מרגרט פול, רוזנת סולסברי
![מרגרט פול, רוזנת סולסברי[1]](/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Unknown_woman,_formerly_known_as_Margaret_Pole,_Countess_of_Salisbury_from_NPG_retouched.jpg) | |||||||||
| מרגרט פול, רוזנת סולסברי[1] | |||||||||
| לידה |
14 באוגוסט 1473 טירת פרליי האנגרפורד, סאמרסט, אנגליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
27 במאי 1541 (בגיל 67) מצודת לונדון, לונדון, אנגליה | ||||||||
| שם מלא | מרגרט פול | ||||||||
| מדינה |
 אנגליה | ||||||||
| מקום קבורה |
כנסיית סנט פיטר אד וינקולה  | ||||||||
| בן זוג | סר ריצ'רד פול | ||||||||
| שושלת יורק | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
מרגרט פול, רוזנת סולסברי (באנגלית: Margaret Pole, Countess of Salisbury; 14 באוגוסט 1473 - 27 במאי 1541) הייתה אצילה אנגלייה. בתו של ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס, אחיהם של המלכים אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי.
מרגרט הייתה אחת משתי הנשים האצילות באנגליה של המאה ה-16, שקיבלו את התואר בזכות עצמן ולא מעצם נישואין לגבר בעל תואר אצולה.[2] מרגרט הייתה מהשורדים הבודדים של שושלת פלנטג'נט לאחר מלחמות השושנים, היא הוצאה להורג בשנת 1541 בפקודת הנרי השמיני, מלך אנגליה, בנו של בת דודה מדרגה ראשונה אליזבת מיורק, מה שהוביל להכחדתו של בית פלנטג'נט. האפיפיור לאו השלושה-עשר בירך אותה כקדושה מעונה של הכנסייה הקתולית ב-29 בדצמבר 1886.[3]
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרט נולדה בטירת פרליי האנגרפורד שבסאמרסט, בתם היחידה של ג'ורג' פלנטג'נט, דוכס קלרנס, ואשתו איזבל נוויל, דוכסית קלרנס, שהייתה בתם הבכורה של ריצ'רד נוויל, הרוזן מווריק ואשתו אן דה בושם, רוזנת ווריק. סבה מצד האם של מרגרט נהרג בקרב בארנט כשנלחם בדודה, אדוארד הרביעי, מלך אנגליה. אביה, שהיה אז דוכס קלרנס, לאחר מכן הפך גם לרוזן ווריק וסולסברי. אדוארד הרביעי הכריז שאחיה הצעיר של מרגרט, אדוארד, יוכרז כרוזן ווריק כתואר של כבוד, אך מעולם לא קיבל תואר אצולה. למרגרט הייתה טענה לרוזנות ווריק, אך תואר הרוזנות נכחד עם נישול הנכסים של אחיה אדוארד.[4]
אמא של מרגרט ואחיה הצעיר נהרגו כשהייתה בת שלוש, אביה ושניים ממשרתיו הרגו את מי שחשבו שהרעיל אותם. ג'ורג' זמם נגד אחיו, אדוארד הרביעי, הוא הואשם בבגידה נושל מנכסיו והוצא להורג; הופסדו אדמותיו ותאריו. אדוארד הרביעי מת כשמרגרט הייתה בת עשר, ודודה ריצ'רד, דוכס גלוסטר, הכריז כי נישואיו של אדוארד לא היו תקפים, ילדיו לא חוקיים, ושמרגרט ואחיה אדוארד נשללו מהכס במעמד החרמת הנכסים של אביהם. ריצ'רד נישא לאן נוויל, אחותה הצעירה של איזבל אמא של מרגרט, והכתיר את עצמו למלך כריצ'רד השלישי.
