מרדכי פלונגיאן
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1814 פלונגה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1883 (בגיל 69) וילנה, האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות |
? – 27 בנובמבר 1883 |
  | |
מרדכי פְּלוּנְגיאן (ה'תקע"ד, 1814 – כ"ז בחשוון ה'תרמ"ד, 27 בנובמבר 1883) היה למדן, בלשן וסופר, מראשי משכילי וילנה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בפלונגיאן שבליטא לשלמה יפה, צאצא למשפחת רבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים". בבחרותו למד אצל רבי צבי הירש ברוידא רבה של סלנט, ואחר כך אצל רבי אהרן מקרטינגה, מחבר "תוספות אהרן"[1]. אחר כך למד זמן ממושך באיישישוק עד שעבר להתגורר בווילנה.
התמנה כמורה ראשי לש"ס ופוסקים בבית המדרש לרבנים בווילנה לצדם של ש"י פין, אד"ם הכהן לבנזון ושלמה זלקינד, ובנוסף היה מגיה ראשי בבית הדפוס של האלמנה והאחים ראם. הוא התפרסם בכתיבתו העברית הצחה, ומלבדה ידע עוד שמונה שפות. ספריו התפרסמו והקנו לו שם בקרב קהילת יהודי וילנה ובקרב יהדות ליטא כולה, ונמסר שרבי יצחק אלחנן ספקטור העיד כי לא ראה אדם מופלג בתורה כמותו[2].
הוא היה חלק מחוג משכילי וילנה, והסכמות שלו מתנוססות על ספרים שונים, חלקם בתחום מחשבת ישראל ופילוסופיה.
נפטר ביום רביעי, כ"ח בחשוון ה'תרמ"ד, 28 בנובמבר 1883. הלווייתו יצאה מבית הכנסת גחש"א בווילנה, בו הספידו חיים זליג סלונימסקי. בבית הקברות ספד לו המגיד מישרים הווילנאי דאז, ר' יעקב.
בתו בלה נישאה לאהרן הכהן בילינסון, רוקח. בנם (נכדו של פלונגיאן) משה בילינסון היה ממנהיגי תנועת העבודה.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תל פיות - הסבר לשוני על הגזירות שוות הנמצאות בתלמוד. וילנה תר"ט.
- כרם לשלמה, ביאור חדש על ספר קהלת. וילנה תרי"ז, 1857.
- שבט אלוה - סיפור. וילנא תרי"ז.
- בן פורת - ביוגרפיה של רבי מנשה מאיליה, ראה אור בווילנה בשנת 1858 וזכה מיד לביקורת חריפה מקרב החוגים האדוקים בעיר, גם מקרב המתונים שבהם.
לדברי המבקרים, הספר כולו, הן העובדות והן הפרשנות להן, כולן פרי דמיונו של פלונגיאן. הם כינו את הספר בשם "בן פריץ" ו"בן פרוץ" במקום "בן פורת", ודנו אותו לשריפה. הספר מציג את רבי מנשה מאיליה כמי שלא האמין, בין היתר, בתקפות הקבלה. והמבקרים ביקשו להוכיח מתוך כתביו שהאמין בה, אף אם תקף את המתפארים כמקובלים ואינם יודעים מאומה.
בעיתון "המגיד" התפרסם מכתב חריף נגד הספר, במכתב נאמר שהספר מציג בזדון את רבי מנשה מאיליה כבן דמותם של ברוך שפינוזה ושלמה מימון "אשר רחקום בני דורם בזרוע". ”ואוי ואבוי להבודה מלבו שקרים מרים כאלה לפגוע באדם גדול כמו ר' מנשה ולפרסמם ברבים... דנוהו אנשים נכבדים לשריפה ואין מכבה”. לפי השמועה חובר המכתב בידי הרב מתתיהו שטראשון.
אברהם יעקב פפירנא מספר בספרו "זכרונות" (ורשה תרפ"ג) בשם פלונגיאן עצמו, כי בחג הפורים בשנת הדפסת הספר, כמעט ושילם בחייו כשנכנס לבית הכנסת והותקף בידי קנאים שקראו "להכות את מרדכי יחד עם המן"[3].
- ויכוח על דבר העלילה הנתעבה היא עלילת דם. וילנא תרכ"ג
- אור בקר, שלשה מאמרים על "מקרא ומסורת", "אל תקרי" ו"קרי וכתיב". וילנה תרכ"ט
- כרם לשלמה, ביאור חדש על שיר השירים. וילנה תרל"ח
חיבור נוסף שלו בשם קריית ארבע על שורשים מרובעים בלשון הקודש, לא נדפס, אך קטעים ממנו התפרסמו בכרם חמד (חלק ט מכתב כ')[4].
חיבורים אחרים שלו שלא נדפסו:
- ביאור רחב על ספר יוחסין השלם
- מאמר מרדכי - על כל אגדות חז"ל שבספר "עין יעקב"
- ביאור על פרקי אבות
- כמה חיבורי שירה
- ביוגרפיה של רבי אברהם דנציג, מחבר "חיי אדם"
חיבורים בעילום שם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל הביקורת החרדית החריפה על ספרו ובשל השקפותיו הקרובות להשקפות תנועת ההשכלה היהודית, כאשר שימש בתפקיד המגיה של דפוס ראם בווילנה, ואף צירף מחידושיו ופירושיו למהדורות דפוס זה לספרי יסוד יהודיים, השמיטו המדפיסים את שמו. בין היתר מיוחסים לו:
- המתרגם - ביאור מילים לועזיות, נדפס בסוף כל כרך של התלמוד הבבלי, ש"ס וילנא. בדומה לחיבור זה כתב חיבור על "עין יעקב" שבדפוס ראם, הנקרא "המתורגמן".
