לדלג לתוכן

מרדכי פירון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מרדכי פירון
לידה 28 בדצמבר 1921
וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 במאי 2014 (בגיל 92)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה במסגרת עליית הנוער ב-1938
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה יקיר ירושלים (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
הרב הצבאי הראשי ה־2
יוני 1971 – פברואר 1977
(כ־5 שנים ו־8 חודשים)
שירות צבאי
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
לוחם בהגנה
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים נוספים
  • רב בציריך
  • יועץ לענייני התפוצות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב מרדכי פירון (כ"ז בכסלו ה'תרפ"ב, 28 בדצמבר 1921, וינה שבאוסטריה – כ"ח באייר ה'תשע"ד, 28 במאי 2014) היה הרב הצבאי הראשי השני של צה"ל ולאחר מכן רב בציריך במשך שלוש עשרה שנה.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירון נולד בווינה שבאוסטריה, בן יחיד לואירנה ויעקב פיסק. למד בתיכון באוסטריה ועלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער בשנת ה'תרצ"ט (1938). בגיל 16 התחיל ללמוד בבית הספר מקוה ישראל, אך עבר לישיבת כפר הרא"ה ומשם המשיך לישיבת לומז'ה בפתח תקווה. משם עבר לישיבת מרכז הרב בה למד במשך כעשור, שבמהלכו הוסמך לרבנות על ידי הרב יעקב משה חרל"פ והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל. בהמשך עבר ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1946 נשא לאשה את אהובה בת משה ליב גרדי, ונולדו להם שלושה ילדים. אשתו נפטרה בשנת תשס"א.

הרב פירון לחם בשורות ההגנה. עם פרוץ מלחמת העצמאות הצטרף לצה"ל, שם מונה לתפקיד האחראי על הווי דת בגדנ"ע ובנח"ל. הוא שימש בתפקיד ראש ענף הווי דת ברבנות הצבאית. במקביל לשירותו הצבאי, כיהן כרב "בית הכנסת לצעירים" בבת ים[1] ועמד בראש"חוג ללימוד תלמוד" בעיר[2]. בחודש פברואר 1971 הוענקה לו דרגת אלוף-משנה והוא מונה לסגנו של הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן. זו הייתה הפעם הראשונה מאז קום המדינה שקצין ברבנות הצבאית נושא דרגת אל"ם, מלבד הרב הצבאי הראשי. הרב פירון ערך את חופתו של חנוך לנגר, לאחר הכרעת הרב שלמה גורן בפסק דין האח והאחות בשנת 1972.

עם פרישתו מצה"ל של הרב גורן, ביוני 1971, מונה הרב פירון לרב הצבאי הראשי השני, בדרגת תת-אלוף.[3] בתקופתו כרב ראשי במלחמת יום הכיפורים, עסקה הרבנות הצבאית בצורה מקיפה בטיפול בחללים הרבים. הרב פירון הקים בית דין להתרת עגונות המלחמה, בראשות הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, בו ישבו גם הרב פירון וסגנו, הרב גד נבון. באפריל 1974 הועלה לדרגת אלוף.[4] בפברואר 1977 סיים את כהונתו כרב הראשי לצה"ל, ונמנה עם סגל ההוראה של המכללה לביטחון לאומי.[5]

לאחר שחרורו מצה"ל שימש כרב בציריך[6] במשך שלוש עשרה שנה.

ב־1987 שימש כיועץ לענייני התפוצות לשר החוץ שמעון פרס.[7]

הרב פירון פרסם מאמרים מדעיים ותורניים רבים בשטח מדעי היהדות ב"מחניים", בביטאונים, עיתונים וקבצים. היה אח בלשכת הכוכב מס' 13 של הבונים החופשיים בחסות הלשכה הגדולה למדינת ישראל.[דרוש מקור]

בשנת תשע"ג - 2013 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

נפטר ביום ירושלים, כ"ח באייר ה'תשע"ד[8].

ב-15 במאי 2023 חנכה עיריית ירושלים כיכר על שם הרב פירון בשכונת בית וגן.

  • פרקי הגות ומחשבה - 1. ייחודו של עם ישראל, הוצאת מערכות, 1977. 2. ערכים ביהדות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980.
  • בנתיבי אגדות חז"ל - עיונים במשנתם של קדמונים, הוצאת דון, 1970.
  • בשערי האגדה - הליכות וערכים במדרשי חז"ל, הוצאת דון, 1974.
  • נתיבים בחכמת היהדות - פרקי מחשבה, מחקר וזיכרון, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2002.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אביעד הכהן, צבי טל, ספרא וסייפא – ספר היובל לרב מרדכי פירון, ירושלים, תשע"ד
  • חגי הוברמן, רב, אלוף - סיפור חייו של אלוף במיל' הרב מרדכי פירון זצ"ל, ספריית בית אל, תשפ"א.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי פירון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]