מרדכי בן-פורת
 | |||||
| מרדכי בן-פורת, 2006 | |||||
| לידה |
12 בספטמבר 1923 ב' בתשרי ה'תרפ"ד בגדאד, ממלכת עיראק | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 2022 (בגיל 98) א' בשבט ה'תשפ"ב רמת גן, ישראל | ||||
| מדינה |
 ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1945 | ||||
| השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב | ||||
| מפלגה |
רשימת פועלי ישראל  | ||||
| סיעה | רפ"י, העבודה, המערך, תל"ם, התנועה להתחדשות ציונית חברתית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
פרס ישראל (2001) | |||||
  | |||||
מרדכי בן-פורת (12 בספטמבר 1923 – 3 בינואר 2022) היה פעיל ציוני, פוליטיקאי ישראלי, שר וחבר הכנסת; חתן פרס ישראל לשנת ה'תשס"א (2001).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן פורת נולד בבגדאד בעיראק ולמד שם בבית ספר תיכון. בשנת 1942 הצטרף לתנועת "החלוץ" הציונית שפעלה בעיראק במחתרת וב-1945 עלה ארצה, וגויס ל"הגנה" ב-1947. סיים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל ב-1948 והשתתף במלחמת העצמאות כמפקד פלוגה. בשנים 1951-1949 היה ממארגני עליית יהודי עיראק[1]. בתחילת 1950 הוא היה פעיל בחקיקת חוק שלילת האזרחות שהתיר לכל יהודי לצאת מעיראק בתוך שנה, בתנאי שיוותר על אזרחותו ולא יורשה לחזור לעיראק לעולם[2]. נעצר ארבע פעמים על ידי השלטונות העיראקיים (1951-1950).
בן פורת למד מדע המדינה באוניברסיטה העברית וכן מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. היה נשוי לרבקה וינבסקי, ולאחר פטירתה נישא לנחמה ממשפחת בן-ש"ך. אב לשלוש בנות. בתו עדית נשואה לסופר, איש העסקים והספורט, יצחק חייק.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1969-1955 היה ראש המועצה המקומית אור יהודה וייסד שם את המרכז למורשת יהדות בבל. ב-1975 הוא ייסד את "הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות ערב והיה לנשיא הארגון. ב-1979 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לסייע להעלאת יהודי איראן. היה יו"ר עמית של ההנהלה העולמית של הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות-ערב משנת 1975.
בשנת 1965 נמנה עם מייסדי רפ"י ובעקבות זאת נעשה ניסיון באור יהודה להדיחו מראשות המועצה, אולם הניסיון כשל ובן פורת הצליח להקים קואליציה חלופית עם המפד"ל[3]. בנובמבר 1965 נבחר בן פורת לכנסת השישית מטעם רפ"י ובמקביל זכתה רפ"י בראשותו ב-4 מתוך 11 מנדטים במועצת אור יהודה והוא היה לראש המועצה לאחר שהקים קואליציה בראשותו[4].
ב-1968 הצטרף עם רפ"י (ללא בן-גוריון) למפלגת העבודה ונבחר מטעם המערך לכנסות השביעית והשמינית. בכנסת השמינית היה לסגן יושב ראש הכנסת, ישראל ישעיהו-שרעבי. לקראת הבחירות לכנסת ה-9 הקים את התנועה להתחדשות ציונית חברתית, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-10 הצטרפה תנועתו למפלגת התנועה להתחדשות ממלכתית בראשות משה דיין, ובן פורת שובץ במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת. לאחר פטירתו של משה דיין התפלגה הסיעה ובן פורת הקים סיעה שתייצג את מפלגתו. הסיעה הצטרפה לממשלת מנחם בגין ובן-פורת כיהן כשר בלי תיק. בממשלת יצחק שמיר, לאחר ששמיר החליף את בגין, נשאר בן-פורת שר בלי תיק בממשלה, אך פרש מהממשלה לקראת תום כהונתה, על רקע נסיונותיו שלא צלחו להביא להקמת ממשלת אחדות לאומית. עם זאת, בן פורת הצהיר שימשיך לתמוך בקואליציה אך יצביע בכל נושא לגופו של עניין[5].
בבחירות לכנסת ה-11, התמודד בן פורת במסגרת התנועה להתחדשות ציונית חברתית אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה, שוב. בשנת 1988 הצטרף לליכוד[6]. בבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 הוצב במקום ה-52 (הבלתי ריאלי) ברשימת הליכוד.
