מרדכי קרושניץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי קרושניץ
Mordechai Hillel Kroshnitz.JPG
לידה 6 בינואר 1915
ברנוביץ', בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במאי 1998 (בגיל 83)
נהריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פולנית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרדכי הלל קְרוֹשְניץכתיב יידי: קראָשניץ; בכתב לטיני: Mordechai Hillel Kroshnitz;‏ 6 בינואר 191518 במאי 1998) היה סופר, עורך ועיתונאי יידי, מראשי שארית הפליטה בגרמניה, פעיל ציוני ומפלגתי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי-הלל קרושניץ נולד בשנת 1915 בברנוביץ' שבפולין (כיום בבלארוס), בנם של לאה לבית גולדברג ויעקב קרושניץ, הצעיר במשפחה בת שלושה ילדים. למד ב"חדר" ובבית ספר תיכון עברי של רשת "תרבות", אך עזב את בית הספר בגין מרד תלמידים שארגן. סיים בגרות אקסטרנית וקורס בבית הספר הגבוה להנהלת חשבונות ע"ש סֶקוּלביץ בבירה ורשה.

בגיל צעיר היה פעיל בתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית דרור (פרייַהייַט): בגיל 14 היה אחראי על עיתון קיר בסניף תנועת הנוער ופרסם בעיתון התנועה "פרייהייט" שהופיע בורשה. עד גיל 15 ריכז את השכבה הצעירה והבוגרת, ובגיל 17 שימש כמזכיר המועצה המחוזית של התנועה. ריכז את פעולות הסניף בעיר וילנה והיה מנהל הכשרה מטעם המועצה המחוזית של מפלגת-האם פועלי ציון צ"ס בקיבוץ 'שחריה' בווילנה. בקיבוץ ערך את עיתון הקיר של הקיבוץ, ריכז והרצה בחוגים שונים, הופיע בהרצאות פומביות בערי המחוז וכן עבד בעבודות גופניות שונות. בקיבוץ הכיר את מינה-תמר פַייבוּשֶׁביץ, ונישא לה ב-1 באוגוסט 1936.

לאחר נישואיו, התגורר תקופה קצרה בעיירה לובץ', מקום מושבה של משפחת רעייתו, והחל בכתיבת מונוגרפיה על תולדות העיירה. באותו זמן ארגן ביחד עם מורה פולני שביתה של כ-150 פועלות כפריות שעבדו בעיירה בניפוי פשתן בשכר ירוד. השביתה נמשכה למעלה מחודש וחצי ונסתיימה בניצחון הפועלות, ואולם המעבידים, סוחרי הפשתן, העלילו למשטרה הפולנית כי קרושניץ הוא קומוניסט, ומסיבה זו נאלץ לצאת בחשאי מהעיירה. בקיץ 1936 עברו בני הזוג לוורשה ומרדכי קרושניץ עבד במרכז התנועה, אך עקב חילוקי דעות רעיוניים עזב את המרכז והחל לעבוד בחברה מסחרית פרטית בתפקיד ניהולי. כן ריכז באותה תקופה מחנה קיץ לנוער וארגן תנועת חלוצים בוגרי ההכשרות במטרה לקבל עבורם סרטיפיקטים לעלייה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מפני הנאצים עם משפחתו מוורשה לעיירה לוּבְּץ'. לאחר כניסת הצבא האדום לפולין המערבית, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עלתה העיירה לגדולה והפכה למרכז המחוזי. בין מסמכי המשטרה שנפלו בידי הסובייטים היה גם מסמך ההלשנה על כך שקרושניץ 'קומוניסט', ומסיבה זו הם ראו בו אדם נאמן. מהר מאוד הוא רכש את השפה הרוסית, ומונה לתפקידים בכירים, בהם מרכז המחלקה לתכנון המועצה המחוזית, וסגן יו"ר המועצה המחוזית. בתקופה זו אף הרצה על נושאים ספרותיים ופרסם עבודות בעיתון היידי 'אקטיאבער' שהופיע במינסק, בירת בילורוסיה, ובעיתון 'טשירוואנאיא זוויאזדא' שהופיע בשפה הבילורוסית בעיר הפלך ברנוביץ' (מאמריו נכתבו ברוסית ותורגמו בידי המערכת).

עם פלישת הצבא הגרמני לאזור במבצע ברברוסה (1941), ברח מרדכי קרושניץ עם רעייתו, עם בתם התינוקת רינה ועם משפחת אשתו לעורף ברית המועצות, ברגל. עם הגיעם לסמרקנד שבאוזבקיסטן, גויס לצבא הרוסי, השתתף במערכה בלנינגרד ונפצע במהלך הקרב. על לחימתו בקרב זה קיבל מדליה, ובעקבות פציעתו שוחרר משירות. בתום המלחמה הגיע לפולין, צורף כחבר מרכז פועלי ציון ונשלח על ידי המרכז לרכז את הפעילות המפלגתית במחוז שלזיה עילית ואת קיבוץ העובד בעיר ביטום, שבה התרכזה שארית הפליטה. בתפקידו זה ביקר את סניפי המפלגה וקיבוצי ה'עובד' במחוז, הרצה בנושאים שונים, בתוכם ספרותיים ולאומיים, והמשיך לפרסם מפרי יצירתו.