ריצ'רד השלישי שלח את ילדיו לטירת שריף האטון ביורקשייר. הוא הובס ונהרג ב-1485 בקרב בוסוורת' על ידי הנרי טיודור, שירש אותו כהנרי השביעי. המלך החדש נישא לבת דודתה של מרגרט אליזבת מיורק, ביתו של אדוארד הרביעי, ומרגרט ואחיה נלקחו לטיפולם. אדוארד הצעיר, שהיה טכנית מועמד יורקי לכס, הועבר למצודת לונדון. אדוארד הוצג בפומבי לזמן קצר בקתדרלת סנט פול ב-1487 כתגובה להצגתו של המתחזה למברט סימנל כ"רוזן ווריק" לאצילים האירים. זמן קצר לאחר מכן, ככל הנראה בנובמבר 1487, הנרי השביעי נתן את ידה של מרגרט לבן דודו, סר ריצ'רד פול, שאמו הייתה אחות למחצה של אמו של המלך, מרגרט בופורט.[5] כשפרקין וורבק התחזה לבנו של אדוארד הרביעי, ריצ'רד משרוסברי, דוכס יורק, שהיה אז בחזקת-מת ב-1499, אחיה של מרגרט אדוארד הואשם במעורבות במזימה, נושל מנכסיו והוצא להורג. ריצ'רד פול אחז במגוון תפקידים בממשל של הנרי השביעי, כשהמשמעותי ביותר היה חצרן של ארתור, נסיך ויילס, בנו הבכור של הנרי. כשארתור נישא לקתרין מאראגון, מרגרט הפכה לאחת החדרניות שלה, אך הפמליה שלה פורקה כאשר ארתור הנער מת ב-1502.
כאשר בעלה מת ב-1504, מרגרט הייתה אלמנה עם חמישה ילדים, כמות מוגבלת של אדמה שירשה מבעלה, ללא משכורת וללא נכסים. הנרי השביעי שילם על הלווייתו של ריצ'רד. כדי להקל על המצב, מרגרט מסרה את בנה שלישי רג'ינלד פול לכנסייה, שם הייתה לו קריירה מרובת מאורעות כנציג של האפיפיור ומאוחר יותר כארכיבישוף מקנטרברי. למרות זאת, התרעם על נטישתו מאוחר יותר בחייו.[6] בנוסף, מרגרט, ללא אמצעים נאותים לתמוך בעצמה ובילדיה, נאלצה לחיות במנזר סיון עם נזירות בריג'טיניות לאחר מות בעלה.[7] שם נשארה עד שחזרה לטובה עם עלייתו של הנרי השמיני ב-1509.
רוזנת סולסברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהנרי השמיני הוכתר ב-1509, הוא נישא לקתרין מאראגון בעצמו. מרגרט שוב שובצה כאחת החדרניות שלה. ב-1512, הפרלמנט החזיר לה חלק מהאדמות של אחיה מהרוזנות של סולסברי (בלבד), שעבורם שילמה 5,000 מרק. הנרי השביעי שלט באדמות אלה, תחילה בזמן הקטינות של אחיה ולאחר מכן בזמן מאסרו, והחרים אותן לאחר המשפט שלו. אותו מעשה החזיר למרגרט את הרוזנות של סולסברי.[8] האדמות של ווריק וספנסר נשארו כרכוש הכתר.[9]
כרוזנת של סולסברי מרגרט ניהלה את אדמותיה בצורה טובה, ועוד 1538, הייתה האצילה החמישית בעושרה באנגליה. היא הייתה תומכת ב"למידה החדשה", כמו רבים מבני האצולה ברנסאנס; גנטיאן הרווטוס תרגם את "de immensa misericordia Dei" (הרחמים הגדולים של אלוהים) של ארסמוס מרוטרדם לאנגלית עבורה. בנה הבכור, הנרי פול, הוכרז כברון מונטגיו, תואר נוסף מהתארים של נוויל; הנרי דיבר בשם משפחתו בבית הלורדים. לבנה השני, ארתור פול, הייתה קריירה מצליחה כחצרן, והפך לאחד מששת האדונים של "החדר הפרטי". הקריירה שלו סבלה מנסיגה כשתומכו אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם, הורשע בבגידה ב-1521, אך במהרה חזרה למסלולה. הוא מת בצעירותו ב-1526, כשנישא ליורשת של רוג'ר לווקנור; הרוזנת ובנה הנרי לחצו על אלמנתו של ארתור להישבע לצניעות נצחית כדי לשמר את הירושה שלה לילדיה ממשפחת פול. ביתה של מרגרט, אורסולה, התחתנה עם הבן של הדוכס מבקינגהאם, הנרי סטאפורד, לאחר מפלתו של הדוכס, הזוג קיבל רק חלקיקים מהאחוזות שלו.
