מרדכי טיקוצ'ינסקי
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1938 כ"ח בתשרי תרצ"ט פתח תקווה |
|---|---|
| פטירה |
26 במאי 1958 (בגיל 19) ח' בסיון תשי"ח הר הצופים |
| מקום קבורה | בית עלמין קדימה |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סגן |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד פטרול חילוץ | |
| פעולות ומבצעים | |
| הגנה על מובלעת הר הצופים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
| הנצחה | |
|
אתר הנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך פרדס חנה-כרכור | |
  | |
מרדכי (מוטי) טיקוצ'ינסקי (23 באוקטובר 1938 - 26 במאי 1958) היה קצין ומפקד ביחידת מצוף 247, שזכה בעיטור העוז.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרדכי טיקוצ'ינסקי נולד ליוסף ויהודית, אח תאום לחנוך ואח ליגאל ורחל. משפחתו גרה בקדימה, והתפרנסה מעבודות בפרדסים ובלולים. טיקוצ'ינסקי למד בבית הספר היסודי בקדימה ובתיכון החקלאי "הדסים", שבו סיים בו את לימודיו.[1] אף על פי שבבחינה הפסיכומטרית הוא יועד לתיכון עיוני, הוא העדיף ללמוד חקלאות ולמד ארבע שנות תיכון בבית הספר החקלאי "הדסים". מוטי פעל להקמת תנועת נוער בקדימה ובסוף כיתה י' מאמציו הצליחו ונפתח בה סניף של מחנות העולים.[2] הוא היה פעיל בתנועה והדריך בה.[1]
טיקוצ'ינסקי אהב מתמטיקה, טבע, חקלאות וידיעת הארץ ואהב מאוד לקרוא ספרים. הוא תמיד שמח לצאת לטיולים בארץ גם בשל אהבתו לנוף וגם כי האמין שטיולים מלכדים את החברה. הוא אהב מאוד פעילות גופנית וחלק מתחביביו היו לשחק פינג פונג וכדורגל. הוא היה בעל כושר גופני טוב וחלם להיות מורה לספורט.[1][3]
טיקוצ'ינסקי גדל על ערכי אהבת הארץ, החברות והנתינה, שהקנו לו בצעירותו בבית ובתנועת הנוער, והערכים האלו סללו את דרכו.[3] במסגרת גרעין מחנות העולים התכונן לקראת חיי קיבוץ, וקיווה למצוא שם את מקומו, מכיוון שתמיד התחבר לאידיאל הקיבוצי.[1] חשוב היה לו להוביל ולהיות מפקד ועוד בתיכון תכנן לצאת לקורס מכי"ם. לפני הקורס הוא שבר את ידו והגיע לקורס עם גבס. כתנאי להשתתפותו בקורס, התחייב לעשות את כל הפעולות הדרושות כאדם בריא, וכך עשה למרות כל הקשיים. לאחר מכן סיים קורס קצינים בהצטיינות וכן קורס צניחה, וכשנודע לו זמן מה לאחר מכן שהוא עובר לתפקיד קרבי קשה בהר הצופים קיבל את התפקיד בשמחה.[2] באחד ממכתביו האחרונים מהר-הצופים, אשר אליו עלה כמפקד פטרול-החילוץ, הוא כתב "כשאין ברירה - עושים!".[1]
ב-26 במאי 1958 נהרג מאש צלפים ירדניים בהר הצופים ונטמן בבית העלמין בקדימה[4]. במלאת שנה לנפילתו הוציאה המשפחה חוברת לזכרו בשם "מוטי".
לאחר נפלו צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף חיים לסקוב, על גילוי אומץ-לב, דבקות במשימה ומנהיגות למופת. בתחקיר שנערך ב־2017 הודגש כי צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסגן מרדכי טיקוצ'ינסקי הומר לעיטור העוז.[1]
עיטור העוז - תיאור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-26 במאי 1958, ארגן הלגיון הירדני מארב מתוכנן היטב בשיפולים המזרחיים של הר הצופים, בשטח שלא ניתן לראותו מהעמדות הישראליות. בעת סיור ריבונות שגרתי של חיילים ישראליים פתחו חיילי הלגיון הירדני באש צלפים שממנה נהרגו מפקד הפטרול ואחד הלוחמים. טיקוצ'ינסקי קיבל פקודה לצאת עם שישה מחייליו ולנסות לחלץ את אנשי הפטרול. הוא ידע כי מדובר במדרון שחשוף לכיוון עמדות הירדנים, וכן שתוואי השטח אינו מאפשר תפיסת מחסה, ולכן סכנת ההיפגעות גבוהה.[3] טיקוצ'ינסקי ואנשיו, חתרו ליצור מגע עם הלוחמים שנמצאים בשטח המת, תוך חילופי אש עם מקורות הירי הירדני.[5] בעת ביצוע המשימה, כאשר הם חשופים לאש, נפצע טיקוצ'ינסקי אנושות מירי של צלף. החובש מיקי (מיכאל) הראל (הירשלר) אשר היה בקרבתו, לא הצליח להגיע אליו עקב האש המסיבית. כשהצליח החובש להתקרב אליו, הודיע במכשיר המ.ק. 110 שהיה בידי מוטי, שאין אפשרות לטלטל אותו, ויש צורך באלונקה. בשלב זה נשלח כוח חילוץ נוסף שגם מפקדו, יוסף יוחימק, נהרג מאש הירדנים.[6] ניסיון תיווך של האו"ם לחילוץ הפצועים והגופות לא צלח.[5]
רק בשעות הערב, בחסות החשכה, יצא כוח נוסף שחילץ את ארבעת ההרוגים, את שני הפצועים ואת מפקד כוח האו"ם, קולונל פלינט, שנהרג גם הוא מאש ירדנית, בחזרה לראש ההר.[5]
מילותיו האחרונות של טיקוצ'ינסקי לחובש היו "אני כבר ממילא אמות, גש לטפל באחרים". כל עת גסיסתו היה בהכרה ובתור מפקד נתן הוראות לתפוס מחסה ולהשיב אש.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- העלילה על מלך ההר - אתר הגבורה
- גלעד לחללי הנח"ל - דף חלל
- אתר הגבורה
- מרדכי טיקוצ'ינסקי - רשת מתנסים קדימה צורן
- העלילה על מלך ההר - מרדכי גילת ישראל היום
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, באתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
- ^ 1 2 3 מרדכי טיקוצ'ינסקי | העמותה להנצחת זכר חללי הנח"ל ומורשתו
- ^ 1 2 3 מרדכי טיקוצ'נסקי ז, באתר www.galed.matnas-kz.co.il (בעברית)
- ^ מרדכי טיקוצ'ינסקי, באתר BillionGraves
- ^ 1 2 3 אריה שניפר, "מצוף 742 -"סיפורה של היחידה מנקודת מבט אישית, עמ' 144-150
- ^ סמל יוסף יוחימק ז"ל, באתר www.gvura.org