מרדכי אליאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מרדכי אליאב (28 בספטמבר 192020 בספטמבר 2016) היה היסטוריון של עם ישראל, חוקר תולדות היהודים בגרמניה, תולדות היישוב והציונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאב נולד ב-1920 בפולין, וב-1934 עלה לארץ ישראל מגרמניה.

היה מראשוני החוקרים במכון לחקר הציונות וישראל באוניברסיטת תל אביב, וב-1968 הועלה לדרגת פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב[1]. בשנת 1963 הצטרף לסגל אוניברסיטת בר-אילן, תחילה בבית הספר לחינוך, ואחר-כך במחלקה לתולדות ישראל, שגם עמד בראשה. בשנת 1968 נתמנה לפרופסור חבר[2]. פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. היה חבר מועצת המנהלים של הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

נבחר כאחד משנים-עשר יקירי העיר ירושלים לשנת תשע"ו.

אליאב הוא אחיו של פנחס אליאב, שהיה דיפלומט ישראלי וחיבר ספרים על יחסי ישראל ומדינות העולם.

ספרו, הישוב היהודי בארץ-ישראל בראי המדיניות הגרמנית: מבחר תעודות מארכיון הקונסוליה הגרמנית בירושלים, 1842–1914, פורסם בשני כרכים על ידי אוניברסיטת תל אביב, בתשל"ג.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Eliav, Mordechai,' in: Who's who in Israel and in the work for Israel abroad, 1980, p. 98.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.