בנה השלישי של מרגרט, רג'ינלד פול, למד מחוץ למדינה בפדובה; הוא היה דיקן באקסטר, בווימבורן מינסטר, בדורסט וגם קאנון ביורק. היו לו מקורות פרנסה נוספים, אולם הוא לא הוסמך להיות כומר. הוא יצג את הנרי השמיני בפריז ב-1529, שם שכנע את התאולוגים של סורבון לתמוך בגירושיו של הנרי מקתרין מאראגון.[10] בנה הצעיר, ג'פרי פול, נישא לקונסטנס פאקנהאם, בתו של אדמונד פאקנהאם, וירש את אחוזת לורדנגטון בסאסקס.
התמיכה במרגרט בחצר השתנתה. הייתה לה מחלוקת על אדמה עם הנרי השמיני ב-1518; הוא נתן את אדמת המחלוקת לדוכסות סאמרסט, שהייתה בשליטת סבו, ג'ון בופורט, דוכס סאמרסט הראשון, ושבאותו הזמן היו בשליטת הכתר. ב-1520 מרגרט מונתה לאומנת לביתו של הנרי, הנסיכה מרי; בשנה לאחר מכן, כשבניה היו מעורבים עם בקינגהאם, היא הוסרה מהתפקיד, אך שבה אליו ב-1525. כשמרי הוכרזה כממזרה ב-1533, מרגרט סירבה להחזיר את צלחת הזהב ותכשיטיה של מרי בחזרה להנרי. משק הבית של מרי פורק בסוף אותה שנה, מרגרט ביקשה לשרת את מרי על חשבונה, אך לא הותר לה. השגריר המלכותי, אסטאס שאפווי, הציע שנתיים לאחר מכן שמרי תימסר למרגרט, אך הנרי סירב, וכינה אותה "שוטה ללא ניסיון". כשמלכתו של הנרי, אן בולין, נעצרה, ולבסוף הוצאה להורג ב-1536, מרגרט הורשתה לחזור לחצר, אולם לזמן קצר.[11]
מפלתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1536, רג'ינלד פול סופית ניתק מהמלך. ב-1531, הוא הוזהר מהסכנות בחתונה עם בולין. הוא חזר לפדובה ב-1532, וקיבל את משרתו האחרונה בשירות הכנסייה האנגלית בדצמבר של אותה שנה. שאפווי הציע לקרל החמישי שרג'ינלד יתחתן עם מרי וישלב את תביעות של השושלות שלהם. שאפווי גם תקשר עם רג'ינלד דרך אחיו ג'פרי. רג'ינלד השיב לספרים שהנרי שלח עם חוברות משל עצמו, "pro ecclesiasticae unitatis defensione" או "de unitate", אשר דחו את עמדתו של הנרי לגבי נישואין עם אשתו של אח ודחו את העליונות המלכותית. רג'ינלד דחק בנסיכי אירופה להדיח את הנרי באופן מיידי. הנרי כתב למרגרט, שבתורה כתבה לבנה מכתב נזיפה על "איווילותו".[12]
ב-1537, רג'ינלד (שעדיין לא הוסמך) הוכרז כקרדינל. האפיפיור פאולוס השלישי מינה אותו לאחראי על ארגון הסיוע לעלייה לרגל של חסד (ותנועות קשורות), המאמץ לארגן מסע ללונדון כדי להשליט ממשלה קתולית שמרנית במקום הממשל של הנרי שהלך ונטה לצד הפרוטסטנטי. פרנסואה הראשון, מלך צרפת והקיסר לא תמכו במאמץ זה, וממשלת אנגליה ניסתה להתנקש בו. ב-1539 נשלח רג'ינלד לקיסר כדי לארגן חרם נגד אנגליה - אמצעי-נגד אשר רג'ינלד הזהיר את הנרי מהאפשרות שלו.[13]
ג'פרי פול נעצר באוגוסט 1538; הוא התכתב עם רג'ינלד, והחקירה של הנרי קורטני, המרקיז הראשון של אקסטר הביאה למעצרו. ג'פרי ערער לתומאס קרומוול, החוקר שלו. תחת החקירה, ג'פרי אמר שאחיו הבכור, לורד מונטגיו, והמרקיז היו חלק מההתכתבויות שלו עם רג'ינלד. מונטגיו, אקסטר, ומרגרט נעצרו בנובמבר 1538.
