לדלג לתוכן

מרדכי בן-פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי בן-פורת
מרדכי בן-פורת, 2006
מרדכי בן-פורת, 2006
לידה 12 בספטמבר 1923
ב' בתשרי ה'תרפ"ד
בגדאד, ממלכת עיראק
פטירה 3 בינואר 2022 (בגיל 98)
א' בשבט ה'תשפ"ב
רמת גן, ישראל
שם לידה مُراد مُراد עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1945
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב
מפלגה רשימת פועלי ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה רפ"י, העבודה, המערך, תל"ם, התנועה להתחדשות ציונית חברתית
שר בלי תיק
5 ביולי 198231 בינואר 1984
(שנה)
תחת ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק שמיר
חבר הכנסת
22 בנובמבר 196513 ביוני 1977
(11 שנים)
20 ביולי 198113 באוגוסט 1984
(3 שנים)
כנסות 6 - 8, 10
ראש המועצה המקומית אור יהודה ה־1
19551969
(כ־14 שנים)
תפקידים בולטים
סגן יושב ראש הכנסת
פרסים והוקרה
פרס ישראל (2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שדרת מרדכי בן פורת ברמת גן
ציור מבצע עזרא ונחמיה בשדרת מרדכי בן פורת ברמת גן

מרדכי בן-פורת (12 בספטמבר 19233 בינואר 2022) היה פעיל ציוני, פוליטיקאי ישראלי, שר וחבר הכנסת; חתן פרס ישראל לשנת ה'תשס"א (2001).

בן פורת נולד בבגדאד בעיראק ולמד שם בבית ספר תיכון. בשנת 1942 הצטרף לתנועת "החלוץ" הציונית שפעלה בעיראק במחתרת וב-1945 עלה ארצה, וגויס ל"הגנה" ב-1947. סיים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל ב-1948 והשתתף במלחמת העצמאות כמפקד פלוגה. בשנים 1951-1949 היה ממארגני עליית יהודי עיראק[1]. בתחילת 1950 הוא היה פעיל בחקיקת חוק שלילת האזרחות שהתיר לכל יהודי לצאת מעיראק בתוך שנה, בתנאי שיוותר על אזרחותו ולא יורשה לחזור לעיראק לעולם[2]. נעצר ארבע פעמים על ידי השלטונות העיראקיים (1951-1950).

בן פורת למד מדע המדינה באוניברסיטה העברית וכן מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. היה נשוי לרבקה וינבסקי, ולאחר פטירתה נישא לנחמה ממשפחת בן-ש"ך. אב לשלוש בנות. בתו עדית נשואה לסופר, איש העסקים והספורט, יצחק חייק.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1969-1955 היה ראש המועצה המקומית אור יהודה וייסד שם את המרכז למורשת יהדות בבל. ב-1975 הוא ייסד את "הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות ערב והיה לנשיא הארגון. ב-1979 יצא בשליחות הסוכנות היהודית לסייע להעלאת יהודי איראן. היה יו"ר עמית של ההנהלה העולמית של הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות-ערב משנת 1975.

בשנת 1965 נמנה עם מייסדי רפ"י ובעקבות זאת נעשה ניסיון באור יהודה להדיחו מראשות המועצה, אולם הניסיון כשל ובן פורת הצליח להקים קואליציה חלופית עם המפד"ל[3]. בנובמבר 1965 נבחר בן פורת לכנסת השישית מטעם רפ"י ובמקביל זכתה רפ"י בראשותו ב-4 מתוך 11 מנדטים במועצת אור יהודה והוא היה לראש המועצה לאחר שהקים קואליציה בראשותו[4].

ב-1968 הצטרף עם רפ"י (ללא בן-גוריון) למפלגת העבודה ונבחר מטעם המערך לכנסות השביעית והשמינית. בכנסת השמינית היה לסגן יושב ראש הכנסת, ישראל ישעיהו-שרעבי. לקראת הבחירות לכנסת ה-9 הקים את התנועה להתחדשות ציונית חברתית, אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-10 הצטרפה תנועתו למפלגת התנועה להתחדשות ממלכתית בראשות משה דיין, ובן פורת שובץ במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ונבחר לכנסת. לאחר פטירתו של משה דיין התפלגה הסיעה ובן פורת הקים סיעה שתייצג את מפלגתו. הסיעה הצטרפה לממשלת מנחם בגין ובן-פורת כיהן כשר בלי תיק. בממשלת יצחק שמיר, לאחר ששמיר החליף את בגין, נשאר בן-פורת שר בלי תיק בממשלה, אך פרש מהממשלה לקראת תום כהונתה, על רקע נסיונותיו שלא צלחו להביא להקמת ממשלת אחדות לאומית. עם זאת, בן פורת הצהיר שימשיך לתמוך בקואליציה אך יצביע בכל נושא לגופו של עניין[5].

בבחירות לכנסת ה-11, התמודד בן פורת במסגרת התנועה להתחדשות ציונית חברתית אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה, שוב. בשנת 1988 הצטרף לליכוד[6]. בבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 הוצב במקום ה-52 (הבלתי ריאלי) ברשימת הליכוד.

לאחר פרישתו מן החיים הציבוריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1996 פרסם בן פורת אוטוביוגרפיה בשם "לבגדאד וחזרה".

בשנת 2001 הוענקו לו פרס ישראל על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" ו"אות הוקרה" על שם מנחם בגין על פעילותו למען מדינת ישראל. ב-2003 הוענק לו פרס בן-גוריון על "מפעל חיים ותרומה מיוחדת לחברה ולמדינה". ב-2005 הוענק לו "פרס שופר החרות" מאת קהילת אולבני שבארצות הברית.

בכתבת תחקיר[7] של עמנואל רוזן במסגרת yes דוקו שפורסמה בשנת 2012, נטען, שבן-פורת מחזיק במרכז למורשת יהדות בבל מסמכים שונים על רכוש של פליטים יהודים מעיראק. בין היתר נטען בכתבה, שמסמכים המוחזקים במרכז מורשת יהדות בבל אינם מועברים למשפחות, ואותן משפחות אף אינן יודעות על קיומם של המסמכים.

ב-2018 פרסם אוטוביוגרפיה בשם מארץ הולדת לארץ מולדת: פרקים מחיי.

באור יהודה נקרא רחוב על שמו עוד בחייו[8]. ב-2023 נחנכה "שדרת בן פורת" בשכונת "רמת השקמה" ברמת גן ובה לוח הנצחה לבן פורת ותמונתו וציור על ארון תקשורת - מבצע עזרא ונחמיה.

בן-פורת נפטר בביתו ברמת גן ב-3 בינואר 2022, בגיל 98[9]. הותיר אחריו שלוש בנות ונכדים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי בן-פורת בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשי מועצת ועיריית אור יהודה
כמועצה מקומית מרדכי בן-פורת יחזקאל קזז מנשה יצחקי יצחק בוכובזה
מ-1955 מ-1969 מ-1974 1988–1978
כעיר יצחק בוכובזה תמיר שאבי יצחק בוכובזה דוד יוסף ליאת שוחט
מ-1988 מ-1993 מ-1998 מ-2007 2015 והלאה