מרד הסנוסים (1915)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרד הסנוסים
מערכה: זירת אפריקה במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
Area of operations, Senussi Campaign, World War 1.jpg
תאריך התחלה: נובמבר 1915
תאריך סיום: פברואר 1917
משך הסכסוך: כשנה ו־13 שבועות
קרב אחרי: המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה
מקום: לוב, סודאן, מצרים
24°N 25°E / 24°N 25°E / 24; 25 
תוצאה: ניצחון מדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים

הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית
ממלכת איטליהממלכת איטליה  ממלכת איטליה

האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית
סנוסים ושבטים אחרים

מפקדים

סעיד אחמד
עלי דינאר
נורי ביי

נאות המדבר במצרים ששימשו בסיסים לכוחות הסנוסים

מרד הסנוסים התחולל במצרים במהלך המערכה בצפון אפריקה במלחמת העולם הראשונה, מנובמבר 1915 עד פברואר 1917. המרד החל על ידי השבטים הסנוסים, בעידודם של העות'מאנים והגרמנים, על מנת להקטין את סדר הכוחות הבריטי שהגן על תעלת סואץ על ידי פתיחת חזית חדשה במערבה של מצרים והפניית כוחות בריטים לשם. כמו כן שאפו הסנוסים לדחוק את רגלי בריטניה ואיטליה מהטריטוריות שלהן במצרים, לוב וסודאן. במהלך המרד נערכו סדרת קרבות שהסתיימו בכניעת הסנוסים ובהשתלטות בריטית מלאה על מצרים.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכת הסנוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנוסים הם כת דתית של האסלאם מהזרם הסופי שנוסדה באמצע המאה ה-19 במכה. שבטי הסנוסים התפזרו ברחבי צפון אפריקה והתרכזו, בעיקר, בנאות המדבר של מדבר לוב (בחלקו הצפון מזרחי של מדבר סהרה) שכוללים את סיווה, דאח'לה, פראפרה, בחריה, חרגה ועוד.

הסנוסים, שנטו לשמור חוסר מעורבות פוליטית, החלו לנקוט, בתחילת המאה ה-20, עמדה מתנגדת להשתלטות הקולוניאליסטית של מדינות אירופה על צפון אפריקה. ב-1906 השתתפו בהתנגדות לחדירת הצרפתים לאזור וב-1911 השתתפו, לצד הטורקים, במערכה האיטלקית-עות'מאנית.

מעמדה המדיני של מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורמלית, הייתה מצרים חלק מהאימפריה הטורקית, עד 1914, כשנציג השלטון הטורקי במצרים נקרא הח'דיב. לאחר פתיחת תעלת סואץ ב-1869 שקע השלטון במצרים בחובות כבדים דבר שהביא למינוי ועדה פיננסית לניהול הכלכלה המצרית. כדי להבטיח את פעילותה התקינה של הוועדה פלשו הבריטים למצרים ב-1882 ועל אף שהשאירו את הח'דיב על כסאו תפקד הקונסול הבריטי כשליט בפועל של מצרים.

השלבים הראשונים של מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלביה הראשונים של המערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה פעל הצבא העות'מאני, בסיוע הכוחות הגרמנים, התקפית כנגד הבריטים בגזרת תעלת סואץ כדי לחסום את מעבר הכוחות הבריטים שיועדו לתגבור הכוח הבריטי בחזית המערבית באירופה. ההתקפה על התעלה הובלה על ידי פרידריך קרס פון קרסנשטיין ואחמד ג'מאל פאשה. מאחר שהכוחות הטורקים בקרבת התעלה היו מצומצמים הם שאפו להחליש את הכוחות הבריטים שבגנו על התעלה. קצינים גרמנים וטורקים החלו להסית את מנהיג הסנוסים, סעיד אחמד אש שריף, לצאת למערכה כנגד הבריטים. במשך תקופה ארוכה ניסה סעיד אחמד להשאר נייטרלי אך כשאיטליה הפכה בת ברית לבריטניה החליטו הסנוסים לפתוח במרד. הקצין הטורקי נורי ביי (אנ') מונה לעמוד בראש המערכה מטעם הצבא הטורקי.

תוכנית המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית שהגו הגרמנים והטורקים, בשיתוף ההנהגה הסנוסית, כללה תקיפתם של הבריטים במצרים ב-3 צירים:

  • כח סנוסי, בהנהגת סעיד אחמד, שינוע לאורך חוף הים התיכון מלוב לכוון מצרים.
  • כח סנוסי שינוע מזרחה דרך שרשרת נאות המדבר במדבר הלובי.
  • כח סודני, בהנהגת הסולטן של דרפור עלי דינאר, שינוע מדרום צפונה למרכז מצרים[1].

