מרדכי סלומון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קברו של ר' מרדכי סלומון בבית הקברות בהר הזיתים

מרדכי סלומון (צורף) (ה'תקס"ו, 1806ט' בחשוון ה'תרכ"ו, אוקטובר 1865) היה רב ושד"ר, ממחדשי ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תקס"ו (1806) בליטא (אז תחת שלטון האימפריה הרוסית) לאברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז). שנת ה'תקע"ב (1812) עלה עם הוריו ואחיו יצחק לארץ ישראל, והתיישבו בירושלים. שם היו מבין האשכנזים הראשונים בעיר מאז עליית ר' יהודה החסיד.

כנראה היה זה מרדכי שקבע למשפחתו את השימוש בשם "סלומון".[דרוש מקור]

סלומון היה פעיל בשטח המסחר הסיטונאי (יבוא מצרכי מזון ממצרים) שעליו שלטו עד אז סוחרים ארמנים ויוונים. בשנת ה'תקצ"ט (1839), חכר יחד עם שותף מהעדה הספרדית, שטח בכפר הערבי אל-מנסורה (בקרבתו הוקמה בהמשך המושבה מזכרת בתיה עקרון) והקימו בו משק חקלאי. על סמך התנסות זאת חיבר תזכיר בצירוף תוכנית מפורטת בדבר ייסוד כפר חקלאי בארץ ישראל. את התזכיר העביר לשר משה מונטיפיורי בעת שהשר ביקר בירושלים. למעשה ביקש סלומון ממונטיפיורי עזרה לביצוע תוכנית התיישבותית זו בשני שלבים: (א) להשתדל אצל יהודי הגולה לתרום מכספם למען תוכנית זו; (ב) לקבל מאת איברהים פאשה ממצרים את הרישיון הדרוש לשם הקמת הכפר ולהעמיד לרשות התושבים, שומרים חמושים להגן מפני שודדים. אולם תוכנית זו לא הצליחה להתממש בין היתר גם מפני שאיברהים פאשה איבד את שלטונו במצרים, שחזרה לידי הטורקים .

בעזרתם של משה מונטיפיורי והברון רוטשילד למד מרדכי את מלאכת האריגה באנגליה. בשובו לארץ בשנת 1854, הקים מפעל אריגה קטן בירושלים ללימוד מלאכה זו לצעירים ואף לצעירות, אך גם מפעל זה לא החזיק מעמד זמן רב.

כאביו נשלח אף הוא כמה פעמים לאירופה כשד"ר מטעם העדה האשכנזית לשם איסוף כספים לטובת העדה שהייתה רוב הזמן במצב קיומי קשה מאד.

במסגרת מסעות אלו כשד"ר, שהה בטורקיה ופעל לשם השגת רישיון להקמת בית כנסת גדול עבור העדה האשכנזית בירושלים על מגרש החורבה שכבר היה בבעלות העדה האשכנזית ובכוונתם הייתה גם להקים בו בתים לתלמוד תורה וישיבה (שמה קמה ישיבת עץ חיים). אך גם ניסיונות אלו לא הביאו תוצאות, והמקום הוקם על ידי אחרים מספר שנים מאוחר יותר.

ב-ט' בחשוון ה'תרכ"ו, (1865) - נפטר ר' מרדכי צורף-סלומון ממגפת הכולירה, עשרה ימים לאחר מכן נפטרה ממגפה זו גם אשתו חנה. המוות הטראגי הותיר רושם עז בנפשו של בנו, ר' יואל משה סלומון שהמשיך את דרכו והיה מבין הדמויות הבולטות בתחיית היישוב היהודי בתקופה זו. בעקבות כך השתמש הבן בכינוי 'בהר"ם' - בן הרב רבי מרדכי - במשך כמה שנים, וזאת במקום השם סלומון. עדות לכך ניתן למצוא למשל, בפנקס ההכנסות וההוצאות של חברת 'נחלת שבעה' משנת 1869 בה היה סלומון הבן שותף, ואשר שם הוא מופיע תחת הכינוי בהר"ם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]