בשנת 1945 גנב עם משפחתו את הגבול לגרמניה, במטרה לעלות לארץ ישראל. באוגוסט 1946 נשלח על ידי מרכז המפלגה למינכן באזור הכיבוש האמריקאי, ועבד כממלא מקום המזכ"ל, כאחראי להסברה - תפקיד במסגרתו חיבר את כל הכרוזים והעלונים של המפלגה; וכעורך ביטאונה הראשי של פועלי ציון, "באַפרייונג". תחת עריכתו, הפך הביטאון להיות העיתון הטוב ביותר של שארית הפליטה בגרמניה. מתוך רצון להתגורר בסביבה יהודית ולהקנות לבתם את ידיעת העברית, התגוררה המשפחה במחנה העקורים באד רייכנהאל, שם גם נולד בנו, יעקב. בתוך זמן קצר הפך מרדכי קרושניץ לאחד מראשי מנהיגי יהדות שארית הפליטה בגרמניה, חבר במועצה הארצית של שארית הפליטה בגרמניה באזור האמריקאי. היה ציר ומרצה בקונגרסים של שארית הפליטה, בקונגרס של יהדות פולין, ובהקונגרס היהודי העולמי שהתקיים בשנת 1948 במונטרה שבשווייץ. בזמן מלחמת העצמאות היה פעיל בארגון ההעפלה, ובגיוס לוחמים ל"גיוס חוץ לארץ" (גח"ל) לשורות צה"ל. ריכז את המגביות "מס עם לוחם" במחנות העקורים במחוז קאסל. עם איחוד המפלגות "פועלי ציון (צ.ס.)", "פועלי ציון שמאל" ו"השומר הצעיר" למפלגת 'מפ"ם', נבחר להיות חבר המרכז וחבר בלשכת המרכז. בוועידת האיחוד חיבר והביא את דבר מפלגת "פועלי ציון (צ.ס.)" לאיחוד.

ב-30 במאי 1949 עלה לישראל עם משפחתו. ביתם שבקריית חיים היה בית ועד ליהדות שארית הפליטה, ותיפקד כסלון ספרותי תוסס, מקום מפגש קבוע לאמנים, סופרים, עיתונאים, חוקרים, אינטלקטואלים ועסקני-ציבור, ביניהם הסופרים והמשוררים רבקה קוויאטקובסקי-פנחסיק, שטיינברג, לדרמן, פפרצ'יק, אברהם סוצקבר, אבא קובנר דוד ראדין ושושנה זמורה; הציירים צבי הירש שיליס, יעקב מיטלר, שמואל לם, אברהם גולדברג, חוקר המקרא ד"ר צמח צמריון, הפולקלוריסט מנשה גפן, ואחרים.

קרושניץ צורף בישראל כחבר מרכז מפ"ם וכחבר בהנהלת סיעת אחדות העבודה ולימים מפא"י. כיהן כמזכיר הסתדרות הפקידים בחיפה עד צאתו לפנסיה, ולאחר מכן שימש בהתנדבות כיועץ לדיני עבודה בהסתדרות, עד גיל 80. זכה, בין היתר, בתארים 'יקיר ההסתדרות' ו'יקיר העיר קריית חיים', על תרומתו רבת השנים ופעילותו הענפה למענם. בהיותו בן 81 עבר עם רעייתו להתגורר בקרבת משפחתו בנהריה, שם נפטר בשנת 1998, בגיל 83.

עבודתו העיתונאית והספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל השנים עסק מרדכי קרושניץ בכתיבה עיתונאית ויוצרת, הן בשמו והן תחת שמות עט: 'צינשורק', 'בן יעקב', 'מרדכי בן הלל' 'מ.ק.', 'ק. הלל'.

פרסם בקביעות בעיתונים כ-"פרייהייט" (עיתון התנועה בוורשה), "דער וואָרט" (ורשה), השבועון "נאָווארעדקער לעבן" (וילנה), "דער פיאָנער" (ורשה), "אָקטאָבער" (מינסק) "טשירוואָנאיאַ זְוויאַזדאַ" (בבלארוסית, בעיר הפלך ברנוביץ), "Der Morgen" (שהופיע ביידיש באותיות לטיניות), "לעצטע ניַיעס", "ישראל שטימע", "פאָלקסבלאַט", "פאָלק, וועלט און מדינה" (ישראל), "אונזער וואָרט" (פריז), "די צוקונפט" ו"יידישער קעמפער" (ניו יורק), "די פרעסע" (בואנוס איירס). כן השתתף בהוצאות ספרותיות חד-פעמיות, כגון "חודש בלעטער פאר ליטעראטור", "שריפטן" (בהוצאה החד-פעמית של הליגה למען א"י העובדת "דער רוף"), בעיתון הנוער "דרור" ועוד.

