מרדכי לבנון (שופט)
 | |
| מרדכי לבנון בן 75 | |
| לידה |
2 במרץ 1888 י"ח בשבט ה'תרמ"ח בוברויסק, אוקראינה |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1985 (בגיל 97) כ"ד בתשרי ה'תשמ"ו ירושלים, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | משפטים |
| פרסים והוקרה | |
| יקיר העיר ירושלים | |
  | |
מרדכי לבנון (י"ח בשבט תרמ"ח, 2 במרץ 1888 – כ"ד בתשרי תשמ"ו, 10 באוקטובר 1985) היה השופט היהודי הראשון בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, משפטן, איש ציבור, יקיר ירושלים.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנון נולד בעיר בוברויסק, שבפלך מינסק, בלארוס, בן ללאה (לבית הלוי-הורוביץ, ממשפחת השל"ה) ודוד בלינקי. עד גיל 13 חי בעיר, אז גמלה באימו ההחלטה להגשים את חלומה הציוני ולעלות לארץ ישראל, יחד עם ארבעת ילדיה. האב, חוכר יערות וסוחר עצים, נותר מאחור ברוסיה הלבנה במטרה להמשיך ולפרנס את המשפחה מרחוק. האם וארבעת ילדיה עלו לארץ ישראל בשנת 1901. האב, דוד, היה פעיל חב"ד עוד ברוסיה הלבנה ועם עלייתו ארצה בשנת 1923 המשיך בפעילותו בכולל חב"ד בירושלים.[1] את קורותיו בתקופת ילדותו מתאר מרדכי לבנון ברשימה שכתב בשם "ילדות במרחקים" שפורסמה בספר קהילת בוברויסק.[2] לאחר עליית המשפחה ב-1901, התחנך לבנון בבית הספר למל בירושלים, ובהמשך עבר הכשרה להוראה בבית המדרש למורים של חברת "עזרה" (מחזור א'). בתקופה זו עברת את שמו מבלינקי (לבנבן או לבנוני ברוסית) ל"לבנון".[3] בשנת 1910, לאחר מספר שנות עבודה כמורה ביפו ובירושלים, נסע לקושטא (איסטנבול) ללמוד משפטים באוניברסיטה. בקושטא השתייך לקבוצת סטודנטים יהודים למשפטים שכונו בהמשך "קבוצת קושטא,"[4] ושחבריה נודעו לימים כבעלי השפעה ביישוב היהודי בארץ והיו דמויות בולטות במערכת המשפט, הפוליטיקה והחברה בארץ ישראל. עם חברי הקבוצה נמנו, בין השאר, דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, משה שרתוק, גד פרומקין, ישראל שוחט ודוד רמז. במקביל ללימודיו עסק לבנון בהוראה בבית הספר היהודי בעיר והיה כתב של העיתון היהודי הניו יורקי The Jewish Daily News.
לבנון סיים את לימודי המשפטים והוסמך בקושטא עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914). בהיותו נתין עות'מאני (טורקי), הוא גויס לצבא. בזכות שליטתו במספר שפות (בנוסף לרוסית ועברית, שלט באנגלית, ערבית, טורקית, גרמנית, פרסית, יידיש וצרפתית), שימש כמתורגמן מטורקית לגרמנית ולהפך, בעוצבה הגרמנית השישית שהוצב במסופוטמיה (עיראק). עם תום המלחמה עוטר במדליית צלב הברזל מדרגה שנייה, כהוקרה על שירותיו בצבא הטורקי.[5]
עם סיום המלחמה ב-1918 שב לבנון לקושטא ועבר את מבחני ההסמכה בהצטיינות. לאחר מכן שב לארץ ישראל, שהייתה עכשיו תחת שלטון המנדט הבריטי, והחל לעבוד כעורך דין בירושלים. בספטמבר 1920 הוא מונה לשופט שלום שני (עוזר שופט) בירושלים,[6] בעקבות מינויו של גד פרומקין שהיה שופט שלום ראשי בירושלים, לבית המשפט לערעורים של מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי.[7] שנתיים לאחר מכן, ב-1922, מונה מטעם הנציב העליון, סיר הרברט סמואל, לשופט שלום בירושלים.[8][9] במקביל לתפקידו כשופט שימש כמרצה למשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים.