קדם המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכח הטורקי-סנוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכנות למערכה החלו כבר בקיץ 1915. כ-5000 לוחמים מהשבטים הסנוסים התרכזו בנווה המדבר סיווה שם הצטיידו והתאמנו. הגרמנים הנחיתו לחוף הים התיכון נשק וציוד והעבירו אותו דרומה.

הכח הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד הצבא הבריטי במצרים, גנרל ג'ון מקסוול, עמד על התוכניות הטורקיות, לרתום את הסנוסים למערכה, ומינה את לוטננט קולונל ס. ל סנואו (Lieutenant-Colonel C. L. Snow) לפעול להרגעת המצב. לשם כך נפגש סנואו עם מנהיג הסנוסים סעיד אחמד והצליח לדחות את פתיחת המערכה ולקנות זמן התארגנות למפקדיו. בשלהי 1915, ובמהלך ניסיונות ההרגעה של סנואו, הורה מקסוול ליחידות המשמר ששמרו על עמדותיהן ממערב למרסה מטרוך לסגת למרסה מטרוך. במקביל שלח מקסוול כוחות מאזור אלכסנדריה מערבה (הן בציר החוף והן לנאות המדבר). תהליך תגבור הכוחות הביא להגדלת הכח הבריטי במערב מצרים עד ל-40,000 חיילים.

