מרגלית עקביא

מרגלית ספיר עקביא (2 בפברואר 1918 – 21 באפריל 2001) הייתה אתלטית, מחנכת, מורה לחינוך גופני, ממציאת ומלקטת משחקים ישראלית. אלופה ושיאנית ארץ ישראל הראשונה בקפיצה לגובה וחברת המשלחת הארצישראלית למשחקים העולמיים לנשים (לונדון 1934).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית ספיר, בת דב, נולדה ב-2 בפברואר^[1] 1918, וב-1924, כשהייתה בת שש, עלתה לארץ ישראל מפולין (באונייה שבה הפליגה הגיע גם המשורר חיים נחמן ביאליק). כבר מילדותה אהבה משחקים וספורט, התחרתה בירושלים והתאמנה בקבוצת מכבי רחובות.^[2]

ספיר זכתה לצעוד בטקס הפתיחה של המשחקים העולמיים לנשים שנערכו בלונדון באוגוסט 1934 כחברה במשלחת הארץ ישראלית, אך לבסוף לא השתתפה בשום תחרות.^[3]

אלופת ארץ ישראל הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות האתלטיקה הראשונה של ארץ ישראל שנערכה בסוף דצמבר 1935 זכתה ספיר ב-3 מדליות, 1 זהב ו-2 כסף. מדליית זהב, בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.25 מטר, לפני עדה יהודאית ממכבי עתיד תל אביב (1.25 מטר) וויקטוריה לרנר ממכבי תל אביב (1.20 מטר). מדליות כסף, בריצת 200 מטר בתוצאה של 30.8 שניות, אחרי רחל סלונימסקי ממכבי עתיד תל אביב (30.5 שניות) ולפני עדה עבוד ממכבי עתיד תל אביב ובהטלת כידון בתוצאה של 19.85 מטר, אחרי ויקטוריה לרנר (25.27 מטר) ולאה לדרמן ממכבי תל אביב (23.38 מטר).^[4]

שיאנית ארץ ישראל הראשונה בקפיצה לגובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות שנערכה ב-4 בינואר 1936 קבעה ספיר שיא ארץ ישראל בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.36 מטר. שיא זה החזיק מעמד כ-3 שנים ונשבר על ידי אסתר חכם (1.41 מטר).^[5]

משנות ה-30 פעלה כמורה להתעמלות. לימדה בבתי ספר,^[6] בסמינר לוינסקי ובמכללה לחינוך גופני בתל אביב. היא ביקשה להשתמש בשיעוריה במשחקים, ומאחר שלא היו ספרים בעברית בנושא, החליטה לכתוב אותם בעצמה. ספרה הראשון, "משחקים לתלמידים", ובו כ-60 משחקי קריאה וכתיבה, חשבון, ידיעת הארץ, טבע, היסטוריה ועברית,^[7] הופיע בהוצאת יזרעאל בשנת תש"א-1941.

המשחקים והלימוד באמצעותם היו לעניין המרכזי בחייה. במרוצת חצי מאה פרסמה 18 ספרים בנושא משחקים, שניים מהם עם בעלה אוריאל עקביא. בהקדמה לספרה השני, "ילקוט משחקים", כתב יוסף מיוחס, מנהל לשכת הנוער במחלקת החינוך של הוועד הלאומי, כי ראוי שילדים ישחקו במשחקיה של עקביא, היודעת "ליצור מצב רוח מרומם ולהפוך את המוני הילדים המשתתפים במשחק לחברה מלוכדת, שמחה, מתפרצת, ואף על פי כן מרוסנת".^[8] עקביא הציעה משחקים בתחומים לימודיים שונים – ובספריה ובמספר עיתונים. בין ספריה: "הבה נשחקה", שתורגם לערבית על ידי מחמוד עבאסי (תרגום ששלחה לנשיא מצרים אנוור סאדאת).^[9] בשנות ה-60 כתבה להזמנת צה"ל ספר ובו משחקי חברה לגיבוש יחידתי. באותה תקופה שידרה ב"קול ישראל" תוכניות של משחקים, חידונים ובילוי חברתי. ב-1972 הציעה משחקי חברה בתוכנית "למשפחה" בטלוויזיה הישראלית בערבית.

