מרדכי קידר

מרדכי קידר, המכונה האסיר איקס (נולד ב-19 בנובמבר 1929), הוא איש מודיעין ישראלי שהורשע ברצח ובשוד של סייען יהודי, בעת ששהה בארגנטינה בהכנה ליציאתו לארץ היעד.

ביוגרפיה

ראשית חייו

הבניין בשד' ארלוזורוב 19 בעפולה בו שכן בנק "קופת מלווה וחיסכון" שנשדד ב-1951

מרדכי קידר (קרביצקי) נולד ב-19 בנובמבר 1929 בווילנה, שנכללה באותו הזמן בתחום פולין. עלה לישראל בשנת 1934 יחד עם סבו וסבתו, שהשתכנו בחדרה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר הימי בחיפה, ובשנת 1946 הצטרף, כימאי, לאונייה. במלחמת העצמאות התנדב לפלי"ם.

ב-30 בספטמבר 1951, ערב ראש השנה תשי"ב, אירע שוד מזוין בבנק קטן בשם "קופת מלווה וחסכון" בשדרות ארלוזורוב, השדרה המרכזית של עפולה. שלושה גברים מזוינים, במדי צבא, נכנסו באור היום לבנק, שדדו באיומי נשק סכום של 10,000 לירות ישראליות ונעלמו בג'יפ שהמתין להם, תוך נסיעה לכיוון דרום-מערב בכביש 65.‏ היה זה אחד ממעשי השוד הנועזים שבוצעו במהלך שנותיה הראשונות של המדינה. עוד קודם לכן, ב-5 בדצמבר 1950, נרצח נהג מונית בחוף הים בחדרה.‏ המשטרה לא הצליחה לתפוס את שודדי הבנק ולגלות את זהותו של רוצח נהג המונית. למרות כישלון המשטרה בפענוח שני פשעים חמורים אלה, בחדרה, עיר מגוריו של קידר, פשטה השמועה כי ידו הייתה בשני המקרים. קידר עצמו לא סכר את פיו ונהג לרמוז כי אכן ידו בדבר.

רצח קליין

בשנת 1957 גויס קידר ליחידה 188 של אמ"ן, יחידה שהפעילה סוכנים במדינות האויב, והיה אמור לצאת בשליחותה למצרים. היחידה אמורה הייתה לחדש את קשריה ורשתותיה במצרים, לאחר נפילת הרשת של "העסק הביש" לידי המצרים ולאחר תפיסתו והתאבדותו של סוכן אמ"ן במצרים רס"ן מאיר בינט. גיוסו של קידר לשירות המודיעין למשימה נועזת ומסוכנת היה בהמלצתו של ד"ר דוד רודי, פסיכולוג אגף המודיעין. בשנותיה הראשונות של המדינה, בטרם נוצרו נוהלי אבחון כוח אדם ונוהלי סיווג ביטחוני מתאימים, רווחה מדיניות, לפיה מוטב לגייס לתפקידים אלה אנשים בעלי רקע פלילי, אשר יוכלו לבצע תפקידים אלה בהצלחה, בזכות תושייתם הרבה ומתוך רצונם לשקם את המוניטין שלהם. קידר גויס על אף שהיה ידוע למפקדיו כי סולק מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים עקב המצאת תעודת בגרות מזויפת, ולמרות ידיעתם על החשדות נגדו בדבר שוד הבנק ורצח נהג המונית (באופן דומה נהגו גם לגבי גיוסו של אברי אלעד).

בחודש מרץ 1957 יצא קידר מטעם היחידה לבואנוס איירס, כהכנה לפעולת חבלה אסטרטגית במצרים. בסוף נובמבר נמצאה גופתו של קלמן קליין, יהודי מקומי שהיה איש הקשר של קידר בארגנטינה, כשהיא מנוקבת בדקירות סכין בכל חלקי גופו. רופא משטרתי שבדק את הגופה קבע כי הוא נרצח בערב הקודם. הגופה נמצאה בחדר שקליין שכר בסודיות. בעוזבו את ביתו היה בידי קליין סכום של 15,000 דולרים, והכסף נעלם. התברר כי קליין יצא לפגישה עם קידר ובידו הכסף, לאחר שקידר זימן אותו באמתלה כי עליו לקבל את הסכום במקום סודי, משום שהוא עומד להיפגש עם גנרל ערבי ולשלם לו סכום זה, אך הכסף טרם הגיע מישראל. קידר עצמו נעלם ורק לאחר מספר ימים התקשר לממונים עליו בישראל, ובפיו סיפור כי ברח ממקום שהותו לאור חשדו שהמשטרה עומדת לעצור אותו באשמת שווא כי הוא מעורב בקשר נגד המשטר. הממונים על קידר החליטו להעמיד פנים כי הם מאמינים לגרסתו, על מנת שיתפתה לחזור לישראל.

