מרב מיכאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרב מיכאלי
Merav Michaeli by Ron Kedmi.jpg
מרב מיכאלי, 2013
תאריך לידה 24 בנובמבר 1966 (בת 49)
תאריך לידה עברי י"א בכסלו ה'תשכ"ז
כנסות 19 - 20
סיעה
תפקידים בולטים
עיסוק קודם

מרב מיכאלי (נולדה ב-24 בנובמבר 1966) היא חברת הכנסתכנסת ה-19 ובכנסת ה-20) מטעם מפלגת העבודה, ויושבת ראש סיעת המחנה הציוני. לפני בחירתה לכנסת הייתה עיתונאית, מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרב מיכאלי נולדה בפתח תקווה לעמי מיכאלי ולסוזן-לאילה מיכאלי-קסטנר, ולה שתי אחיות, מיכל מיכאלי, ממקימות קרן ההון סיכון EVA Ventures[1], ועו"ד קרן מיכאלי, ראש המחלקה המשפטית בנציבות האו"ם לפליטים[2]. היא נכדתם של נחמיה מיכאלי[3], מזכירה האחרון של תנועת מפ"ם, ושל ישראל קסטנר. בילדותה למדה בלט ונגינה בפסנתר, והתחנכה בתנועת הצופים, שם שימשה גם מדריכה, רשג"דית ומרכזת שבט ראשונים בפתח תקווה, ומרכזת שבט הפיתוח שעריה בעיר, שם נתקלה לדבריה לראשונה בפערים מעמדיים וכלכליים.

לפני גיוסה לצה"ל התנדבה לשנת שירות בירוחם, גם שם ריכזה שבט של תנועת הצופים. במסגרת זו יצאה להדריך ילדים יהודים בפלורידה, אותם חינכה לאהבת הארץ במסגרת משלחת של התנועה.

את שירותה הצבאי עשתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, כקריינית ומנחה. הייתה שותפה להקמת תחנת "גלגלצ" והיא שהמציאה את שם התחנה[4].

את פעילותה בטלוויזיה החלה בראשית שנות התשעים בטלוויזיה החינוכית, בהנחיית תוכנית הטלוויזיה "רואים 6/6" לצד ארז טל. בהמשך הגישה תוכניות ספורט בערוץ הראשון. לאחר פתיחתו של ערוץ 2 הנחתה בו את התוכנית "שישי חי", ששודרה במסגרת שידוריה של הזכיינית "קשת", ומאוחר יותר את תוכניות האירוח "עד עשר" בערוץ 2, "כל ערב" בערוץ הראשון ו"מרב מיכאלי" בערוץ 3.

ברדיו הגישה את תוכנית הבוקר "לחמניות" ברדיו תל אביב, שהייתה ממייסדיו יחד עם ארז טל וראודור בנזימן.

בשנת 2003 יצרה והפיקה שני סרטי טלוויזיה דוקומנטריים, "בכל מחיר" (על חייה של אתי אלון)[5] ו"החצר האחורית", וכן הנחתה את תוכנית הבוקר של ערוץ 10. בשנת 2004 התחילה להנחות תוכנית רדיו בשם "התקווה" ברדיו ללא הפסקה ובמקביל החלה להנחות את "חדשות HOT" של חברת הטלוויזיה בכבלים HOT, ותוכנית ראיונות, ששודרה בערוץ 2 בשם "האלוהים שלי".

עד לבחירתה לכנסת לימדה בבית הספר לתקשורת של המסלול האקדמי המכללה למינהל וכתבה לעיתונים שונים, ובכלל זה בעמודי הדעות של העיתון "הארץ".

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 הקימה את השדולה "עזרת נשים" לקידום מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל, והייתה פעילה בשדולת הנשים ובארגונים חברתיים.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצע לה להצטרף למפלגת מרצ[6]. לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה הודיעה על הצטרפות למפלגת העבודה ועל התמודדותה על מקום ברשימת המפלגה לכנסת. בהתאם לתוצאות הבחירות המקדימות, הוצבה מיכאלי במקום החמישי, ששוריין לאישה, ברשימת "העבודה" לכנסת. לאחר פרישתו של עמיר פרץ ממפלגת העבודה, קודמה למקום הרביעי. מפלגת העבודה קיבלה 15 מנדטים בבחירות ומיכאלי נכנסה לכנסת התשע עשרה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים התמודדה בפריימריז של מפלגת העבודה והגיעה למקום החמישי, דבר שהציב אותה במקום התשיעי ברשימת המחנה הציוני לאחר שילוב מתמודדי מפלגת התנועה ברשימה[7]. מיכאלי נכנסה לכנסת, ומונתה ליושבת ראש סיעת המחנה הציוני.

במהלך שנות התשעים הייתה בת זוגו של ארז טל. בן-זוגה הנוכחי הוא הסאטיריקן ליאור שליין. מיכאלי מתגוררת בתל אביב[8].

עמדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאלי היא פעילה פמיניסטית. במאמר ב"הארץ" יצאה נגד מוסד הנישואים אותו היא רואה כ"סידור כלכלי ומעמדי ופטנט לניהול קל יותר של החברה על ידי חלוקתה, עדיין, ל'בתי אב'"[9] והעבירה הרצאה תחת הכותרת "ביטול הנישואין" בועידת TEDX שנערכה בישראל[10]. בתוכניותיה וכן בנאומיה בכנסת היא מקפידה לדבר בלשון נקבה (ברבים וביחיד). סגנון זה הביא לעתים לשיבושי לשון כגון "הציבור משלמת" או "פתאום קמה אדם בבוקר והרגישה שהיא עם והתחילה ללכת"[11].

בתקופה בה שימשה כמגישת מהדורת החדשות המקומית "חדשות הוט", עוררה מיכאלי סערה ציבורית כאשר במהלך שידור חי הפשילה את חולצתה[12], כמחאה על ראיון רדיו שקיים רזי ברקאי עם אמנון שומרון, מקורבו של הנשיא לשעבר משה קצב, ובו השמיעו השניים אמירות שנתפסו על ידי מיכאלי כבלתי-ראויות כלפי נשים.

הביעה תמיכה במתן רשות חופשית לכל המעוניין לפתוח תחנת רדיו, וכינתה את המצב בו יש רק מעט תחנות רדיו הנבחרות במכרזים: "סתימת פיות בחסות המדינה"[13].

מיכאלי ביקרה את ממשלת ישראל על מה שהגדירה "כוחנותה ותוקפנותה". בהקשר לאירועי המשט לעזה כתבה: "ישראל היום שבויה בתודעת-קורבן כוזבת, ההולכת יד ביד עם תחושת כל-יכולה כוזבת, מצד אחד, ועם אשמה הנהפכת לתוקפנות, מצד אחר"[14]. במסגרת חגיגות שישים שנה לגל"צ קראה לאמהות לא לשלוח את ילדיהן לשרת בצה"ל "כשיש כיבוש שמתמשך למעלה מ-40 שנה והשלטון בישראל לא עושה מאמץ אמיתי לפתור אותו"[15]. בתגובה לריאיון זה אמרה, "אני ממש לא קוראת לסרב לשרת בצה"ל, אני בעצמי הרי שירתתי בצה"ל ובגלי צה"ל. חבל לי שבישראל כל דבר הופך היום מיד לשאלה של 'מתיישרים בנאמנות או לא מתיישרים בנאמנות'." מיכאלי קראה לביטול גיוס נשים לצה"ל כיוון שלטענתה "השירות הצבאי הוא בית ספר עוצר נשימה בעוצמתו לנחיתות ולכפיפות של נשים"[16].

מיכאלי הביעה את גאוותה בהיותה נכדתו של ישראל קסטנר וטוענת כי מסמכים חדשים שנחשפו מאז המשפט מוכיחים כי מדובר בגיבור שהציל יהודים[17], וקוראת לקריאת רחובות על שמו והנצחתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם מיכל מיכאלי, ממקימות EVA Ventures, קרן הון סיכון המשקיעה במיזמים של נשים [she codes], גיקטיים
  2. ^ פרוטוקול מס' 429 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שלישי, 2 בדצמבר 2014
  3. ^ עדו בן פורת, ‏גפני למרב מיכאלי: מקומך בדגל התורה, באתר ערוץ 7, 28 בפברואר 2013
  4. ^ איילת רוזן, מה הקשר בין סתיו שפיר לרן דנקר?, "mako",‏19 בינואר 2015
  5. ^ רענן שקד, הלילה של אתי, באתר ynet, 6 באוגוסט 2003
  6. ^ רוני זינגר, חיזוק נשי: מרב מיכאלי שוקלת הצטרפות להתארגנות השמאל, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2008
  7. ^ תוצאות הבחירות בפריימריס לרשימת העבודה לכנסת ה-20, באתר מפלגת העבודה
  8. ^ כבוד למגדר, באתר "ידיעות אחרונות", 14 בדצמבר 2012
  9. ^ מרב מיכאלי, רחם משלו, באתר הארץ, 1 במאי 2011
  10. ^ סרטונים Cancel Marriage: Merav Michaeli at - הרצאתה של מיכאלי, בערוץ YouTube‏ של TEDx (באנגלית)
  11. ^ מרב מיכאלי, חדוות הקריסה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2012
  12. ^ מרב מיכאלי מפשילה את חולצתה בשידור חי, סרטון באתר YouTube
  13. ^ מרב מיכאלי, לאזרח את הפיראטים, באתר ynet, 17 ביולי 2000
  14. ^ מרב מיכאלי, אין מה לחקור, באתר הארץ, 3 ביוני 2010
  15. ^ מרב מיכאלי: "לא לשלוח ילדים לצבא", באתר ynet
  16. ^ מרב מיכאלי, חברות, הגיע הזמן, באתר הארץ, 7 ביולי 2009
  17. ^ מרב מיכאלי, צדק ברחוב קטן, באתר ynet, 5 ביולי 2001