מרדכי בורר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Rabbiner dr. mordechai bohrer.jpg

הרב ד"ר מרדכי בורר[1]גרמנית: Marcus Bohrer; י"ט באלול ה'תרנ"ה - ח' בטבת ה'תרצ"ט) היה רבן האחרון של קהילות גיילנגן וראנדג במדינת באדן שבדרום גרמניה, ורבהּ הבלתי רשמי של קהילת דיסנהופן שבשווייץ. היה פעיל מרכזי באגודת ישראל בגרמניה, וחבר ב"קרן התורה" של אגודת ישראל[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באנסבאך שבבוואריה[3]. הוריו, מאיר בורר ומרים לייסטינה, היגרו לגרמניה מפלך ז'שוב שבגליציה[4]. שם הנעורים של אמו היה לייסטינה. מקורה של משפחת לייסטינה ממשפחת הרבנים רפפורט מקרקוב והם מיוחסים לדון יצחק אברבנאל. משפחתו לא ניהלה אורח חיים דתי, אולם הוא החל בניהול אורח חיים דתי כבר בימי נעוריו. הוא התמיד בדרכו ואף התחזק בה במות אביו, מאיר, בתאונת רכבת שהתרחשה ב-11 בינואר 1914.

בהיותו כבן 17 שנה עברו הוריו להתגורר במינכן, שם למד בגימנסיה המלכותית ההומאנית ע"ש וילהלם. בד בבד למד תורה אצל רבהּ של הקהילה החרדית בעיר, הרב חנוך הכהן ארנטרוי.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה, פנה בורר ללימודים בסמינר לרבנים ע"ש הילדסהיימר בברלין. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, היה הרב בורר כבן 19 שנה, ועקב היותו מועמד לרבנות שוחרר משרות בצבא גרמניה.

ראש הסמינר לרבנים, הרב אברהם אליהו קפלן, חיבבו וקרבו כבן, ויעץ לו להשתלם בתורה בישיבת טלז שבליטא. בהמלצת הרב קפלן, התקבל בורר ללימודים במכינה של ישיבת טלז, והחל ללמוד עם צעירי התלמידים למרות גילו ומעמדו. הוא שקד בדבקות על תלמודו, עלה ונתעלה, עד שכונה בפי תלמידי הישיבה "המתמיד". בזמן לימודיו בטלז התפרנס מהוראה בגימנסיה העברית לבנות "יבנה" בעיר.

בדרכו חזרה לבית הוריו שמינכן סר לקניגסברג, שם הכיר את בת שבע [ז'ני] לאקס בת הרב חיים יצחק הכהן לאקס, מנכבדי הקהילה המקומית, והם נישאו ב-22 במאי 1924. לאחר סיום שלוש שנות לימוד בישיבה, עמד בורר בבחינות הגמר של בית-המדרש לרבנים בברלין[5][6], וקיבל סמיכה לרבנות. על פי בקשת חותנו, המשיך בורר ללמוד בישיבת טלז שנתיים נוספות לאחר נישואיו. הוא למד תורה גם אצל הרב ד"ר פסח יהודה יעקבלב, שניהל את תלמוד התורה בקניגסברג. לאחר פטירתו של הרב יעקבלב, מילא בורר את מקומו בניהול תלמוד התורה המקומי, למשך תקופה מסוימת.

בורר התמחה בזיהוי קברים עתיקים. הנושא היה קרוב לליבו, והוא עסק בו בעבודת הדוקטורט שלו. על עבודתו קיבל תואר ד"ר מאוניברסיטת פרייבורג[7].

מינויו לרבנות גיילינגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנת תרפ"ז (1927) נתמנה בורר לכהן ברבנות קהילות גיילינגן וראנדג האורתודוקסיות, בגרמניה על גבול שווייץ. על אף הרוח הליברלית שנשבה במועצת הקהילות העליונה של באדן. באותה תקופה, מיאנו חברי הקהילות הללו לקבל את מרותו של רב ליברלי, ולאחר משא ומתן ממושך אישרה המועצה את מינויו של רב אורתודוקסי לקהילות גיילינגן וראנדג. בורר עשה מאמצים רבים לטיפוח חיי הדת והרוח בכלל - ולחינוכם של בני הנוער בפרט, והצליח לקרב ליהדות גם את הרחוקים שבאנשי קהילותיו.