לבנון כיהן כשופט במשך חמש שנים עד שנת 1927 ופרש בעקבות חילוקי דעות עם השלטון המנדטורי, בין השאר, סביב שאלת מעמדה של השפה העברית במערכת המשפט שהשימוש בה היה קרוב לליבו,[10] ובגלל שלא זכה לקידום לבית המשפט המחוזי.[11]
לאחר פרישתו של לבנון מבית המשפט המנדטורי, חזר לעבודתו כעורך דין במשרד בירושלים. הוא היה חבר ועד אגודת עורכי הדין בירושלים וכיהן גם כיושב הראש שלה. הוא אף שימש כיועץ המשפטי של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובהמשך גם של הרבנות הראשית, החל ב-1941 ובמשך 20 שנה.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבנון עסק בפעילות ציבורית מגוונת והיה מעורב בתחומי עשייה רבים. בשנת 1921 התקבל כאח בלשכת ירושלים של מסדר בני ברית. במלאת 50 שנה לפעילותו במסדר הוענקה לו תעודת הוקרה מיוחדת על פועלו ותרומתו למסדר (1981).
כחלק מפעילותו הציבורית, היה לבנון ממקימי בית הכנסת ישורון. בין תפקידיו השונים בישורון, שימש כחזן וכגבאי,[12] כחבר הוועד המנהל, פעל להקמת הספרייה של המוסד, ואף כיהן כנשיא האגודה.[13] לבנון דחף לקיים את התפילות בעברית ובהטעמה ספרדית, בשעה שבבתי כנסת אחרים בעיר נהוג היה השימוש בהטעמה אשכנזית.
לצד פעילותו בישורון, היה לבנון מעורב בתחומים נוספים של פעילות ציבורית. הוא היה חבר תנועת הפועל המזרחי, פעיל בוועד הלשון, שקדם לאקדמיה ללשון עברית. במסגרת זו פעל לעידוד השימוש בתאריכים העבריים בכל מסמך שהוציא תחת ידיו. לבנון היה חבר נשיאות ועד העיר ליהודי ירושלים (שנקרא בהמשך ועד הקהילה) וחבר באגודת המשפט העברי.
בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הקים הוועד הלאומי (הגוף המרכזי של היישוב היהודי באותם ימים) ועדה שמנתה שלושה חברים, שעליה הוטל לחקור את האירועים. חברי הוועדה היו: היו"ר פרופ' סופיה גצובה, הפתולוגית הראשית של בית החולים הדסה, ד"ר גרשון גרי, המנתח הראשי בהדסה ולצידם מרדכי לבנון, נציג הציבור.[14]
בגבור הלחץ הציבורי בעקבות מאורעות אלה הקימו הבריטים ועדת חקירה מנדטורית כדי לבדוק את טענות הצדדים, יהודים וערבים, ביחס לזכויות ברחבת הכותל המערבי. ועדת הכותל[15] שמעה עדויות של גורמים רבים מטעם הצדדים. במטרה לחקור את הזכויות ההיסטוריות באתר, נשלח מרדכי לבנון, בעל הידע במשפט עות'ומאני, לגנזך המדינה באיסטנבול, לאתר ולהביא בפני הוועדה תעודות טורקיות, שיוכיחו את זכויותיהם של היהודים ברחבת הכותל. בחיפושיו בארכיונים מצא לבנון פירמאן (רישיון) שניתן לחכם באשי, הרב הראשי יעקב שאול אלישר, בשנת 1841 מאת הסולטן עבד אל מג'יד ופירמאן נוסף משנת 1883, מאת הסולטן עבד אל חמיד, שהוענק לרב הראשי חיים אברהם גאגין.[16] מסמכים אלה חיזקו את עמדת הצד היהודי.
בין השנים 1936 ו-1942, ערך לבנון את פסקי הדין של בית המשפט העליון המנדטורי בצירוף הערות ופרשנות. במסגרת זו הוציא לאור 11 כרכים בשם: Current Law Reports, שהיו מקור מידע רב חשיבות לעוסקים במשפטים.
