מרדכי דב איידלברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מרדכי דב איידלברג
רבי מרדכי דב איידלברג
רבי מרדכי דב איידלברג
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1880
ה'תר"ם
ביאליסטוק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באוקטובר 1941 (בגיל 61 בערך)
ח' בחשוון ה'תש"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 29 באוקטובר 1941 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב מרדכי דב איידלברג (ה'תר"ם, 1880 - ח' בחשוון ה'תש"ב, 29 באוקטובר 1941) היה רב ליטאי של יישובים רבים בליטא, פולין ואוקראינה. מחבר סדרת הספרים חזון למועד. לא השתייך פוליטית, והגדיר עצמו כ"רב בלתי מפלגתי".[1][2] תמך בפעילות התנועה הציונית למען ישוב ארץ ישראל, אך הצר על חילוניותם של הצעירים הציוניים, וטען שהיא אף מזיקה לישוב הארץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בביאליסטוק לרב יצחק איידלברג שהיה מו"צ בעירו. משפחתו הייתה מצאצאי רבי צבי הירש פרילוקר מחכמי העיר בריסק וצאצא של הרמ"א.

למד בישיבת ראדין והיה לאחד מתלמידיו המובהקים של החפץ חיים. נישא לחיה אפלבוים ולאחר נישואיו למד בוולוז'ין והתפרסם כמתמיד בכינוי "השקדן מביאליסטוק". נסמך לרבנות בידי רבי רפאל שפירא ורבנים נוספים ושימש כממלא מקומו של הרב שפירא בבית ההוראה העירוני.

שנים ספורות לאחר נישואיו התמנה לרב בליסקווה הסמוכה לסובאלק שבליטא, ואחריה בקנטקוזבה שבפלך חרסון. בעיר זו חיבר את ספרו ההלכתי "דובב שפתי ישנים" שרצה להדפיס לזכרה של אמו, אך הספר נשרף בבית הדפוס בפולטבה.

ב-1917 נבחר לכהן כרבה של ניקולאייב, אף היא בפלך חרסון. אז התפרסם בפעילותו החברתית למען הפליטים היהודים שנהרו מהסביבה לעיר ובנאומיו שעסקו בעיקר בשכנוע הנוער, שנטה אחרי תנועות השמאל השונות, שלא לעזוב את היהדות. עם כיבוש העיר בידי הצבא האדום נאסר, אך שוחרר לאחר זמן קצר.

ב-1922 הותר לפליטים מפולין לחזור מרוסיה לבתיהם והוא ניצל את האפשרות וחזר לביאליסטוק. בתקופה זו הדפיס את החלק הראשון של ספר השו"ת שלו "חזון למועד" וחלק מהתשובות בספר זה עוסקות בשאלות שהתעוררו במציאות החיים ברוסיה הסובייטית, ובאופן ספציפי בניקולאייב. לספר נדפסו הסכמות מהרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב משה מרדכי עפשטיין.

שנתיים לאחר מכן, בשנת ה'תרפ"ד, 1924, הוזמן לכהן ברבנות סוויסלוץ'. ממנה עבר למאקוב, פולין המרכזית, קהילה חסידית שקיבלה אותו לרב למרות היותו מתנגד לחסידות. הוא היה מקובל על בני קהילתו ותמך במעמד הפועלים.

בשנת ה'תרפ"ח, 1928, עבר לכהן בפלוצק שעל נהר הוויסלה. בפלוצק הוציא לאור עוד שלושה כרכים מחיבורו "חזון למועד". הוא שלח שלושה מבניו ללמוד בארץ ישראל ובשנת ה'תר"ץ הגיע לארץ לרגל חתונת אחד מהם. הרב אברהם יצחק הכהן קוק המליץ למנותו כרבה של פתח תקווה, הוא התלבט באשר להצעה זו ורכש קרקע להשקעה ליד גן יבנה. לבסוף נענה להפצרות בני קהילתו ודחה את עלייתו לארץ ישראל למועד מאוחר יותר, בהמשך התברר שנפל קרבן למעשה נוכלות והבעלות על הקרקע שרכש לא הועברה לידיו.

עם כניסת הצבא הגרמני לפלוצק הוא נעצר ועבר התעללות, לאחר מכן נמלט ללומז'ה שעמדה בלי רב לאחר עזיבת רבה האחרון של העיר רבי משה שצקס, וכיהן בה כממלא מקום הרב. משם עבר ללכוביץ. הוא עצר בלכוביץ שבה התמנה כרב, דחה הצעת רבנות מנבהרדק בתקווה שיוכל לסדר את כתביו שעדיין לא נדפסו. במהלך תקופה זו המשיך בארגון סיוע עבור רבנים שהוגלו לסיביר.

בח' בחשוון ה'תש"ב 29 באוקטובר 1941 נרצח יחד עם מאות מיהודי העיר לכוביץ בידי הנאצים.

