מרדכי פוגרמנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי פוגרמנסקי
אין תמונה חופשית
לידה 1903
ה'תרס"ג
טאורגה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בפברואר 1950 (בגיל 47 בערך)
כ"ה בשבט ה'תש"י
שווייץ
מקום קבורה בית הקברות שומרי שבת, בני ברק

הרב מרדכי פוגרמנסקי (ה'תרס"ג, 1903 - כ"ה בשבט ה'תש"י, 12 בפברואר 1950) היה דמות בולטת בישיבות ליטא, ראש ישיבה בכמה ישיבות שונות בלטביה ובלגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת קברו של הרב פורגמנסקי (פגרימנסקי) בבית הקברות שומרי שבת, זיכרון מאיר, בני ברק

נולד בטבריג שבליטא לאליהו פוגרמנסקי. אמו הייתה בתו של רבי חיים סגל מיאנובה[1]. למד בגימנסיה העברית המקומית. בעקבות מפגש ברב אליהו לופיאן עבר לישיבתו בקלם. אחר כך למד בישיבת טלז, שם התפרסם כעילוי ומדקדק בהלכה. בשלב מאוחר יותר קבע את מושבו בקובנה והיה מגיע לעיתים לטלז ומעביר שם שיחות מוסר ושיעורים.

בקיץ 1932 מינה אותו הרבי יוסף יצחק שניאורסון לעמוד בראשות ישיבת תומכי תמימים שהקים אז בריגה. הישיבה נסגרה לאחר כשנה, והרב פוגרמנסקי עבר לכהן בראשות ישיבת היידה באנטוורפן, בלגיה, למשך כמה שנים. בסוף שנות ה-30 שב לקובנה, ועבר את השואה בגטו קובנה[דרוש מקור]. לאחר המלחמה הגיע לצרפת, שם הקים ישיבות לבחורים מקרב שארית הפליטה. הוא הקים עם הרב אברהם אליהו מייזס ישיבה בפרבר פריזאי בשם באהי ושניהם עמדו בראשה.

לאחר נישואיו בחודש אדר ה'תש"ט, 1949, התדרדר מצבו הרפואי, הוא לקה כנראה בשחפת ונפטר בשווייץ כמעט שנה לאחר מכן, בכ"ה בשבט ה'תש"י, 12 בפברואר 1950. ארונו הועלה לקבורה בישראל והוא נקבר בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק.

אלמנתו בלומה נישאה בשנית לרבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים-מייער, האדמו"ר מסאסוב.

ליקוטים מחידושיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום רוט, גדולת מרדכי: קוים לדמותו של... רבי מרדכי בן ר' אליהו פגרמנסקי, בני ברק תשנ"ב
  • מיכאל יעקב ביטון, דב אליאך (עורך), רבי מרדכי פגרמנסקי: תולדות איש פלאי: גאון התורה, ענק המחשבה והדעת... רבי מוט'ל פגרמנסקי, כוכב שביט שהפציע בשמי ליטא, הפיץ אורו על פני ישיבות טלז והיידה, עמוד האמונה בגטו קובנה, מנהיג עולם התורה בצרפת. פריז, תשע"ג
  • דוד זריצקי, אדם שלם, נדפס בתוך ספרו: זכרונם לברכה: גאוני הדורות ואישי סגולה, עמ' 56–59

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל מיכל נתנזון, גזע ישישים, בכתב העת תבונה, ניסן תש"י, עמ' ס'.