- ה"מילואים" הנדפסים על גליונות "שולחן ערוך - יורה דעה" שבדפוס וילנה - מדפיסי החיבור כתבו שמחברו הוא "רב מופלא אחד אשר צוה להעלים את שמו" ותוכן החיבור הוא תירוצים לקושיות הש"ך על ספר "לבוש עטרת זהב" של אבי משפחתו של פלונגיאן, רבי מרדכי יפה. הרב יהודה ליב הכהן מימון סבור שדבריו של פלונגיאן בחיבורו זה "חלשים וקלושים"[5]. מילואים אלו הוסרו במהדורות מאוחרות בהוראת הרב יעקב ישראל קניבסקי בשל ביקורת שמתח עליהם הרב שמריהו יוסף קרליץ ובשל תרעומת של בנו, הרב אברהם ישעיהו קרליץ על עצם הדפסת חידושיו של אדם כזה, בלא להתייחס לתוכנם. הרב קניבסקי נימק: ”אף שכנראה המחבר הלזה נזהר מאוד בספרו מילואים מלכתוב דברים חוץ לשיטה, מכל מקום כבר אמרו חז"ל: אם הרב דומה למלאך ה' קבל תורה מפיו ואם לאו לא... ומה לנו ולספרו”[6].
- כוונות פשטיות וכוונות ישרות - בסידור תפילה של דפוס ראם. בשער הסידור נאמר כי פירושים אלו נכתבו בידי אחד הגאונים, ולדברי אפרים דיינארד[7] היה זה פלונגיאן.
- אור חדש - ביאור על אגדות הירושלמי שב"עין יעקב"[8]
- ילקוט עיקרי הספרים יפה תואר ויפה מראה - שנדפס על מדרש רבה בדפוס ראם.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אפרים דיינארד, פלונגיאן, מרדכי, בתוך: משגי עורים, סט. לואיס תרע"ט, עמ' 42
- נחמיה נתנזון, שפת אמת: כולל עניינים שונים: חיי החכם והתלמודי הגדול בדורו ר"מ פלונגיאן, הערות והגהות על רבים מנושאי ספריו, תולדות הקבלה והחסידות בדרך קצרה, מהלך ההשכלה הזרה, דברי בקרת על עניינים מקלקלים ... להעיר רוח תקונים ולהחיות הרוח הלאמי. ורשה תרמ"ז
- יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), "פְּלוּנְגְיַאן, מרדכי", אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ח, עמוד 262
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבי ניסן גולומב, ווילנא. ידיעה על פטירתו של פלונגיאן, הצפירה, 11 בדצמבר 1883
- ע"ץ הג"ן, ביקורת חריפה על הספר "שפת אמת" (ועל פלונגיאן), בתוך: האסיף לתקופת השנה - שנה רביעית, תרמ"ח. ורשה: יצחק גולדמן, תרמ"ח. עמ' 199, באתר היברובוקס
- מ. קושניר, הסבא והנכד: מר' מרדכי פלונגיאן למשה בילינסון, דבר, 18 בדצמבר 1936
- ב. כצנלסון, צופה לבית ישראל, דבר, 18 בדצמבר 1936
- 'פלונגיאן, מרדכי בן שלמה', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 210 טור 2 - 211 טור 1 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1408–1409)
- מרדכי פלונגיאן (פלונגיאנסקי), באנציקלופדיה יודאיקה (באנגלית)
- כתבי מרדכי פלונגיאן בפרויקט בן-יהודה
מרדכי בן שלמה פלונגיאן (1814-1883), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תוספות אהרן על הש"ס (קניגסברג תרי"ח), לדברי צבי ניסן גולומב, ידידו של פלונגיאן, בספר משוקעים גם מחידושיו של פלונגיאן בעילום שמו.
- ^ אפרים דיינארד, משגי עורים, תרע"ט, עמ' 42
- ^ המקורות מצוטטים אצל: דוד קמנצקי, הגאון רבי מנשה מאיליא זצ"ל, בתוך: ישורון חלק כ', ניסן תשס"ח. עמ' תשל-תשלא, באתר היברובוקס.
- ^ יצחק אייזיק בן יעקב, אוצר הספרים, פריט 600.
- ^ י"ל מימון, מדי חודש בחדשו, סיני, שנה כה, כרך נ, עמ' שעז-שעח.
- ^ האהל, שנה יט חוברת ג (טבת תשלג) שער ההלכה והפלפול סימן א.
- ^ דיינארד, זכרונות בת עמי, ח"ב עמ' 65.
- ^ אדולף ילינק כותב בקונטרס המפתח שגם החיבור "מסורת המדרש" על עין יעקב נכתב בידי פלונגיאן. אך לדברי גולומב מדובר בהשערה בלבד בגלל הקושי לחבר חיבור כזה ויכולותיו המוכחות של פלונגיאן. אך למעשה נכתב החיבור בידי בנימין עזריאל ראם, שחיבר גם את "חידושי גאונים" על ה"עין יעקב" (וילנה תרמ"ד).