ערך וריכז עיתונים, כגון את ביטאון המפלגה "באַפריַיונג" (עיתון שארית הפליטה בגרמניה) ואת הוצאת הספרים של מרכז המפלגה.

בארץ ערך והוציא לאור את האסופה "חיפה" (שנתון לספרות ולאומנות)[1] וספרי יזכור לקהילות קרסנוברוד[2], לובץ' ודלטיץ'[3]. במקביל היה מבקר ספרות והרצה כל אותן שנים בנושאים ספרותיים ולאומיים. כן יזם ערבי ספרות בהם נתן במה ליוצרים צעירים. עסק בכתיבה יוצרת בסיפורת ובשירה עד יום מותו. פרסם ארבעה ספרי סיפורים קצרים ומסות ספרותיות: "דורות"[4], "ערד" ('אדמה')[5], "נאטור און מענטש" ('טבע והאדם')[6], "אייגנס" ('שלנו')[7].

קיבל פרסים ספרותיים[8]. היה בין מייסדי אגודת הסופרים והאמנים היהודים במינכן, וחבר נשיאות ההנהלה. חבר באגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל, חבר בארגון סופרי יידיש הבינלאומי ותקופות יו"ר הארגון.

בשנת 2013 הועבר ארכיון הכתבים של מרדכי קרושניץ, ובו בין 2000 ל-3000 מסמכים, לאוניברסיטת ייל, לצורך תיעוד ומחקר[9].

חקר הפולקלור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1936-1933, בעת שהותו בקיבוץ "שחריה", עבד מרדכי קרושניץ אף כמזכיר בחברה ובמוזיאון ההיסטורי-אתנוגרפי על שם ש. אנסקי על יד הקהילה היהודית בווילנה, בהדרכתו של מנהל המוזיאון הסופר היידי א. י. גולדשמידט. עזר לסופר נפתלי ווייניג באיסוף חומר פולקלוריסטי (כגון: קללות וברכות). כן אסף חומר היסטורי ופולקלוריסטי עבור ייווא בווילנה. מפיו נרשמו כ-300 סיפורים בארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי קרושניץ (עורך), קרסנוברוד: ספר זיכרון, תל אביב: ארגון יוצאי קרסנוברוד בישראל, תשט"ז. (עברית ויידיש)
  • אייגנס, חיפה: אייגנס, תשכ"ד 1963. (מאמרים על הספרות ביידיש)
  • נאטור און מענטש, חיפה: "חיפה", תשכ"ו 1965. (מסות)
  • ערד, חיפה: פארלאג חיפה, תשכ"ז. (סיפור)
  • דורות, חיפה: פארלאג חיפה; ארויסגעגעבן פון דער היפהער אפטיילונג פון יידישן ליטעראטן- און זשורנאליסטן-פאראיין אין ישראל, תש"ל 1969.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מרדכי קראָשניץ", בתוך: הירש אושרוביץ, שלמה ווארזאגער ואחרים (עורכים), יידיש-ליטעראַטור אין מדינת ישראל (ספרות יידיש במדינת ישראל), תל אביב, ה. לייוויק-פאַרלאַג, תשנ"א. כרך ב, עמ' 341–344.
  • Ben Amos Dan (editor), Folktales of the Jews, Volume 2: Tales from Eastern Europe (Philadelphia: Jewish Publication Society, 2007), pp. 498-499.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קראשניץ, מרדכי וראדין, דוד (עורכים), חיפה: יארבוך פאר ליטעראטור און קונסט, פארלאג חיפה, 1963 - 1969
  2. ^ קרושניץ מרדכי (עורך), קרסנוברוד, ספר זיכרון, הוצאת ארגון יוצאי קרסונברוד בישראל, תשט"ז
  3. ^ ק. הלל (עורך), לובץ' ודלטיץ' - ספר זיכרון, הוצאת ארגון יוצאי לובץ' ודלטיץ' בישראל, תשל"א
  4. ^ קראָשניץ מרדכי, דורות, פארלאג חיפה, תש"ל
  5. ^ קראָשניץ מרדכי, ערד, פארלאג "חיפה", תשכ"ז
  6. ^ קראשניץ מרדכי, נאטור און מענטש, פארלאג חיפה, תשכ"ו - 1965
  7. ^ קראָשניץ מרדכי, אייגנס, פארלאג אייגנס, תשכ"ד - 1963
  8. ^ בהם: 'ליטעראַטור-פרייַז א"נ פון חנה און לייב רובינליכט' בשנת תשמ"ג - 1982, מטעם אגודת סופרי ועתונאי יידיש בישראל
  9. ^ the Mordecai Hillel Kroshnitz Papers - MS 2013