לאחר פרישתו מן החיים הציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1996 פרסם בן פורת אוטוביוגרפיה בשם "לבגדאד וחזרה".
בשנת 2001 הוענקו לו פרס ישראל על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" ו"אות הוקרה" על שם מנחם בגין על פעילותו למען מדינת ישראל. ב-2003 הוענק לו פרס בן-גוריון על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". ב-2005 הוענק לו "פרס שופר החרות" מאת קהילת אולבני שבארצות הברית.
בכתבת תחקיר[7] של עמנואל רוזן במסגרת yes דוקו שפורסמה בשנת 2012, נטען, שבן-פורת מחזיק במרכז למורשת יהדות בבל מסמכים שונים על רכוש של פליטים יהודים מעיראק. בין היתר נטען בכתבה, שמסמכים המוחזקים במרכז מורשת יהדות בבל אינם מועברים למשפחות, ואותן משפחות אף אינן יודעות על קיומם של המסמכים.
ב-2018 פרסם אוטוביוגרפיה בשם מארץ הולדת לארץ מולדת: פרקים מחיי.
באור יהודה נקרא רחוב על שמו עוד בחייו[8].
בן-פורת נפטר בביתו ברמת גן ב-3 בינואר 2022, בגיל 98[9]. הותיר אחריו שלוש בנות ונכדים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרדכי בן-פורת, באתר הכנסת - מרדכי בן-פורת, באתר כנסת פתוחה
- מידע על מרדכי בן-פורת בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- לאה ענבל, רגל פה רגל שם, כותרת ראשית, 21 בספטמבר 1983, המשך
- אסף גבור, נמלטים: החילוץ המסוכן של הישראלים האחרונים בטהראן, בעיתון מקור ראשון, 12 במרץ 2019
עופר אדרת, מרדכי בן פורת, ממארגני העלאת יהודי עיראק, מת בגיל 98, באתר הארץ, 3 בינואר 2022- שמעון כהן, מרדכי בן פורת – תעוזה, אומץ וצניעות, באתר ערוץ 7, 4 בינואר 2022
- מרדכי בן-פורת, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החל המבצע להעלאת יהודי עיראק, באתר ישראל היום
- ^ Yehouda A. Shenhav, The Arab Jews: A Postcolonial Reading of Nationalism, Religion, and Ethnicity, Stanford University Press, 2006, page 122
- ^ ישיבת ההדחה באור יהודה לא התקיימה, דבר, 22 בספטמבר 1965
- ^ רפ"י כוננה קואליציה באור יהודה, דבר, 12 בנובמבר 1965
- ^ אבי בטלהיים, מועד לבחירות חדשות ייקבע על ידי תמ"י, מעריב, 30 בינואר 1984
- ^ "בן פורת הצטרף לליכוד", מעריב, 19 ביוני 1988
- ^
סודות הכספים האבודים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 58:48)
- ^ יפה רזיאל, אור יהודה: שיפודים ושני מוזיאונים, באתר ynet, 24 במאי 2005
- ^ עוזי ברוך, מרדכי בן פורת, מפקד מבצע החילוץ של יהודי עיראק, הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 3 בינואר 2022
| ראשי מועצת ועיריית אור יהודה | ||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
- רשימת חברי הכנסת
- לוחמי ההגנה
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- ראשי עיריית אור יהודה
- ראשי רשויות מקומיות מטעם רפ"י
- ראשי רשויות מקומיות מטעם העבודה
- חברי כנסת מטעם רפ"י
- חברי כנסת מטעם העבודה
- חברי כנסת מטעם המערך עבודה-מפ"ם
- חברי כנסת מטעם תנועה להתחדשות ממלכתית
- חברי כנסת מטעם סיעות יחיד
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- חברי כנסת זוכי פרס ישראל
- כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
- חברי הכנסת השישית
- חברי הכנסת השביעית
- חברי הכנסת השמינית
- חברי הכנסת העשירית
- זוכי פרס בן-גוריון
- פעילים ציונים בעיראק
- ישראלים ילידי עיראק
- סגני יושב ראש הכנסת בכנסת השמינית
- אישים הקבורים בבית העלמין הדרום
- ישראלים שנולדו ב-1923
- ישראלים שנפטרו ב-2022