מרגלית אנקורי
 | |
| לידה |
1941 (בת 83 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ישראל |
| עיסוק | זמרת, שחקנית |
  | |
מרגלית אנקורי (נולדה ב-1941) היא זמרת ושחקנית ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנקורי נולדה בשכונת שבזי בתל אביב, לאסתר ושלמה, דור שביעי בארץ ממוצא מצרי, אחת מבין חמישה אחים ואחיות. בצעירותה נשלחה לפנימייה והתבלטה בכישרון השירה שלה[1]. אחר כך התגוררה בקיבוץ במשך ארבע שנים כילדת חוץ, ובהמשך התקבלה לבית ספר לאחיות. במקביל ניסתה לפתח קריירה כזמרת[1].
החלה את הקריירה בסוף שנות ה-50 ב"להקת איילון" שהקים חיים פולני[2].
באפריל 1960 השתתפה בתוכנית הפתיחה של הסניף החיפאי של "מועדון התיאטרון" בחמישיית נשים בשם "היחפניות" (יחד עם רבקה מיכאלי, גאולה נוני, אסנת שדה ומיה זיו)[3]. בקיץ 1961 הופיע בתוכנית "הכל אודות חוה" של "מועדון התיאטרון" שכתב דן אלמגור, ביים שרגא פרידמן והלחין מאיר נוי, כחלק מלהקת הנשים יחד עם עליזה עזיקרי, זהר אוריין וברוריה אביעזר. התוכנית עלתה לראשונה ביוני בתל אביב[4], ובספטמבר בחיפה עם צוות אחר שכלל בנוסף לאנקורי את גליה טופול, נילי כהן ודינה ויסברג[5]. בסוף 1962 נסעה עם התוכנית "הכל אודות חוה" להופיע בניו יורק[6].
בספטמבר 1962 השתתפה במסגרת מועדון החמאם בתוכנית בשם "שורש כל רע" שנכתבה על ידי חיים חפר, דן בן אמוץ ויורם מטמור לפי המחזה "לה מנדראגולה" עם מוזיקה של יוחנן זראי ובבימויו של שמואל בונים[7].
ב-1963 שיחקה בסרט "אולי תרדו שם"[8]. בסוף אותה שנה עברה לגור בניו יורק, ב-1965 התחתנה עם ספר אמריקאי ממוצא איטלקי[9], ב-1967 נולד בנה וזמן קצר אחר כך התגרשה[10].
בשנים שגרה בארצות הברית, הופיעה כזמרת במועדוני לילה בניו-יורק, והשתתפה בהפקות שונות. ב-1969 לוהקה להופיע במחזמר על פי הספר "זורבה היווני" בברודוויי, אולם לאחר כמה הצגות הרצה, שחקנית אחרת לוהקה במקומה ואנקורי חזרה לישראל. במרץ 1970 השתתפה בגרסה הישראלית של המחזמר המצליח "שיער", וזכתה בפרס כינור דוד על תפקידה[11]. ביולי 1970 חזרה לניו יורק להופיע במחזה "זורבה היווני", לאחר שהמפיקים שלחו לה מברק וביקשו שתחזור ותשתתף במחזמר[12].
בשנת 1972 שיחקה בסרט "מציצים" והשתתפה במחזמר "אל תקרא לי שחור".
בשנת 1973 שיחקה בסרט "חכם גמליאל".
בשנת 1975 שיחקה בהצגת הילדים "עמי ותמי"[13].
בשנת 1976 הופיעה עם להקת גן עדן, ושרה שירים של ג'ניס ג'ופלין. הם הופיעו ביחד בערבי הרוק שארגן שאול גרוסברג ב"בית לסין" בתל אביב ובהופעות ברחבי הארץ שארגן אשר ביטנסקי[14]. אחר כך שוב נסעה לניו-יורק שם שרה בעיקר במועדון הישראלי "הפינג’אן"[15].
ב-1982 יצא שיר הסולו הראשון של אנקורי "שכונת שבזי (מלכת השכונות)", שאותו כתבה והלחינה, ומני בגר עיבד והפיק מוזיקלית.
ב-1983 השתתפה במופע לילדים "עדלידע 83", בו שרה עם אריה מוסקונה גרסה בעברית ללהיט "לבנה נוספת בחומה" של להקת פינק פלויד.
