מרדכי ז'ורבסקי

מרדכי ז'ורבסקי
לידה	11 ביוני 1910
פטירה	1989 (בגיל 78 בערך)

מרדכי ז'ורבסקי (פולנית: Mordechaj Żurawski; ‏11 ביוני 1910 – 5 במרץ 1989) היה ניצול שואה, אחד משלושת הניצולים היחידים ממחנה ההשמדה חלמנו. עדותו הושמעה במשפט אייכמן.

ביוגרפיה

ז'ורבסקי נולד ב-11 ביוני 1910 בפולין. מקום הולדתו אינו ודאי, אם כי מעריכים שהוא נולד בקלודאווה, ולוצלאווק או חודץ'. בשלב מסוים התגורר עם משפחתו בולוצלאווק, שם היה קצב במקצועו ופעיל בפועלי ציון.

בסוף אוקטובר 1940 הוקם בעיר גטו. לפני חיסול הגטו, גורש עם אחיו ואביו לעבודות כפייה בפוזנן. מפוזנן גורש לגטו לודז' וב-10 במאי 1944 הועבר למחנה ההשמדה חלמנו שם הוכרח לעבוד בזונדרקומנדו. לאחר רצח קורבנות המחנה במשאית גז, היו חברי הזונדרקומנדו אחראים להעביר אותם למשרפות. לתקופה מסוימת עבד במטבח המחנה הודות לכך שהיה קצב.

ז'ורבסקי נמלט במהלך הטבח באחרוני האסירים במחנה בלילה שבין ה-17 ל-18 בינואר 1945, זמן קצר לפני הגעת הצבא האדום לשטח המחנה. על פי הידוע לחוקרים, הוא ושמעון סרבניק הם שני היהודים היחידים שהצליחו לשרוד את הטבח. הוא נמלט על ידי תקיפת השומרים שהובילו אותו להוצאה להורג בסכין, לאחר מכן הסתתר באסם בעיירה קרובה. ז'ורבסקי חזר למחנה לאחר כיבוש השטח על ידי הצבא האדום, שם פגש את סרבניק וסייע להעביר אותו לבית חולים. קצין סובייטי שפגש סיפק לו ניירות מהמחנה ועפרון וז'ורבסקי השתמש בהם כדי לכתוב את קורותיו.

ז'ורבסקי חזר בהמשך לולוצלאווק וגילה שהוריו, אשתו, בנו ושישה משבעת אחיו נספו. בהמתינו לשובם של בני משפחה פגש את לאה קרנוביץ' בתחנת רכבת אותה נשא לאישה. נולדו להם שני בנים, שרגא ואהרון. בשנת 1950 עלתה משפחת ז'ורבסקי לישראל, תחילה התגוררה לשער העלייה ואחר כך עברה לגדרה. ז'ורבסקי שב לעבודת הקצבות, ונולד לו בן נוסף בשם צביקה.

בשנת 1961 העיד במשפט אייכמן. בשנות ה-70 נסע ז'ורבסקי לגרמניה והעיד במשפטם של פושעים שונים מסגל מחנה חלמנו. ז'ורבסקי נפטר ב-5 במרץ 1989. אשתו לאה נפטרה בשנת 2005.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרדכי ז'ורבסקי בוויקישיתוף

עדות מרדכי ז'ורבסקי, באתר יד ושם
סיפור חייו של מרדכי ז'ורבסקי בחדשות גדרה
עדות מרדכי ז'ורבסקי במשפט אייכמן בארכיון בית לוחמי הגטאות
עדות בתוך: קרקובסקי שמואל ואלטמן איליה, "עדותם של האסירים האחרונים במחנה המוות בחלמנו", יד ושם, קובץ מחקרים, כ"א, ירושלים, תשנ"א