מרדכי צפורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי צפורי
Mordechai zipori.jpg
לידה 15 בספטמבר 1924
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 במאי 2017 (בגיל 92)
המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סגולה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Irgun.svg  אצ"ל
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1939–1977
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים צבאיים
קצין שריון ראשי במלחמת יום הכיפורים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטורי צה"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרדכי צפורי
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום קבורה בית הקברות סגולה, פתח תקווה
השכלה אוניברסיטת תל אביב
עיסוק פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד עריכת הנתון בוויקינתונים
שר התקשורת ה־15
5 באוגוסט 198113 בספטמבר 1984
(3 שנים ו-5 שבועות)
חבר הכנסת
13 ביוני 197713 באוגוסט 1984
(7 שנים ו-8 שבועות)
כנסות 9 - 10
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
עיטורי צה"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרדכי (מוטק'ה) צפורי (בנקוביץ'-הנדין) (15 בספטמבר 1924 - 29 במאי 2017[1]) היה חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד. כיהן כשר התקשורת וסגן שר הביטחון בממשלות ישראל. לפני כן שרת כקצין בצה"ל והגיע לדרגת תת-אלוף.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפורי נולד בפתח תקווה והצטרף למחתרת האצ"ל בשנת 1939. נעצר ונכלא במחנה המעצר בלטרון בשנת 1945 עד הגלייתו לסודאן, קניה ואריתריאה. השתתף בבריחה ממעצר באריתריאה, אולם נתפס ונכלא שוב.

עם הקמת מדינת ישראל שב לישראל והתגייס לצה"ל. השתתף בקורס קצינים בשנת 1950 ובהמשך למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. שירת כמפקד פלוגה בחטיבת גבעתי[2] ובבה"ד 1, עבר הסבה לשריון, שירת כמפקד פלוגת טנקים, מדריך בשריון ובפו"ם ומפקד גדוד 9. פיקד על חטיבה 14 המשוריינת במלחמת ששת הימים בקרב אום-כתף במסגרת המערכה על חצי האי סיני. מונה למפקד בית הספר לשריון ב-1968. ב-1971 התמנה לסגן מפקד גייסות השריון, באוגוסט 1973 מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובמינוי חירום לסגן מפקד אוגדה 440. במלחמת יום הכיפורים קיבל מינוי חירום של קצין שריון ראשי לאחר שמפקד גייסות השריון, אברהם אדן וסגנו דב תמרי פיקדו על אוגדה 162 בחזית המצרית. ציפורי פעל לארגן את שיבוצי כוחות השריון ותגבור הכוחות הלוחמים.

בספטמבר 1974 מונה לעוזר ראש אג"ם במטכ"ל[3]. את שירותו הצבאי סיים בתחילת 1977 בדרגת תת-אלוף.

לאחר שהשתחרר מצה"ל, הצטרף לליכוד ונבחר מטעמה לכנסת התשיעית. ב-1977, לאחר המהפך, התמנה לסגן שר הביטחון בממשלת בגין. בתקופה שבין התפטרות שר הביטחון עזר ויצמן, בחודש מאי 1980, ועד לכינונה של ממשלת ישראל התשע עשרה, בחודש אוגוסט 1981, כיהן מנחם בגין אף כשר הביטחון, וצפורי נשא בניהול השוטף של מערכת הביטחון בישראל. בתקופת כהונתו יצא לפועל מבצע אופרה להשמדת הכור הגרעיני בעיראק.

לאחר הבחירות לכנסת העשירית נתמנה לשר התקשורת. בעת שירותו בממשלה ביקר את פעולות הממשלה בזמן מלחמת לבנון הראשונה והיה אחד השרים היחידים שהתעמתו עם אריאל שרון על התנהלות המלחמה.

מונה למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי ב-1986 ושימש בתפקיד עד 1993.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים (בשנת 2015), הודיע כי לא יצביע לליכוד בראשותו של בנימין נתניהו, אלא למחנה הציוני. לדידו, "הביבי הזה הוא הבלוף הכי גדול בעולם. הוא אולי מדבר יפה, במיוחד באנגלית, אבל אם אי פעם פסיכולוגים ומומחים אחרים ינתחו את כל הנאומים שלו, מהראשון ועד האחרון, יתברר שהכול רק בלון מלא אוויר חם"[4].

צפורי היה נשוי לטובה לבית גלס, אם ארבעת ילדיו, אותה הכיר בימי חברותו באצ"ל. אחיו היה אל"ם ישראל בן אמיתי, שהיה קצין תותחנים ראשי.

את קורות חייו סיפר בספר "בקו ישר", שנכתב על ידי אריה קרישק ויצא בהוצאת ידיעות אחרונות, 1997.הספר היה לרב-מכר ונחשב לאחד הספרים החשובים על מלחמת הלבנון הראשונה.

נפטר ב-29 במאי 2017.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]