ב-1984 יצא לאור אלבומה "מוכרחים לזוז". בהקלטת האלבום השתתפו: רמי לוין בפסנתר, משה לוי בסינתיסייזר, דני רובס בגיטרות אקוסטיות, שמעון בוקאי בגיטרות חשמליות, שי פרץ בבס, מאיר פרץ בתופים וטל ברגמן בכלי הקשה. מני בגר שר קולות רקע, עיבד והפיק מוזיקלית. הוא גם הלחין את השיר "אדמה". את כל שאר השירים כתבה והלחינה אנקורי[16].
ב-1987 כתבה מילים לשירים אחדים שהקליט שלומי שבת לאלבום הבכורה שלו "מן החושך חזרתי", בהם השיר "מן החושך חזרתי", "לפעמים אני נשבר" ו"בואי אמא". אנקורי גם השתתפה באלבום בשירת קולות רקע.
ב-2008 יצא לאנקורי אלבום מקורי חדש בשם "זה לא מה שהיה" בהפקתו של משה דעבול, בו שיתפה פעולה גם עם דני ליטני, באלבום שיר המוקדש למונה זילברשטיין ועוד.
ב-2010 התארחה אנקורי במופע של להקת שליחי הבלוז, שעלה במסגרת פסטיבל תרבות של שלום[17].
ב-2023 פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה "זה לא מה שהיה"[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגלית אנקורי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת, "העולם הזה", גיליון 1719 מ-12 באוגוסט 1970, עמוד 20
- אני צריכה מלחמה, "העולם הזה", גיליון 1934 מ-23 בספטמבר 1974, עמוד 20
- אמיר פלג, אם מישהו רק היה נותן לה לשיר, חדשות, 21 באוקטובר 1988 כתבת פרופיל
- יובל אראל, התשוקה של מרגלית אנקורי, בבלוג של יובל אראל, מגזין מוזיקה ותרבות, 17 באפריל 2013
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 דודי פטימר, מ"מציצים" ועד הרומן עם לאונרד כהן: מרגלית אנקורי חוזרת לתחנות חייה, באתר מעריב אונליין, 8 באפריל 2023
- ^ מ.גיורא, האנקור פרח, אבדה מרגלית, הַבֹּקֶר, 1 בדצמבר 1959
- ^ חיפה מתעוררת מתנומתה, דבר, 1 באפריל 1960
מועדון התיאטרון בחיפה הציג תכניתו הראשונה, דבר, 7 באפריל 1960 - ^ נחמן בן עמי, מאשת לוט ועד לוליטה, מעריב, 5 ביוני 1962
- ^ מאיר הראובני, "הכל אודות חוה", למרחב, 26 בספטמבר 1961
- ^ תמר אבידר, בצרור אחד, מעריב, 14 באוקטובר 1962
- ^ נחמן בן עמי, דיגדוגים - בלי דיקדוקים, מעריב, 1 באוקטובר 1962
יורם קניוק, שורש כל רע, למרחב, 12 באוקטובר 1962 - ^ טלילה בן זכאי, איש עין דור בסרט "אולי תרדו שם", מעריב, 3 בספטמבר 1963
- ^ הסוס נגמר, "העולם הזה", גיליון 1467 מ-20 באוקטובר 1965, עמוד 23
- ^ שבע חודשים, "העולם הזה", גיליון 1578 מ-29 בנובמבר 1967, עמוד 22
- ^ רני כרמל, על אנשים, מעריב, 4 במרץ 1970
- ^ רני כרמל, על אנשים, מעריב, 27 ביולי 1970
מיכל נוי בדמות חדשה, מעריב, 20 באפריל 1971 - ^ כל העולם במה, דבר, 26 במרץ 1975
- ^ מיקדש הרוק - בית לסין, מעריב, 2 באפריל 1976
בן שלו, אלבומה של להקת הרוק הנשכחת "גן עדן" חושף את סיפורם של צעירי ישראל השנייה בשנות ה-70, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2015
- ^ בן שלו, הפינג’אן שלנון ודילן שתו ממנו, באתר הארץ, 1 באפריל 2013
- ^ איציק יושע, זה לא עושה לה שקט, חדשות, 13 בספטמבר 1984
- ^ "תרבות של שלום" 2010 בצוותא, באתר "הבמה"
