מרדכי ספקטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מרדכי סְפֶּקטוֹריידיש: ספּעקטאָר; 5 במאי 1858 או א' באייר תרי"ח,[1] אומן, פלך קייב, רוסיה (אוקראינה) – 15 במרץ 1925, ניו יורק) היה סופר יידיש, עורך ומתרגם. היה מעורב גם בראשיתה של הספרות העברית החדשה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספקטור נולד בשנת 1858 בעיירה אוּמַן שבפלך קייב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה) למשפחה של חסידים, אבל למד דווקא בבית ספר חקלאי בעיר. בנעוריו עזב את הבית ונדד בערי אוקראינה, הגיע לעיר ז'יטומיר והחל לימודיו בבית המדרש לרבנים שבעיר. תוך לימודי הרבנות שלו נתפס להשכלה ולחילוניות, ולספרות היידיש והרוסית. בשנת 1883 נדפס סיפורו הראשון (סיפור בהמשכים, כנהוג אז בעיתונות היידיש): "רומן בלי שם", בשבועון "יידישע פאלקסבלאט" ('עלון יהודי עממי'), שהופיע בסנקט פטרבורג בעריכתו של אלכסנדר צדרבוים (אר"ז). צדרבוים התרשם מאוד מיכולתו של הצעיר ספקטור והזמין אותו להשתתף בעריכת השבועון.

בשנת 1887 יצא ספקטור לפולין הרוסית והשתקע בוורשה. בוורשה התמסר לכתיבה ובעיקר לעריכה והוציא מאספי ספרות יידיש שונים. הוא עבד עם י"ל פרץ, ובשנת 1894 הוציאו במשותף כתב עת ספרותי. ספקטור קנה לו שם של אישיות משפיעה על הנוער היהודי שנהר מהעיירות אל הערים הגדולות, נטש את המסורת וניסה להשתלב בחיים החדשים במזרח אירופה. הוא הפך לדמות מדריכה לצעירי סופרי היידיש של סוף המאה, ובהם גם שלום עליכם.

במלחמת העולם הראשונה עבר לאודסה, ועבר שם את השנים הקשות של המלחמה ושל המהפכה. שנים שבהן סבל מצרות רבות, רעב, מחסור ומחלות. בשנת 1921 היגר לארצות הברית והשתקע בניו יורק. שם התמנה עם הגיעו לעורך יומון היידיש הגדול "יידישעס טאגעבלאט". ספקטור כתב ופרסם כארבעים שנה. ספריו היו מאוד אהובים על קהל הקוראים וזכו לתפוצה מאוד נרחבת. הוא ראה בספרות היפה אמצעי חינוכי בידורי מהמעלה הראשונה, ואהב את המוני קוראיו.

ספקטור נפטר בניו יורק בשנת 1925. אלמנתו בתיה (שהייתה גם גיסתו של דוד פינסקי) נפטרה ב-1949 בתל אביב.[2]

מרדכי ספקטור היה גם מעורב בספרות העברית החדשה. סיפור חייו נתרחש במחוזות ילדותו וגידולו של ח"נ ביאליק, ואכן תרגם ביאליק כמה מסיפוריו בעילום שם, ואף ערך מתרגומיו. ספרו "סיפורים וציורים" תורגם לעברית בידי א"נ גנסין, וכן תרגם גנסין מסיפורי הילדים שלו. ספרו "המוז'יק היהודי", כלומר האכר היהודי, הוא מעין ספר חזוני על ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ.

אף על פי כן נשארה יצירתו חתומה בפני הקורא העברי עד היום. ספקטור פרסם כמאה כרכים של סיפורים, מעשיות, רומנים, רשימות, אוטוביוגרפיה, וסיפורי ילדים, אך לעברית תורגם רק ספר אחד וסיפורים בודדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה:

  • מיין לעבן, 3 כרכים, ורשה: אחיספר, 1927. (התוכן: ‬חלק א: קינדעריאָרן [שנות ילדות]; חלק ב: יוגנטיאָרן [שנות בחרות]; חלק ג: וואָס מיין אויג האָט געזען [מה שראתה עיני])

בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספורים וציורים; תרגום: א.נ. גנסין, ורשה : תושיה ('ביבליותיקה עברית'), תרס"א 1900. (התוכן: א. שתי רעיות; ב. הדור העשיר; ג. ספורי יום טוב; ד. איש ואשתו)
  • עשיר ורש: (תרגום), אודסה: מוריה ('ביבליותיקה מוריה לבני הנעורים ולעם', קבוצה א, טו), תר"ע. (התוכן: סעודת עניים; הדוד העשיר) (תרגם מרדכי ספקטור עצמו) (לילדים) (נדפס שוב בירושלים, תרפ"ב)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה של פרסומיו:

  • יעפים ישורין (צוזאמענגעשטעלט), 'מרדכי ספּעקטאָר ביבליאָגראפיע', בתוך: מרדכי ספּעקטאָר, דער יידישער מוזשיק: ראמאן: פראגמענטן פון פארשארבעטן, צו דער כאראקטעריסטיק און זכרונות; אריינפיר און רעדאקציע פון שמואל ראָזשאנסקי, בואנוס איירס: יוסף ליפשיץ-פאנד פון דער ליטעראטור-געזעלשאפט ביים ייווא ('מוסטערווערק פון דער יידישער ליטעראטור', 15), תשכ"ג 1963, עמ' 264–268.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זלמן רייזען, ספּעקטאָר מרדכי, בספרו: לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, מהדורה 2, כרך ב, וילנה: ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין, תרפ"ז 1927, עמודה 691.
  2. ^ תל-אביב: לוית בתיה ספקטור, דבר, 19 באפריל 1949; בתיה ספקטור באתר חברה קדישא ת"א–יפו.