המעצר והמשפט

ב-28 בנובמבר 1957 נחת קידר בנמל התעופה לוד ונעצר מיד כאשר ברשותו רוב הכסף שנשדד. המעצר היה בהוראתו של איסר הראל, ששימש אז כראש "המוסד" והשב"כ (הוא כונה בתפקיד כפול זה בשם "הממונה על שירותי הביטחון"). הראל לא היה מודע לשליחותו של קידר, שהייתה באחריות אמ"ן, אך הוכנס לסוד העניין מיד כשהתגלו דבר הרצח של קליין והיעלמותו של קידר. קידר הוחזק בבית אריזה בפרדס במקום לא ידוע במשך שלושה שבועות. ב-16 בדצמבר הועבר לכלא רמלה, שם הוחזק בתא בודד כשהוא נתון במעצר מנהלי ל-180 יום בהתאם לצו שיפוטי. כתב האישום בגין הרצח בארגנטינה הוגש נגדו לפני תום 180 הימים.

עד חודש יוני 1958 לא ידע איש ממשפחתו של קידר על מעצרו. ידידה שלו נזדמנה לכלא כדי לבקר אסיר אחר וקידר צעק לעומתה כי תתקשר לד"ר רודי ותמסור לו כי מוט'לה נמצא בכלא. כשנודע דבר המעצר לד"ר רודי, הוא פנה לעורך דין על מנת שייצג את קידר. העניין דלף לעיתונות ועורר סערה בישראל.

משפטו של מרדכי קידר החל בפברואר 1959, ונערך מטעמי חשאיות בבית אריזה נטוש בפרדס ליד רמלה. המשפט התנהל לפי כל סדרי הדין ודיני הראיות המקובלים, כשקידר זוכה בו להגנתו של אחד מעורכי הדין הנודעים במדינה, שמואל תמיר, לימים שר המשפטים. המשפט התנהל עד חודש יוני 1962. בית הדין הצבאי הרשיע את קידר בשוד וברצח ודן אותו ל-20 שנות מאסר.

בתקופה שלפני העמדתו של קידר לדין פנה איסר הראל למשטרה בבקשה שתחקור שוב את שוד הבנק ואת רצח נהג המונית. המשטרה החלה בחקירה ובידיה היו כבר די ראיות כדי להעמיד את קידר לדין על שני המעשים, כולל הודאותיהם של שני שותפיו לשוד בעפולה, אך לאחר הרשעתו בבית הדין הצבאי החליט היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר שלא להמשיך בהליכים.

בחודשים מאי ויוני 1959 פרצה הפרשה לשיח הציבורי במאמרים שפורסמו בעיתונות שכותרתם "שליח רשמי חשוד",‏ "מעצר ללא משפט" ו"מרדכי קידר נמצא במעצר מבודד", אולם זמן קצר לאחר מכן הוצא צו איסור פרסום לגבי הנושא והפרסומים פסקו. הצו נותר בעינו עד לשחרורו של קידר בשנת 1974. החסיון על מסמכי הפרשה תקף עד ימינו אלה.

האסיר איקס

קידר נכלא בתא מבודד שנבנה במיוחד עבורו בכלא רמלה. כדי שלא לזהותו, הוא כונה "האסיר איקס", ועל השמירה עליו הופקד צוות מיוחד. קידר הוחזק בתא זה במשך שבע שנים (מאוחר יותר נוספו תאים נוספים לאגף שקיבל את הכינוי "אגף איקס" או "אגף האיקסים"). בעת מאסרו, למד קידר שפות, השלים תואר בפילוסופיה והפך לאחד מחסידיו של ד"ר משה קרוי, אשר תורתו, על האלמנט של האגואיזם המוחלט שבה, שבתה את לבו. בשבתו בכלא, התגרש קידר מאשתו תמר ורדימון, אם בנו ארז. לימים נישאה תמר לאדם אחר ונולדו לה ממנו ילדים. היא ובעלה נספו באסון שריפה בביתו של ארז בלונדון בשנת 1985.‏

איסר הראל הסביר בספרו "ביטחון ודמוקרטיה" את הסיבות למעצרו המנהלי של קידר בטרם משפטו ומונה ביניהן את הסיבה כי קידר "עלול היה לפגוע פיזית בכל מי שעשוי היה לשמש בזמן מן הזמנים עד נגדו". סיבה זו היא, ככל הנראה, המניע העיקרי למעצרו המנהלי בטרם משפטו ולבידודו לאחר שכבר הורשע בדין. ניתן לשער כי איסר הראל רמז גם לחשש מפגיעתו של קידר לא רק בעדים, אלא בכל מי שהיה קשור למעצרו ולהעמדתו לדין.