בינואר 1539, ג'פרי נחנן, אולם הנרי בנה של מרגרט, ברון מונטגיו, ואקסטר הואשמו בבגידה והוצאו להורג לאחר משפט. במאי 1539, הנרי, מרגרט, אקסטר ואנשים נוספים שהיו קשורים למקרה נושלו מנכסיהם. משמעות הרשעה זו הייתה איבוד התארים והאדמות - שהיו בעיקר בדרום אנגליה, מקום אסטרטגי ששליטה בו תעזור לפלישה. כחלק מהראיות עבור שטר הנישול, קרומוול הביא טוניקה שעליה מתוארים חמשת הפצעים של ישו, הדבר הסימל את תמיכתה של מרגרט בקתוליות ובשלטון בנה רג'ינלד ומרי בת המלך הקתולית. התגלית האמורה התחרשה כשישה חודשים לאחר שהתבצע החיפוש בביתה וברכושה, כלל הנראה מדובר בזיוף ראיות. היא נידונה למות, וניתן היה להוציאה להורג בהוראת המלך.
כפי שמנוסח כיום, מרגרט פול הוחזקה במצודת לונדון במשך שנתיים וחצי. היא, נכדה הנרי (בנו של בנה הנרי), ובנו של אקסטר הוחזקו יחד ונתמכו על ידי המלך. במרץ 1541 מרגרט טופלה בידי משרתים וקיבלה מענק ביגוד גדול. ב-1540, סר חינו של קרומוול וגם הוא נושל והוצא להורג.
| |
| לידה |
14 באוגוסט 1473 טירת פרליי האנגרפורד, סאמרסט, אנגליה |
|---|---|
| הוצאה להורג |
27 במאי 1541 (בגיל 67) מצודת לונדון, לונדון, אנגליה |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית |
| ביאטיפיקציה | 29 בדצמבר 1886 על ידי לאו השלושה-עשר |
| חג | 28 במאי |
| | |
הוצאתה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר הבא נמצא חרוט על קיר התא בו הוחזקה:
עבור בוגדים על הבלוק צריך למות;
אינני בוגדת, לא, לא אני!
הנאמנות עומדת איתנה וכך,
לכיוון הבלוק לא אלך!
גם לא אעשה צעד אחד, כפי שתראו;
בבוקר של 27 במאי 1541, נאמר למרגרט שנותרה לה שעה לחיות. היא השיבה שהיא חפה מפשע. אף על פי כן, נלקחה מרגרט מהתא שלה לרחבה במצודת לונדון שם הוכן בלוק עץ נמוך במקום הפיגום הנהוג.[16] מאחר שהייתה אצילה, מרגרט לא הוצאה להורג מול ההמון. שרדו שני תיעודים בכתב להוצאתה להורג של למרגרט, שניהם מעדי ראייה: מאת מרילאק, השגריר הצרפתי; ומאת אסטאס שאפווי, השגריר של הקיסר הרומי הקדוש. הדיווחים שלהם שונים במקצת: בעדות של מרילאק, שנשלחה יומיים לאחר המקרה, מתועד שההוצאה להורג התרחשה בפינת המצודה ועם נוכחות כה דלה שהוטלו ספקות בחדשות על הוצאתה להורג. שאפווי כתב שבועיים לאחר ההוצאה להורג ש-150 אנשים היו נוכחים וביניהם ראש העיר של לונדון. שאפווי כתב, "בתחילה, שנודע לה (מרגרט) על גזר דין המוות, היא חשבה שהדבר מאוד מוזר, היא לא ידעה באיזה פשע היא מואשמת, או איך וכיצד נפל גזר הדין" וזאת מפני שהתליין[17] הראשי נשלח צפונה להתמודד עם מורדים, שאפווי כתב שההוצאה להורג בוצעה על ידי "צעיר עלוב ומבולבל אשר, פשוטו כמשמעו, קצץ את ראשה וכתפיה לגזרים בצורה מעוררת רחמים". תיעוד מפוקפק, שתואר בספר "מעמד האצולה השלם" כהמצאה שנועדה להסביר את נסיבות מותה המחרידות, מציין שמרגרט סרבה להניח את ראשה על הבלוק, ודיקלמה, "כך יש לעשות לבוגדים, ואני לא אחת"; לפי התיעוד, היא הזיזה את ראשה "מצד לצד", והורתה לתליין, שאם הוא חפץ בראשה, עליו לקחת אותו כל עוד הוא יכול.[18][19][20][21][22] מרגרט נקברה בכנסיית פטרוס הקדוש בשלשלאות (אנ') שבמצודת לונדון.[23]
מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנה, רג'ינלד פול, אמר שהוא "...לעולם לא יפחד לקרוא לעצמו בן של קדושה מעונה". לאחר מכן היא נחשבה על ידי הקתולים כאחת והיא בורכה ב-29 בדצמבר 1886 על ידי האפיפיור לאו השלושה-עשר.[24]
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשלא הייתה בחצר, מרגרט חיה בעיקר בטירת ווארבלינגטון בהמפשייר ובאחוזת בישם בברקשייר.[25] היא ובעלה היו הורים לחמישה ילדים:
- הנרי פול, הברון מונטגיו הראשון (1492 - ינואר 1539), ראוי לציון כאחד האצילים במשפט של אן בולין; נישא לג'יין נוויל, בתם של ג'ורג' נוויל, ברון ברגבני החמישי ושל ג'ואן פיצלאן, הרוזנת של הרפורד; נערף ראשו בפקודת הנרי השמיני, נינו של הנרי פול היה סר ג'ון בורצ'ייר, שהרג את צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, קרוב משפחתו של הנרי השמיני.