בשנת תשי"ד-1954 זכתה בפרס הוז לספורט^[10] על חוברותיה למשחקי תנועה לילדים, בהן "אחת! שתים! שלום!" ו"הבה נשחקה".

עקביא הרבתה להנחות קורסים במשחקים ובפעילות גופנית במסגרת שונות, בהן אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר-אילן, בית הספר למדריכי תיירות, אקי"ם והסתדרות המורים.

בנוסף לפרסום משחקים, היא עסקה גם ברקע העיוני של המשחק, כתבה בנושא זה ("המישחק: ערכיו ובעיותיו", תשכ"ז) והשתתפה בסימפוזיונים בחו"ל. על פי אורי דרומי, "גאוותה הייתה על כך שהצליחה לשכנע את עמיתיה בישראל ומחוצה לה לא להוציא אף פעם ילד ממשחק".^[11]

ב-1981, לאחר פרישתה מהוראה, ייסדה את "המרכז החינוכי למשחקים בישראל"^[12] ושימשה כמזכ"לית שלו. המרכז מקיים חוגים וסדנאות, בהן סדנאות לקשישים הלומדים לשחק עם נכדיהם.^[13]

מרגלית עקביא הייתה נשואה לפסיכולוג והמחנך אוריאל עקביא, עד למותו ב-1997. בני הזוג היו הורים לשלושה: רני, נעמן ועדן. היא נפטרה ב-21 באפריל^[14] 2001, בגיל 83.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית ספיר (אספה וערכה), משחקים לתלמידים, תל אביב: יזרעאל, תש"א.
ילקוט משחקים; ציירה: איזה הרשקוביץ, תל אביב: נ' טברסקי, תש"ט. (מהדורה ג: תשי"ז 1957; מהדורה ד מורחבת: שרטוטים: עודדה בן יהודה-שגיא, 1978)^[15]
מרגלית ואוריאל עקביא, משחקי לִמוד; ציורים ועטיפה: פרץ וינרייך, תל אביב: יזרעאל, 1949. (מהדורה ג מורחבת: תשכ"ה)
מרגלית עקביא (חִברה ולִקטה), אחת! שתים! שלוש!: משחקי תנועה לכל הגילים; ציורים: גרשון אפפל, תל אביב: יזרעאל, תשט"ז. (מהדורה ג מתוקנת ומורחבת: תש"ל 1969)
מרגלית עקביא (אספה ועִבדה), תבונת כפים: ... משחקים, שעשועים, חפצי נוי ותועלת, עשה לך במו ידיך חפצים וכלים ..., תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ז 1956. (מהדורה ב מתוקנת ומורחבת: 1964)^[16]
הבה נשחק, חבריא!, תל אביב: מטכ"ל – קצין חנוך ראשי – ענף הווי ובידור, [תשכ"-]. (מהדורה ג: תל אביב: טלמור, תש"ל)