שחרורו

ב-1 באפריל 1974, שוחרר קידר ממאסרו ובתחילת שנת 1975 עזב את ישראל וירד לארצות הברית. על הנסיבות שהביאו לשחרורו סופר שבעקבות פגישה מקרית בין בנו של קידר, ארז, חייל מצטיין ששירת בסיירת השריון בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים, לבין מפקד גייסות השריון אברהם אדן, הורה הרמטכ"ל דוד אלעזר לשחרר את מרדכי קידר. צבי ענבר, לעומת זאת, סיפר שכבר ב-29 באוגוסט 1973 עלה שמו של קידר לדיון בוועדת שחרורים, שהתכנסה, בהתאם להוראות סעיף 509 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, כנוסחו דאז, מדי חצי שנה; והחליטה לשחררו. ההחלטה של ועדת השחרורים, שהתכנסה לראשונה בראשות צבי ענבר, בה היו שותפים אל"ם במילואים אשר טורפז ואל"ם במילואים מרדכי פעיל, הייתה בניגוד להחלטות של ועדות השחרורים הקודמות שדנו בעניינו של קידר. ב-25 בינואר 1974 הודיעה הוועדה לקידר על החלטתם וב-26 בינואר הועברה ההחלטה לרמטכ"ל, דוד אלעזר, אשר אמר שלמרות התנגדות של גורמים שונים, אין בדעתו להתערב בשיקול דעתה של הוועדה.

קידר שינה את שמו לבן חורין ומתגורר בלוס אנג'לס. היה נשוי לפסלת תמר דנציגר, בתו של הפסל יצחק דנציגר.

דרישתו למשפט חוזר

בשנת 1995 החליט מרדכי קידר לבקש משפט חוזר, כדי להוכיח, לדבריו, את חפותו. לאחר שקידר פנה לרשויות השיפוט של צה"ל בבקשה לעיין בתיק המשפט שלו משנת 1957, התברר, בראשית שנת 1996, כי לא ניתן למצוא את התיק. קידר, שטען כי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין, ראה באבדן התיק ראיה לטענותיו.

בשנת 1999 הגיש קידר בקשה לבית הדין הצבאי לערעורים לקיום משפט חוזר בעניינו. תוך כדי כך הופיעה ב-10 בדצמבר 1999 במוסף השבועי של העיתון "הארץ", כתבה מפורטת מפרי עטו של אביחי בקר באשר לשוד הבנק בעפולה. הכתבה התבססה על גילויים ווידויים מפי חלק משותפיו של קידר למעשה זה.

ב-15 בינואר 2001 הוחלט כי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, אורי גורן, הוא שידון בבקשת קידר במסגרת שירות מילואים שבו הוענקה לו דרגת אלוף. ב-17 בפברואר 2002 התקיים הדיון הראשון בבקשתו של קידר. פרקליטו טען כי הראיה המרכזית המצדיקה משפט חוזר היא הדו"ח של הרופא המשטרתי בארגנטינה שבדק את גופת הנרצח. בדו"ח ציין הרופא כי הרצח בוצע 10 עד 12 שעות לפני שנמצאה הגופה, דהיינו בין השעות 22:00 ו-24:00. במשפטו של קידר נקבע כי לגבי שעות אלה היה לקידר אליבי. הפרקליט טען כי הרופא לא נחקר במשפטו של קידר וממצאיו לא נסתרו. לדבריו, ביקרו קידר ופרקליטיו בארגנטינה בשנת 1997 וחקרו את הרופא. התובע הצבאי טען כי גם הרופא בארגנטינה לא יכול היה, בנסיבות המקרה, לקבוע את שעת המוות. הוא ביקש לדחות את בקשת קידר למשפט חוזר גם בגלל השיהוי הרב בהגשתה מאז שנת 1975, שבה הצהיר קידר, על פי פרסומים שהציג התובע, כי הוא עומד לדרוש משפט חוזר. השופט גורן פסק כי הוא דוחה את הבקשה לקיום משפט חוזר.

קידר הגיש עתירה לבג"ץ, שבה טען כי בית הדין הצבאי לערעורים היה הערכאה הראשונה שדנה בבקשתו למשפט חוזר ולכן עליה לעמוד לביקורת של ערכאה גבוהה יותר. ביום 14 בינואר 2004 דחו שופטי בג"ץ את העתירה בקבלם את עמדת התובע הצבאי, שלפיה לא ניתן לערער על פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים.‏

לקריאה נוספת

• איסר הראל, ביטחון ודמוקרטיה, הוצאת עידנים, 1989.
• אביחי בקר, המכה הראשונה של מוטל'ה, מוסף "הארץ" מיום 10 בדצמבר 1999.
• אריאלה רינגל הופמן, האיקס המיתולוגי, על מוטקה קידר, ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 15 בפברואר 2013.

קישורים חיצוניים

• תמונתו של מוטקה קידר בעיתון הארץ מתקופת פעילותו (מתוך אתר העין השביעית)
• יוסי מלמן, האסיר איקס לא בא להלוויה: חייו של ארז בן-חורין, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2009
• רפי מן, "מר איקס" המקורי, "העין השביעית", 13 בפברואר 2013
• שוש תמר מימון, אסיר לנצח, באתר mako,‏ 28 בפברואר 2013