- ארתור פול (1532-1499), אדון אחוזת ברודהורסט בסאסקס נישא לג'יין לווקנור, ביתו של רוג'ר לווקנור ואלינור טוכט, שהיא ביתו של ג'ון טוכט, הברון השישי אודלי ואן אצ'ינגהם.
- רג'ינלד פול (1500- 17 בנובמבר 1558), חשמן, נציג האפיפיור במחוזים שונים, ביניהם אנגליה, והארכיבישוף מקנטרברי הקתולי האחרון.
- ג'פרי פול (1558-1501), אדון אחוזת לורדנגטון בסאסקס, נחשד בבגידה במלך הנרי השמיני, והואשם בקשירת קשר עם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה; הוא חי בגלות באירופה; נישא לקונסטנס פאקנהאם, הנכדה והיורשת של סר ג'ון פאקנהאם, אב קדמון לאדוארד פאקנהאם, גיסו של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון.
- אורסולה פול, הברונית סטאפורד (1504 - 12 באוגוסט 1570), נישאה להנרי סטאפורד, הברון הראשון סטאפורד, בנו של אדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרגרט מופיעה במחזה מהמאה ה-16, "ריצ'רד השלישי" של ויליאם שייקספיר, בתור הבת הצעירה של הדוכס של קלרנס שנרצח.
הדמות של גברת סולסברי בסדרת הטלוויזיה "שושלת טיודור" של שואוטיים, גולמה על ידי קייט אוטול ב-2007 עד 2009, והיא מבוססת באופן רופף על מרגרט פול. ג'נט הנפריי מגלמת את מרגרט בפרק 4 ("הרוק של השטן") ב"וולף הול", העיבוד של BBC מ-2015 לספר של הילרי מנטל "וולף הול" מ-2009 ו"להרים את הגופות" מ-2012.
מרגרט היא הדמות הראשית בספר "קללת המלך" מ-2014 של פיליפה גרגורי.[31] היא גם מופיעה בספרים "הנסיכה הלבנה" ו"בתו של ממליך המלכים" (המדבר על אמא של מרגרט, איזבל נוויל, ודודתה, אן נוויל) של פליפה מ-2013. מרגרט גם גולמה על ידי רבקה בנסון בעיבוד הטלוויזיוני של "נסיכה לבנה".[32] בסדרת הטלוויזיה "הנסיכה הספרדייה", סדרת המשך ל"נסיכה לבנה", גילמה את דמותה של מרגרט השחקנית לורה קרמייקל.[33]
מרגרט היא הדמות הראשית בספר "בוגדת נאמנה" של סמנתה וילקוקסון מ-2016.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Pierce, Hazel (2003). Margaret Pole, Countess of Salisbury, 1473–1541: Loyalty, Lineage and Leadership, University of Wales Press, ISBN 0-7083-1783-9
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרגרט פול, רוזנת סולסברי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- Dwyer, J.G. "Pole, Margaret Plantagenet, Bl." at New Catholic Encyclopedia. 2nd ed. Vol. 11. Detroit: Gale, 2003. pp. 455–456. Cited as New Catholic Encyclopedia.