הבה נשחקה!, מהדורה ו, תל אביב: מטכ"ל – קצין חנוך ראשי – ענף הווי ובידור; משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1963. (הספר הופיע במהדורה שלישית מורחבת. תורגם לערבית על ידי מחמוד עבאסי.)
המישחק: ערכיו ובעיותיו, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ז.^[17]
מרגלית עקביא, שבח ויס, שמואל לירן, ברוכים הבאים: כל-בו לעורכי מסיבות; ציורים: ריקי בן-ארי, תל אביב: יזרעאל, תשכ"ז.
מרגלית ואוריאל עקביא, שחק בעברית: מישחקים ללימוד העברית ללא קריאה וללא כתיבה; איורים: פרץ ויינרייך, תל אביב: יזרעאל, תשל"ב.
- מרגלית ואוריאל עקביא, משחקים עברית: מישחקים ללימוד העברית ללא קריאה וללא כתיבה, פתח תקווה: לילך, 1991. (מהדורה מעודכנת ומחודשת)
מישחקים סביב העולם; ציורים: תמי בצלאלי, ירושלים: ספרי כתר, 1977.
יהושע אלוף, מרגלית עקיבא [=עקביא], מ.ל.א. – מה, למה, איך: ספר עזר לגננות ולמורות כוללות המטפלות גם בחינוך הגופני, תל אביב: המחברים, תש"ל. (מהדורה ג מתוקנת: נתניה: מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט בסיוע רשות הספורט והחינוך הגופני במשרד החינוך והתרבות, תשל"ז)
האוצר: משחקי חברה והעשרה, תל אביב: דביר; ספרי רשפים, תשמ"א 1980.^[18]
מרגלית עקביא (ליקטה ועיבדה), משחקים משחקים, ירושלים: כתר, 1988.
מעתקת: מושגיה: פעילויות לילדים ..., נתניה: מייזר, תש"ן. (לגילי 2–7)
משחקים לכל עת, פתח תקווה: לילך, 1991.
מסיבה: שעשועים ומישחקים לגילאי 3 ומעלה, רמת גן: פרולוג, 1994.^[19]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי שירקוד: משחקי שירה וריקוד; מגישה: מרגלית עקביא; הפקה: אריה בודיאן; איורים: מיכל רון, חולון : ויזארט, 2010. (משתתפים: ציפי שביט, דודו זכאי, דורית ראובני, עוזי מאירי, איציק בן מלך, אופירה גלוסקא וריקי מנור)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת הפרסומים של מרגלית עקביא, בקטלוג הספרייה הלאומית
כתבי מרגלית עקביא בפרויקט בן-יהודה
אורי דרומי, העיקר ההשתתפות: מרגלית עקביא, ממציאת משחקים, 2001-1918, באתר הארץ, 23 באפריל 2001
תהילה עופר, שורות אישיות | מרגלית משחקת אותה, מעריב, "סגנון", 8 באפריל 1984