תחת שלטון הנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם עלות הנאצים לשלטון נסגר מעבר הגבול החופשי מגרמניה לשווייץ. משום מיקומה הגאוגרפי של גיילינגן - מובלעת גרמנית בתוך שטח שווייצרי – מוקפת ביערות, - הפכה היא מקלט ארעי ליהודים רבים, מכל קצות גרמניה, יהודים שביקשו לחצות את הגבול לשווייץ שלא כחוק. מספרם גדל במיוחד לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה. פליטים יהודים, ובהם גם - יוצאי פולין, מצאו מחסה בביתו של בורר. הוא צייד אותם בכסף, והסדיר את מעברם לשווייץ. בחלק מן המקרים, בורר עצמו הדריך את הפליטים כיצד לעבור את הגבול בחשאי, על ידי טיולים, שערך עמם בחשכת ליל סמוך לאזורי הגבול. בעקבות חשדם של השלטונות במעשיו, עקבו אחריו, חיפשו אמתלות שונות להתנכל לו, ולא פעם נחקר הרב על ידי הגסטפו והשלטונות המקומיים.

למחרת "ליל הבדולח" לקחו הנאצים את בורר ואת כל הגברים היהודים בכפר, למחנה הריכוז דכאו הסמוך למינכן. גם שם המשיך בורר לעודד את רוח בני קהילתו ולחזקם. ביום ח' בטבת ה'תרצ"ט (30 בדצמבר 1939), היום שבו היה צפוי להשתחרר, התמוטט בורר בעת מסדר הבוקר, אחרי שעמד שעות רבות בקור העז ששרר בחוץ. גופתו שוחררה מהמחנה לקבורה בבית הקברות היהודי במינכן, הודות לבקשתו המיוחדת של יו"ר החברה קדישא במינכן, אשר הכיר את בורר אישית עוד מימי ילדותו. גופתו נטמנה בבית הקברות היהודי החדש במינכן, ביום י' בטבת ה'תרצ"ט.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכדיו של בורר הקימו לזכרו ולהנצחתו את "מכון זיכרון מרדכי", העוסק בתולדותיו ובקהילות ששימש בהן רב. בשנת 2004 הוציאו, בסיוע קרן הזיכרון של יד ושם את הספר "למען הקהילה על קידוש השם – תולדות יהדות גיילינגן ורבהּ הרב מרדכי בורר".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמחה גרשון בורר, התקווה על הגבול, מכון זיכרון מרדכי, מודיעין עילית, התשע"ו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם המשפחה התאפיין בשינויים קלים: בורר-בוהרר-באהרר-בארער וכדומה.
  2. ^ הרב בורר השתתף במסע רבני "קרן התורה" לארץ ישראל בשנת 1929, וכן במסע להכרת התרבות היהודית במזרח אירופה, בשנת 1931.
  3. ^ סנדקו היה הרב פנחס כהן רבהּ של אנסבאך וממייסדי "אגודת ישראל".
  4. ^ נראה שמרכזה של משפחת בורר היה באזור לבוב (למברג) שבגליציה, ומקור השם "בורר" הוא מימי שלטון הקיסרות האוסטרו - הונגרית בגליציה.
  5. ^ העתק מדיפלומת הסמינר לרבנים בברלין: סמינר הרבנים בברלין . תעודת גמר . האדון ד"ר מרקוס בורר בנו של האדון מאיר בורר ז"ל מהעיר מינכן, נתקבל ב-05/07/1916 כתלמיד מן המנין לסמינר הרבנים. הוא ביקר בסמינר - תוך כדי הפסקות של עמידה למבחני גמר בתואר ד"ר ותוך כדי לימוד במשך שלש שנים בישיבה בטעלז, עד ה-01/05/1926. הוא השתתף בהרצאות בנושאים הבאים: תלמוד, פוסקים, מפרשי החומש, מפרשי תנ"ך, דקדוק עברי, היסטוריה יהודית, היסטוריית הספרות היהודית, פילוסופית הדת, חכמת הדרשה והנאום. הנ"ל מסר 3 הרצאות הלכתיות ו-4 הרצאות בחכמת הדרשה. התנהגותו המוסרית והדתית הייתה למופת. ברלין - 16/05/1926 . הסמינר הרבני . חבר המרצים: ד"ר יוסף וולגמוט, ד"ר שמואל גרינברג, ד"ר משה אוירבך, ד"ר י. וינברג.
  6. ^ הרב ד"ר יחיאל יעקב וינברג - מראשי הסמינר לרבנים בברלין, הקדיש פסקה שלמה של דברי זיכרון על הרב מרדכי בורר, בשו"ת "שרידי אש" [תשובה ל"א בעניין מסאז' בשבת].
  7. ^ את לימודיו לתואר, קיים במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת ברלין. עבודת הדוקטורט עסקה בבתי הקברות היהודיים העתיקים, שבאזור ווירצבורג. (העתק מעבודת הדוקטורט נמצא ב"ארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי" שב"אוניברסיטה העברית" בירושלים, בתיק מסמכי קהילת ווירצבורג).