- Mayer, T.F. Pole, Reginald (1500–1558), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004; online edn, Jan 2008, cited as ODNB, Reginald Pole.
- Pierce, Hazel (1996), The life, career and political significance of Margaret Pole, Countess of Salisbury 1473-1541, Bangor University
- Pierce, Hazel. "Pole, Margaret, suo jure countess of Salisbury (1473–1541)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/22451. (Subscription or UK public library membership required.); cited as ODNB.
- Bernard, George W. (2005). The king's reformation: Henry VIII and the remaking of the English church. Yale University Press.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Unknown woman, formerly known as Margaret Pole, Countess of Salisbury — National Portrait Gallery". www.npg.org.uk.
- ^ ODNB; the other was Anne Bolyen, Marquess of Pembroke. The ODNB does not qualify the assertion, but is discussing sixteenth-century usage; sources which apply modern law retroactively will consider some women peeresses in their own right when their husbands sat in Parliament with their father's style and precedence.
- ^ DWYER, J. G. "Pole, Margaret Plantagenet, Bl." New Catholic Encyclopedia. 2nd ed. Vol. 11. Detroit: Gale, 2003. pp. 455–56.
- ^ ODNB
- ^ One or more of the preceding sentences incorporates text from a publication now in the public domain: Herbermann, Charles, ed. (1913). "Blessed Margaret Pole". Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton.
- ^ ODNB
- ^ Powell, Sue (1 בנובמבר 2005). "Margaret Pole and Syon abbey". Historical Research. 78 (202): 563–567. doi:10.1111/j.1468-2281.2005.00254.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ ODNB, which argues that the restoration was a tacit admission of her brother's innocence; however, lands and titles had been restored to the heirs of guilty peers during the previous century
- ^ TNA, minsters' accounts, SC6/HENVIII.
- ^ ODNB, Reginald Pole
- ^ ODNB; quotation as given there.
- ^ ODNB, "Reginald Pole"; "Geoffrey Pole". Pole and his hagiographers gave several later accounts of Pole's activities after Henry met Anne Boleyn. These are not consistent; and if — as he claimed at one point — Pole rejected the Divorce in 1526 and refused the Oath of Supremacy in 1531, he received benefits from Henry for a course of action for which others were sentenced to death.
- ^ ODNB, Reginald Pole.
- ^ "The Tower of London". The Travelling Historian. נבדק ב-12 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Execution of Margaret Pole, Countess of Salisbury". The Anne Bolyn Files. 2010-05-27. נבדק ב-12 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bangor University
- ^ This was not, as some say, Cratwell, who had himself been executed three years earlier
- ^ Pierce 1996, pp. 314–315
- ^ The Complete Peerage, v. XII p. II, p. 393
- ^ "Margaret Pole". Tudor History. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1541: Margaret Pole, Countess of Salisbury". Executed Today. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Block and Axe". Royal Armouries. אורכב מ-המקור ב-2015-09-25. נבדק ב-18 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Profile of Margaret, Lady Salisbury, Regina (online)
- ^ Camm, Bede, Lives of the English martyrs declared blessed by Pope Leo XIII in 1886 and 1895, (Burns and Oates Limited, 1904), ix.
- ^ Ford, David Nash (2010). "Margaret Plantagenet, Lady Pole & Countess of Salisbury (1473–1541)". Royal Berkshire History. Nash Ford Publishing. נבדק ב-16 ביוני 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Margaret, Countess of Salisbury". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "George Plantagenet, Duke of Clarence". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cecily Neville
- ^ "Richard Plantagenet, Duke of York". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Richard Neville, Earl of Warwick". English Monarchs. נבדק ב-29 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The King's Curse
- ^ Bradley, Laura (13 ביוני 2016). "Two More Game of Thrones Actors Just Joined Starz's The White Queen Follow-Up". Vanity Fair. נבדק ב-14 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Spanish Princess
| מלכי אנגליה | ||
|---|---|---|
| שושלות מלוכה | ממלכת מרסיה • בית וסקס • המלכים הנורמנים • בית פלנטג'נט • בית לנקסטר • בית יורק • בית טיודור • בית סטיוארט • בית הנובר • בית סקסה-קובורג-גותה • בית וינדזור | |
| מלכים | אדוארד הרביעי • אדוארד החמישי • ריצ'רד השלישי | |