ממשחקיה:

מרגלית עקביא, נעשה בעצמנו | קִשוטי סִכה, דבר, 22 בספטמבר 1947
מרגלית עקביא, נעשה בעצמנו | כלי-שחמט מפקקים, דבר, 10 באוקטובר 1947
מרגלית עקביא, נעשה בעצמנו | כובע שומרים, דבר, 20 בפברואר 1948
משחקים למסיבות חנוכה, דבר, 10 בדצמבר 1963
מרגלית עקביא, הבה נשחקה, מעריב, 21 בפברואר 1964
שמחה סביב הסביבון, חרות, 2 בדצמבר 1964
אילן גור, משחקי דרך, מעריב, 3 בספטמבר 1980

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אתר "נשמה"
^ ש. ניסן, עד מתי תוזנח ירושלים, המשקיף, טור 3, 1 בדצמבר 1946.
^ ליפא לויתן, ארץ ישראל באולימפיאדת הנשים, הירדן, 7 בספטמבר 1934
^ הרבנאות הא"י לנשים באתלטיקה קלה, הַבֹּקֶר, 31 בדצמבר 1935
^ תולדות השיא הישראלי לנשים בקפיצה לגובה, מעריב, 28 ביולי 1971
^ בהם בבית חינוך של זרם העובדים ברחוב בצלאל (כיום רחוב טשרניחובסקי) בתל אביב ( שרית רוטשילד, הילדות הקשה, האם שנטשה, האהוב המת. שיחות עם שולמית אלוני, באתר הארץ, 30 בינואר 2014).
^ הוצאת "יזרעאל" תל-אביב, ספרים חדשים!, דבר, 9 בספטמבר 1941.
^ מובא אצל אורי דרומי, העיקר ההשתתפות: מרגלית עקביא, ממציאת משחקים, 2001-1918, באתר הארץ, 23 באפריל 2001.
^ אנשים ומעשים | סאדאת מודה למורה הישראלית, מעריב, 30 בינואר 1979.
^ פרס הוז לספורט: הזוכים בפרס הוז עד כה, באתר עיריית תל אביב-יפו; החלטות מועצת עירית ת"א על חלוקת פרסי ת"א: ו. פרס דב הוז לתעופה ולתרבות הגוף, חרות, טור 2, 28 באפריל 1955.
^ אורי דרומי, העיקר ההשתתפות: מרגלית עקביא, ממציאת משחקים, 2001-1918, באתר הארץ, 23 באפריל 2001.
^ עדה כהן, מרכז משחקים לילדים ולהורים, מעריב, 5 באוקטובר 1981.
^ אתר המרכז.
^ מרגלית עקביא באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ סקירה: לקרוא כדי לשחק, מעריב, 5 באוגוסט 1979.
^ סקירה: שכר מלאכת-כפיים, מעריב, 11 בדצמבר 1964.
^ סקירה: רבקה ב. צ., גם לשחק צריך לדעת, דבר, 9 באוקטובר 1967.
^ סקירה: אבי-טנא, דפדוף ראשון | חינוך | אוצר בקופסה, דבר, טור 4, 30 בינואר 1981.
^ סקירה: הספר "מסיבה", באתר "סימניה".

[1] אתר "נשמה"

[2] ש. ניסן, עד מתי תוזנח ירושלים, המשקיף, טור 3, 1 בדצמבר 1946.

[3] ליפא לויתן, ארץ ישראל באולימפיאדת הנשים, הירדן, 7 בספטמבר 1934

[4] הרבנאות הא"י לנשים באתלטיקה קלה, הַבֹּקֶר, 31 בדצמבר 1935

[5] תולדות השיא הישראלי לנשים בקפיצה לגובה, מעריב, 28 ביולי 1971

[6] בהם בבית חינוך של זרם העובדים ברחוב בצלאל (כיום רחוב טשרניחובסקי) בתל אביב ( שרית רוטשילד, הילדות הקשה, האם שנטשה, האהוב המת. שיחות עם שולמית אלוני, באתר הארץ, 30 בינואר 2014).

[7] הוצאת "יזרעאל" תל-אביב, ספרים חדשים!, דבר, 9 בספטמבר 1941.

[8] מובא אצל אורי דרומי, העיקר ההשתתפות: מרגלית עקביא, ממציאת משחקים, 2001-1918, באתר הארץ, 23 באפריל 2001.

[9] אנשים ומעשים | סאדאת מודה למורה הישראלית, מעריב, 30 בינואר 1979.

[10] פרס הוז לספורט: הזוכים בפרס הוז עד כה, באתר עיריית תל אביב-יפו; החלטות מועצת עירית ת"א על חלוקת פרסי ת"א: ו. פרס דב הוז לתעופה ולתרבות הגוף, חרות, טור 2, 28 באפריל 1955.

[11] אורי דרומי, העיקר ההשתתפות: מרגלית עקביא, ממציאת משחקים, 2001-1918, באתר הארץ, 23 באפריל 2001.

[12] עדה כהן, מרכז משחקים לילדים ולהורים, מעריב, 5 באוקטובר 1981.

[13] אתר המרכז.

[14] מרגלית עקביא באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[15] סקירה: לקרוא כדי לשחק, מעריב, 5 באוגוסט 1979.

[16] סקירה: שכר מלאכת-כפיים, מעריב, 11 בדצמבר 1964.

[17] סקירה: רבקה ב. צ., גם לשחק צריך לדעת, דבר, 9 באוקטובר 1967.

[18] סקירה: אבי-טנא, דפדוף ראשון | חינוך | אוצר בקופסה, דבר, טור 4, 30 בינואר 1981.

[19] סקירה: הספר "מסיבה", באתר "סימניה".

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]