בנובמבר 1947, עם הציפייה לסיום המנדט הבריטי, מונה לבנון כחבר בוועד הציבורי למען מגבית ההתגייסות וההצלה שפעלה לאסוף כסף לצורך רכישת נשק להגנת היישוב היהודי.[17]
בשנת 1952 יצא לבנון ללונדון בשליחות מטעמו של הרב אייזק הלוי הרצוג לגייס תרומות להקמת בית הכנסת הגדול בירושלים. הוא הצליח לרתום את הנדבן יצחק אייזק וולפסון לתרום להקמת הבניין שייקרא על שם אביו של התורם, היכל שלמה, ושבו ישכנו הרבנות הראשית לישראל, בית הדין הרבני ובית כנסת מרכזי.[9]
לצד פעילותו המקצועית והציבורית כתב לבנון ופרסם שירים ולחנים כבר משנות נערותו. אחותו, דבורה, שהייתה גננת ומורה כתבה גם היא שירים, ששמשו אותה בזמן ההוראה, ומרדכי נהג להלחין אותם לשימושה. מספר שירים שלו אף פורסמו בספרים ובעיתונות, לדוגמה בעיתון הילדים של הצופה.[18]
במשך כעשרים שנים שקד לבנון על תרגום לעברית למסכת ברכות מהתלמוד הבבלי בתוספת פירושים וביאורים.[19] מטרתו הייתה לקרב את אוצר התרבות הזה לקהל הרחב. לאחר פטירתו של הרב שמחה אסף, עבר החוג השבועי לתלמוד שלימד, לבית לבנון שבשכונת רחביה, שם התקיים החוג מידי שבת בבוקר במשך 25 שנה. את השיעוריים הנחה, בין היתר, פרופ' אפרים אלימלך אורבך והשתתפו בהם אישי ציבור, ביניהם הנשיאים יצחק בן צבי, זלמן שזר, וכן יוסף בורג וישעיהו ליבוביץ.[20] במלאת ללבנון 80 שנה הוענק לו תואר יקיר ירושלים (1968) בידי ראש העירייה טדי קולק.[21] הוא נמנה עם זוכי המחזור השני של הענקת התארים. על שמו של לבנון קרויה ככר בשכונת רחביה בירושלים, בקרבת מעונו ברחוב אברבנל שבו התגורר במשך שנים רבות.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1923 נישא לבנון לשולמית (זלמה, לבית פיק; אחותו של פרופ' חיים פיק) בירושלים.[22] לזוג נולדו שני ילדים: אברהם יהודה ודינה. כדי למצוא מסגרת לימודית דתית-לאומית מתונה עבור ילדיהם, יזמו בני הזוג, יחד עם הורים נוספים, כולל הזוג פרידה ומרדכי עליאש, הקמה של בית ספר חדש בשם "מעלה" (1930).[23][24] מטרת בית הספר הייתה "לחנך ולגדל ילדים וילדות ליהודים שלמים בנפשם ויודעי תורה". לימודים מעורבים, של בנים ובנות, היו נדירים בבתי ספר דתיים באותה העת. לבנון היה פעיל בוועד בית הספר עד לשנת 1957.
לבנון נקבר בהר הזיתים בירושלים לצד אמו, רעייתו ואחיותיו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכנסת ספר תורה לבית הכנסת ישורון
- מרדכי לבנון, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
מרדכי בן דוד לבנון (1888-1985), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הרב עמרם בלוי, תוצאות הבחירות לכולל חב"ד, באתר http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=860, 28 ינואר 2021
- ^ סלוצקי יהודה (עורך), באברויסק: ספר הזכרון לקהילת בוברויסק ובנותיה, כרך א', תל אביב: תרבות וחינוך, תשכ"ז (1967), עמ' 581
- ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 24
- ^ זנדברג חיים, אומרים שהיה פה שמח - על ספרו של נתן ברון "שופטים ומשפטנים בארץ ישראל בין ירושלים לקושטא – 1930–1900", המשפט, יד תשע"א, 683–693
- ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 63
- ^ ירושלים יום יום, דואר היום, 21 בספטמבר 1920
- ^ מנויים בבתי המשפט, דואר היום, 26 בספטמבר 1920
- ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 71
- ^ 1 2 אריה בנדר, מת מרדכי לבנון, שופט השלום היהודי הראשון בא"י, מעריב, 16 באוקטובר 1985
- ^ לכבוד השופט לבנון, דבר, 3 בינואר 1928
- ^ על בקשת התפטרות, דואר היום, 25 באוקטובר 1927
- ^ מן החיים בירושלים, אלול, הצופה, 28 באוגוסט 1938
- ^ האספה השנתית של ישורון ירושלים, הַבֹּקֶר, 26 בינואר 1938
- ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 110
- ^ שמיר שמואל, משפט הכותל המערבי בשנות ה-30, באתר http://jerusalemlaw.onlinewebshop.net/, 31 דצמבר 2020
- ^ דין וחשבון ועדת הכותל המערבי מטעם חבר הלאומים, תל אביב: הוצאת תל אביב, תר"ץ-תרצ"א, עמ' 104
- ^ לבנון יהודה, תולדות חיי מרדכי בן לאה ודוד לבנון, תשנ"ז (1997), עמ' 145
- ^ לבנון מרדכי, וזאת ליהודה, הצופה לילדים 164, תשכ"ח
- ^ לבנון מרדכי, מסכת ברכות, תלמוד בבלי, ירושלים: ראובן מס, 1973
- ^ י. ל., מיקירי ירושלים
- ^ עיטור יקיר ירושלים יוענק היום ל-20 מתושבי הבירה, מעריב, 14 בפברואר 1968
- ^ מארשים, הארץ, 31 במאי 1923
בברכת מזל טוב, דואר היום, 2 בספטמבר 1923 - ^ בית הספר "מעלה" בירושלים, הארץ, 1936
- ^ הודעה על ייסוד אגודת מעלה, הארץ, 13 במאי 1936