תמיכתו בציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרשה שנשא בשנת תרפ"ט תיאר את גודל התקווה סביב הקונגרס הציוני ובניגוד לו את גודל השבר והאסון של פרעות תרפ"ט:

”שומו שמים! בשעה שהיו, הצירים, מוכנים ליתן דין וחשבון מפורט מהקאנגרס ומאסיפת האגנץ להביא את ההמון לידי התרגשות, לבשר להם שנולד דבר חדש באופק שלנו, שנצחו אחדים ממנהיגי הציונים בהשיטה, לעשות את ארץ ישראל, לא כמונופול ביד הציונים לבד, אך ורק לקנין והתענינות העם כולו, ועל זה התאספו זה ימים אחדים למפרע יחידי סגולה מהמשכילים ואילי הזהב והכסף, ובתוכם גם רבנים גדולים וחשובים, וכולם קיוו שיקויים הפסוק כמו בגאולת מצרים ויאמן העם! וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים וכו' (שמות ד') באותה שעה עצמה צריכים הצירים להתראות מעל הבמה ולספר אודות השחיטות האיומות בחברון ובצפת ובירושלים ובהמושבות ואיבוד ממון ישראל אשר כה עמלו בוניו בו, האם אין זה השגחה נפלאה! ותחת כנור העממי להוציא את ההתרגשות וההתפעלות שלנו, נהפכו המיטינגן שלנו לאבל רח"ל! ותחת נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם בשבת העבר, אנחנו קוראים איכה ישבה בדד וכו'!” (חזון למועד, חלק השו"ת, חיזיון יז)

במסגרת דרשה שנשא בשנת תר"ץ בעת ביקורו שהוזכר לעיל, קרא לתמיכה בפעילות התנועות הציוניות השונות, ושמח על כך שגם חרדים וחסידים ואנשי מעשה הצטרפו לפעולות הללו:

”בהתבוננו על המצב הנוכחי שלנו ובהתעמולה העולמית בענין ישוב ארץ ישראל, הלא מלבד הציונים והמזרחים, גם החרדים וחסידים ואנשי מעשה מסתופפים בצל הרעיון הקדוש הזה, והרבה נעשה ונבנה על מדוכה זו, ומתחלה קשרו רק נימא בנימא חבל בחבל, אבל העולם שחקו על רעיונם, אבל במשך הזמן עשו נפלאות ונתפרסם הרעיון בין הממלכות והממשלות ועל ידי זה מתחשבים עם היהודים.”

בהמשך קרא לחיזוק הפעולות ולהגברת העליה וההתיישבות בכל דרך אפשרית:

”שצריכין אנחנו להחיש ולעשות צעדים גדולים לישוב ארץ ישראל ולהחזיק בחבל אשר קצה האחד קשור בארץ והקצה השני הוא אצלינו בחוץ לארץ, על יד סרטיפיקטין ועל ידי אמצעים שונים, אשר מידי חודש בחדשו תתרבה העליה, וכל מה שבכחנו לעשות פעלים כאלה אפילו בדרך צר וקצר, כתחיכת עץ שעבר בה ר' זירא, ולא להמתין עד שיהיה מעבר בטוח, ברי וחזק, לעבור על ידו בפומבי, כי מי יודע מתי נזכה לזה!... עלינו להשתדל בכל מיני אמצעים שבעולם להרחיב את הישוב...”

לדבריו אין להוציא שם רע על החלוצים שאינם שומרים תורה ומצוות, כדי שלא לפגוע בישוב הארץ, ומנגד חובה על החלוצים להקפיד בשמירת מצוות כדי שלא לעורר תרעומת ולהרחיק יהודים שומרי מצוות מהמפעל הציוני:

”אך עלינו להתנהג כמו שהתנהגו גדולי האמוראים, ר' חנינא מתקן מתקליה ופרש"י משוה ומתקן מכשולי העיר, מחמת חיבת הארץ, שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים עכ"ל. הדברים האלה הם קלורין לעיינין אם ר' חנינא משום חביבות הארץ חזר שלא יוצא שם רע על הדרכים, כל שכן בדרכינו ובשיטתינו, שהכינו לפנינו מורינו ומשכילנו, צריכין להזהר שלא יוציא ההמון שם רע על דרכי הציוניות, שרחוקים מדרכי התורה, ויש בעו"ה אשר למרות רצוננו משליכים תקלות על דרכם, לכן יזהרו במעשיהם לטובת הארץ, כדי שיהיו מעשיהם רצוים בעיני ההמון.” (חזון למועד, חלק השו"ת חיזיון כא)

על דבריו אלו חזר בדרשה מאוחרת יותר ואמר:

”וכן בתור רב בלתי מפלגותי, קשה מלהתאפק להגיד לפני הציונים הצעירים, מה יושיענו עבודתם הפוריה בארץ ישראל גם השתדלותם הגדולה בחוץ לארץ בגבית כספים וכדומה, הכל באשר לכל, כיון שדבר אחר מונח באמצע, שהם עושים כל מיני חילוץ עצמות וספארט בשבת קודש, וקונים, מהם, כרכשאות נבילות וטריפות אצל הנכרים... ואיך נוכל לעבור בשתיקה, אפילו היותר חובב את ארצו, בשעה שזכיתי בזכות אבותי, לעלות לארצנו הק' בקיץ תר"צ ומצאנו נדבקים בכותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות בירושלמים מודעות... ששם מוכרים להקונים בשר נבילה וטריפה, כמה דמעות שפכנו על המודעה כזאת! עלינו ועל כל ההנהלה הציוני להשתדל להסיר כל התקלות, שלא נהיו צריכים לדבר ח"ו לשון הרע על ארצנו הק' ושהכל תתנהג בדרך התורה והמסורה” (חזון למועד, חלק השו"ת, חיזיון כג)

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, הרב צבי איידלברג, עלה לארץ וכיהן כרבה של העיירה כרמיאל החל משנת תשכ"ט.[3] הבחירה הייתה למורת רוחו של ראש המועצה הדתית האזורית, שהיה מעוניין במועמד צעיר יותר.[4] בהמשך האחרון פעל נגד הרב איידלברג וביקש להדיחו, בטענה שהוא איננו ממלא את תפקידו ומתנכל למינוי משגיח כשרות נוסף.[5][6][7]

בשנת תשל"ו הוציא הרב איידלברג לאור בשנית את ספרי 'חזון למועד' של אביו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]