו גם אווה לונגוריה, איוונה טראמפ, פרינס, מישל אובמה, דייוויד קמרון וידוענים נוספים. בין מי שיש להם בית במרבייה או היה להם בעבר, ניתן למנות את שון קונרי, אנטוניו בנדרס ומלאני גריפית', וסיימון קאוול. המלך הסעודי פהד קנה רכוש במרבייה וגם סלמאן, מלך ערב הסעודית בנה בקום מרכזי בעיר ארמון, המזכיר את הבית הלבן בוושינגטון, ומחזיק יאכטה במרינה של העיר^[19].

כלכלה

מרבייה הייתה בעבר עיר של דיג, מכרות ותעשיית ברזל ופלדה. לאחר התעוררות תנועת התיירות העולמית במחצית השנייה של המאה ה-20, במאה ה-21 כלכלת העיר נסמכת בעיקר על תיירות. בשנת 2024 נבחרה מרבייה כיעד התיירות הטוב באירופה, בהקדימה יעדי תיירות מפורסמים, דוגמת לונדון, פירנצה, מונקו ויעדים אחרים. הענקת התואר נומקה בתנאי מזג אוויר נוחים, ובאתרים שמוצעים לתיירים, חוף הים והטיילת, מעגן פוארטו באנוס, המסעדות והחוויה הגסטרונומית, הנופים בעיר ובאזור, אירועים ומופעים, והמתקנים הרבים לשירות התיירים - דוגמת מועדוני גולף וטניס^[20]. תנועת התיירים המוגברת משפיעה לטובה על כל העוסקים בענף, מלונאות, הסעדה, מזכרות ומכירות שונות, וגם על ענפים נלווים אחרים, כגון נדל"ן ובנייה.

הדחת הנהלת העיר בשנת 2006

בשנת 2006 נתגלתה במרבייה פרשת שחיתות שלטונית, שהוגדרה כגדולה והחמורה בתולדות ספרד כולה. הפרשה כונתה "פרשת מאליה" (Caso Malaya) וגם "מבצע מאליה" (Operation Malaya). בפרשה הואשמו ראש העירייה, מהנדס העיר, ובסך הכול 85 בני אדם. מהות האישומים הייתה זיופים ותרמיות בכ - 16,000 פרויקטים של בניה, ניפוח תקציבים וצוותי עובדים, הלבנת הון בהיקפים רחבים מאד, "מכבסות כספים", ואישומים נוספים. מתוך 85 הנאשמים הורשעו 53^[21] ונשלחו לתקופות מאסר שונות וכן הוטלו עונשים כספיים. בין המורשעים היו ראש העיר המכהן ושני ראשי עיריות קודמים. מועצת העיר פוזרה והעירייה נכנסה לחובות כבדים, שנפרסו לשנים רבות של החזרי תשלומים^[22]. אחד הנאשמים המרכזיים פרנציסקו חוויאר לינדז (Francisco Javier Lendínez) ברח, ונתפס מאוחר יותר בנמל התעופה בארחס של מדריד, על פי דיווח של צוות המטוס לשלטונות.

תחבורה

כבישים: אוטוסטרדות A7 ו-AP7 הם הכבישים הראשיים העוברים ליד מרבייה, ואף נכנסים לתוכה באזורים מסוימים של העיר. בנוסף, מגיעים לעיר הכבישים האזוריים A355 ו-A397.

רכבת: הרכבת אינה מגיעה עד מרבייה, והיא העיר היחידה בספרד עם מעל למאה וחמישים אלף תושבים, שאין לה תחנת רכבת משלה^[23]. תחנת הרכבת הקרובה ביותר נמצאת בפואנחירולה (Fuengirola), המרוחקת כ־30 ק"מ מהעיר. ניתן להגיע ברכבת ממאלגה עד לפואנחירולה בקו C1, ומשם להמשיך באוטובוס למרבייה^[24].

אוטובוסים: 20 קווי אוטובוס מגיעים למרבייה מיישובים שונים באזור, בתוכם 11 קווים ממאלגה, בירת המחוז. קיים קו אוטובוס ישיר מפואנחירולה למרבייה, וגם בכיוון ההפוך.

תעופה: נמל התעופה הקרוב ביותר הוא נמל התעופה מאלגה, במרחק של כ-50 ק"מ ממרבייה. ניתן להגיע לעיר באוטובוס מנמל התעופה מאלגה. זמן הנסיעה מוערך ב־40 דקות^[25]. נמל התעופה של סביליה מרוחק מעל ל-200 ק"מ ממרבייה.

ספורט

מרבייה היא עיר של נופש וקייט, וענפי הספורט שהתפתחו בה מותאמים לתיירים. בעיר פועלים 11 מועדוני גולף. יש המכנים את מרבייה "קוסטה דל גולף" (בהשאלה מ"קוסטה דל סול"), בעברית "חוף הגולף"^[26]. בנוסף, הענפים הפופולריים בעיר הם טניס, שייט, ענפי ספורט ימי כגון סקי מים, צלילה, רחפני גלישה וענפים אחרים. גם פעילויות חוץ מקובלות מאד, רכיבה על אופניים, ומסלולי הליכה וטיפוס בהרים הלבנים.