מרגרט מי
 | |
| לידה |
22 במאי 1909 צ'שם, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 1988 (בגיל 79) Seagrave, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Margaret Ursula Brown |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
חבר במסדר האימפריה הבריטית (1976) עמית האגודה הלינאית של לונדון (1986) מסדר הצלב הדרומי (1979) מלגת גוגנהיים |
  | |
מרגרט מי (באנגלית: Margaret Mee; 22 במאי 1909 – 30 בנובמבר 1988) הייתה אמנית בוטנית בריטית שהתמחתה בצמחים מיער הגשם באמזונס הברזילאי. היא הייתה גם בין אנשי הסביבה הראשונים שהפנו את תשומת הלב להשפעה של כרייה בקנה מידה גדול וכריתת יערות על אגן האמזונס.[1]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרט אורסולה בראון נולדה בווייטהיל, צ'שם בשנת 1909. היא למדה בבית הספר של ד"ר צ'לונר, אמרשם, ואחריה בבית הספר לאמנות, מדע ומסחר, בווטפורד. לאחר תקופה קצרה בהוראה בליברפול החליטה לנסוע לאירופה.
בעודה בברלין בשנת 1933, בראון היה עדה לשריפת הרייכסטאג והחרם על היהודים, מה שחיזק את דעותיה השמאלניות. במהלך מלחמת העולם השנייה עבדה בהטפילד כשרטטת במפעל המטוסים דה האבילנד.[2]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי נישאה לרג'ינלד ברוס בארטלט בינואר 1936. בדומה לבעלה, היא הפכה לפעילת באיגוד המקצועי והצטרפה למפלגה הקומוניסטית.[3] מי פנתה לאגוד המקצועי הלאומי בשנת 1937, וסירבה לעבוד אצל ארנסט בווין. הנישואין עם בארטלט לא היו מאושרים, ולאחר פרידה ארוכה הסתיימו בגירושין בשנת 1943.[4] מאוחר יותר נישאה לגרוויל מי, שלמד גם הוא בבית הספר לאמנות של סנט מרטין, בסוף שנות הארבעים.
קריירה כאמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה למדה מי אמנות בבית הספר לאמנות של סנט מרטין בלונדון. בשנת 1950 למדה בבית הספר לאמנויות ולמלאכה של קמברוול. שם רכשה את סגנון האיור שלה, וקיבלה תעודה בציור ועיצוב בשנת 1950.
היא עברה לברזיל עם בעלה גרויל מי בשנת 1952 כדי ללמד אמנות בבית הספר הבריטי בסאו פאולו. בשנת 1956 הייתה הנסיעה הראשונה שלה לבלם באגן האמזונס. לאחר מכן הפכה לאמנית בוטנית במכון סוטו דה בוטניקה של סאו פאולו בשנת 1958, חקרה את יערות הגשם וליתר דיוק את מדינת האמזונס.
משנת 1964, ציירה את הצמחים שראתה, חלקם חדשים למדע, וכן אספה צמחים להמחשה מאוחרת יותר. היא יצרה 400 גליונות של איורי גואש, 40 ספרי סקיצות ו-15 יומנים.
מי נסעה לוושינגטון, ארצות הברית בשנת 1964 ולאנגליה בשנת 1968 לתערוכה והוצאת ספרה, "פרחי היער הברזילאי". היא העבירה הרצאה בוושינגטון ארצות הברית בשנת 1967. היא חזרה לברזיל והצטרפה להפגנות כדי למשוך תשומת לב בינלאומית לכריתת יערות אזור האמזונס.
מוות, הכרה וכבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי נפטרה בעקבות תאונת דרכים בסיגרייב, אנגליה, ב-30 בנובמבר 1988. היא הייתה בת 79.
בינואר 1989 הקימו בגני קיו אנדרטה לזכרה, לציון עבודות הבוטניות והמערכות הסביבתיות.[5]
בשנת 1976 קיבלה מי תואר כבוד על שירותיה לבוטניקה הברזילאית ושותפות של החברה הלינאית בשנת 1986.
היא קיבלה גם הכרה בברזיל, כולל אזרחות כבוד של ריו בשנת 1975.
בשנת 1990 מי זכתה להכרה בהישגיה הסביבתיים על ידי תוכנית הסביבה של האו"ם (UNEP) שהוסיפה את שמה לרשימת 500 אנשי הכבוד העולמיים.
יומניה של מרגרט מי, שנכתבו בין השנים 1956–1988, פורסמו לאחר מותה בשנת 2004 וכללו תיאור מאויר של מסעותיה ביערות הגשם של האמזונס.[6]
רוב האיורים שלה הם חלק מאוסף גני קיו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Obituary, The Times, 3 December 1988
- ^ Mee [née Brown; other married name Bartlett, Margaret Ursula (1909–1988), political activist and botanical artist], Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית)
- ^ Nonesuch Expeditions Margaret Mee's Amazon - Artist and Rebel, www.nonesuchexpeditions.com
- ^ Mee, Margaret Ursula (1909-1988) on JSTOR, plants.jstor.org
- ^ Prance, Ghillean T. (August 1989). "Margaret Ursula Mee, M.B.E.". The Linnean. 5 (3): 38–39.
- ^ Mee, Margaret (2004). Mee's Amazon – Diaries of an Artist Explorer. Antique Collectors' Club Ltd