הכוחות המעורבים ומהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות הבריטים
גוף לוחם הכח הצפוני (קו החוף) הכח המרכזי (נאות המדבר) הכח הדרומי (סודאן וח'רטום)
המפקדים הבריטים מייג'ור גנרל א. ואלאס.
בפברואר 1916 החליף מייג'ור גנרל ו. א. פיטון את ואלאס.
מייג'ור גנרל הנרי הודג'סון. לוטננט קולונל פ. ו. קלי.
מפקדי המרד סעיד אחמד - מנהיג הסנוסים.
ג'עפר פאשה - מפקד הכח הצפוני
סעיד אחמד - מנהיג הסנוסים. עלי דינאר - הסולטן של דרפור.
סדר הכוחות הבריטי
  • בריגדה רכובה שהורכבה משלושה רגימנטים "יומנרי" ורגימנט של פרשים קלים אוסטרלים (פק"א).
  • בריגדה רגלית שכללה ארבעה בטליונים (כולל בטליון הודי).
  • סוללת ארטילריה רכובה.
  • מכוניות משוריינות עם מקלעים.
  • כוחות מהדיוויזיה ה-53 שכללו קורפוס רוכבי גמלים.
  • הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה ה-1.
  • הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה ה-2.
  • פטרולים של מכוניות קלות עם מקלעים.
    מכוניות משוריינות.
להשלים.
סדר הכוחות של המורדים * כ-5,000 חיילים סנוסים.
* תותחים ומכונות ירייה מופעלים על ידי טורקים.
כ-2,300 חיילים סנוסים. יחידות סודניות
מהלך הקרבות בציר הצפוני נערכה סדרת קרבות שנועדו להדוף את הסנוסים מערבה.
  • ב-11 בדצמבר 1915 יצאה ממרסא מטרוח שיירה בריטית ששנתקלה בכח סנוסי לייד ואדי סיינב (כ-25 ק"מ ממערב למרסא מטרוח). הסנוסים נהדפו וסבלו מ-80 חללים לעומת כ-16 חללים בריטים[2]
  • ב-13 בדצמבר 1915 נערך קרב בואדי השפיאט (מערבית למרסא מטרוח) בין יחידות בריטיות משולבות ובין כ-1,500 סנוסים. לאחר יום קרבות נסוגו הכוחות כשהסנוסים סבלו מכ-250 חללים לעומת 9 חללים בריטים.
  • בתקופה של 15 בדצמבר עד ה-24 בדצמבר מנעו גשמים עזים את המשך הקרבות.
  • ב-25 בדצמבר 1915 נערך קרב נוסף בואדי מאג'יד ממערב למרסא מטרוח. הכח הבריטי, שפעל ב-2 צירים, נתקל בכח סנוסי גדול ובמקום התחולל קרב לאורך כל היום ובסיומו נסוגו הסנוסים לאחר שאיבדו כ-300 לוחמים לעומת 13 אבדות לבריטים
  • התקופה עד אמצע ינואר 1916 התאפיינה בהתקלויות קטנות.
  • ב-19 בינואר גילה מטוס סיור את הכח העיקרי של הסנוסים בקרבת הלזין (Halazin) כ-35 ק"מ דרומית מערבית למרסא מטרוח. מ-22 בינואר עד ה-23 בינואר 1916 התחולל במקום קרב עיקש שבסיומו סבלו הסנוסים כ-200 הרוגים לעומת 31 חללים בצד הבריטי.
  • לאחר הניצחון בקרב הלזין טוו הבריטים תוכנית להשלמת כיבוש ציר החוף עד גבול לוב (כ-240 ק"מ). לשם כך נשלחו, בתחילת פברואר 1916, כוחות ואספקה ממרסא מטרוח מערבה. ב-15 בפברואר גילה מטוס סיור את הצבא הסנוסי בקרבת העיירה עגאגיה (כ-150 ק"מ מערבית למרסא מטרוח) וב-26 בפברואר 1916 הפתיעו הבריטים את הסנוסים ובקרב שהתחולל במקום ניצחו הבריטים והדפו את הסנוסים למדבר. אבדות הסנוסים היו כ-500 לעומת כ-58 חללים בצד הבריטי
  • ב-14 במרץ 1916 נערך הקרב האחרון לכיבוש סולום שעל גבול לוב. הכוחות הבריטים פעלו לאורך החוף ובאיגוף סולום מדרום. הניצחון הבריטי היה מכריע והכוחות הסנוסים נהדפו דרומה ומערבה (מחוץ לגבולות מצרים).
  • ב-17 במרץ פשט כח בריטי על מחנה שבויים, כ-200 ק"מ מערבית לסולום, לשחרור אסירים בריטים.
  • ב-11 בפברואר 1916 כבש כח סנוסי (שיצא מנווה המדבר סיווה) בהיקף של כ-500 לוחמים, בראשות סעיד אחמד אש שריף, את נאות המדבר בחריה, פראפרה ודאח'לה.
  • ב-12 בפברואר הפציצו הבריטים את נווה בחריה והניסו משם את הסנוסים.
  • עד אמצע אפריל תגברו הבריטים את כוחותיהם עמק הנילוס בין קהיר ואסואן כדי לבלום אפשרות לפלישת הסנוסים מנאות המדבר לנילוס.
  • במהלך אפריל הציבו הבריטים כוחות חלוץ בנאות המדבר המערביות והפעילו כוחות סיור ממונעים בדרכים בין נאות המדבר ובכך חסמו את דרכם של הסנוסים לעמק הנילוס. התקדמות זו מערבה התאפשרה על ידי בניית מספר שלוחות של מסילות ברזל מהמסילה הראשית בעמק הנילוס.
  • ב-17 באוקטובר 1916 כבשו הבריטים את נאת המדבר דאח'לה אולם רוב הכוחות הסנוסים נסוגו לנווה המדבר סיווה והבריטים הצליחו לשבות כ-50 סנוסים.
  • במהלך אוקטובר 1916 נכבשה גם נאות המדבר בחריה.
  • במהלך נובמבר 1916 נכבשה נאות המדבר פרפרה.
  • במהלך ינואר 1917 נודע לפיקוד הבריטי על כוונת הסנוסים לסגת מסיווה מערבה ללוב ולכן הוכנה תוכנית לחסום את הדרך מזרחה. הנרי הודג'סון הועמד בראש כח של כח מכוניות משוריינות שיצא בתחילת פברואר 1917 ממרסא מטרוח דרומה. ב-3 בפברואר נתקל הכח ביחידות הסנוסיות, ניצח חלק מהכח הנסוג אך לא הצליח לחסום כליל את נסיגת הסנוסים.
  • ב-14 באפריל 1917 נחתם בטוברוק הסכם סיום לחימה בין הבריטים, האיטלקים וסעיד מוחמד אידריס (מחליפו של סעיד אחמד).
  • במאי 1916 ניצח הכח הבריטי את הכח הסודני והביא לנסיגתו דרומה





































תוצאות המערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוזמי המרד נוצחו בכל הקרבות ונסוגו מגבולות מצרים.
  • האנגלים ביססו את אחיזתם במצרים וסילקו סופית את הטורקים מהמדינה.
  • מיגור האיום של הסנוסים איפשר לבריטים לשוב ולחזק את ההגנה על התעלה ולהשתתף במערכה על תעלת סואץ.
  • הכישלון של המורדים נבע מ:
    • חוסר תיאום בין הכוחות השונים כך שכל כח פעל בזמנים שונים.
    • חוסר הבנה ביכולת של השבטים לקיים מלחמת גרילה מול הבריטים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרד הסנוסים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם הסולטן של דרפור שאף להשיג במערכה זו שחרור משלטון בריטניה
  2. ^ בין החללים הבריטים היה גם נציגו של מקסוואל לוטננט קולונל ס. ל סנואו