מרד נט טרנר
מרד נט טרנר (או מרד סאות'המפטון) היה מרד העבדים הנודע ביותר בתולדות ארצות הברית, וההתקוממות הראשונה שבמהלכה נהרגו לבנים ששיעבדו עבדים שחורים. המרד פרץ בווירג'יניה והתפשט למחוזות הסמוכים. המרד הונהג על ידי נט טרנר, עבד שחור שחלם כי אלוהים הועידו להנהיג מרד עבדים שחורים נגד אדוניהם הלבנים, כמו שמשה הציל את בני ישראל מהעבדות במצרים. במהלך המרד יצאו עבדים עם כלי עבודה כדי להרוג ולהילחם במי ששיעבדו אותם.
המרד פרץ בווירג'יניה ב-21 אוגוסט 1831 ונמשך כמעט יומיים, עד ה-23 באוגוסט 1831.[1] הוא הביא למותם של כשישים משעבדים לבנים ולפחות מאה שחורים. זהו המספר הגדול של ההרוגים בהתקוממות שהתרחשה לפני מלחמת האזרחים האמריקנית בדרום ארצות הברית, לפחות במונחים של הרג אדונים לבנים[2]. התומכים של נט טרנר במרד הגיעו ברובם מסאות'המפטון קאונטי, וירג'יניה. טרנר נתפס, נידון למוות ונתלה. בעקבות המרד הוצאו להורג 56 שחורים שהואשמו בחטא להיות חופשיים ובהצטרפות למרד העבדים של טרנר. מאתיים שחורים הוכו ונרצחו על ידי מיליציות של תושבים לבנים שהגיבו באלימות למרד הגדול.
דמותו של טרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נתנאל "נט" טרנר (1800–1831) היה עבד אמריקאי שחור אשר הוביל את מרד עבדים הגדול בהיסטוריה של עבדים מורדים. נט טרנר קיבל את שמו מבעל החווה, בנג'מין טרנר, בהתאם לנוהג המקובל על פיו בעלי העבדים כינו את העבדים בשם משפחתם כהצהרה לשייכותם לאותו מחזיק עבדים, זאת על אף שלא ידוע האם בשם זה זוהה בתוך קהילת העבדים. טרנר ידע מעט על הרקע של אביו, שככל הנראה נמלט מחוות העבדים כאשר טרנר היה נער צעיר. הוא לימד את עצמו קרוא וכתוב והיו לו "התגלויות" בהן ציווה עליו האל לשחרר את העבדים השחורים. הוא הרבה לצום ולהתפלל וטען שהוא רואה חזיונות אלוהיים ואלה השפיעו עליו רבות[3]. בשל החזיונות, שאחרים ראו כמסרים מאלוהים, נקרא טרנר "הנביא" (PROPHET)[4] בידי חבריו השחורים ואף בידי כמה לבנים ממעמד נמוך. הוא נתן שיעורים בלימודי תנ"ך ואף הטביל אנשים לנצרות. התחזקות רוחנית זו באה לידי ביטוי ב-12 במאי 1828, כאשר טרנר היה בשדות העבודה ושמע קול מדבר אליו:
"And on the 12th of May, 1828, I heard a loud noise in the heavens, and the Spirit instantly appeared to me and said the Serpent was loosened, and Christ had laid down the yoke he had borne for the sins of men, and that I should take it on and fight against the Serpent, for the time was fast approaching when the first should be last and the last should be first."[4]
באשר לדמותו הפיזית של טרנר אין מידע רב, אולם מקובל לחשוב כי ישנן ראיות חזקות לכך שאדם מסוים צייר תמונת דיוקן שלו בזמן שטרנר ישב בתא האסירים וחיכה למשפט ולהוצאתו להורג. המסמך המקרב אותנו הכי הרבה לידיעה כיצד נט טרנר נראה הוא הודעת פרס על ראשו של טרנר אשר התפרסמה על ידי מושל וירג'יניה, ג'ון פלויד, ומתארת אותו כדלקמן:
" הוא בן 30–35, משקלו כ-73 ק"ג וגובהו כ-170 סנטימטרים. הוא בעל צבע עור יותר בהיר מהשחור הרגיל, אך לא מולטי, כתפיים רחבות, אף פחוס גדול, עיניים גדולות, רגליים שטוחות רחבות, ברכיים קרובות אחת לשנייה, הולך נמרץ ופעיל, שיער דק מאוד על החלק העליון של הראש, אין לו זקן, אלא על השפה העליונה והחלק עליון של הסנטר, צלקת באחת מרקותיו, גם אחת על עורפו, וגם על אחת מהעצמות של זרועו הימנית, בסמוך לפרק כף היד, כנראה ממכה שקיבל"[5].
לקראת המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בפברואר 1831 אירע ליקוי חמה במדינת ווירג'יניה. טרנר ראה בכך אות משמיים כי ידו של גבר שחור הגיעה עד לשמש ומכסה אותה. טרנר האמין שזהו סימן אלוהי והחל מתכונן לקראת מרד נגד בעלי העבדים. המרד תוכנן בתחילה עבור 4 ביולי 1831 – יום העצמאות של ארצות הברית, אך נדחה לאחר דיון נוסף בינו וחסידיו, משום שחלק מהם היו חולים[1][5]. כחצי שנה לאחר מכן, בחודש אוגוסט, התרחש ליקוי חמה נוסף. טרנר ראה בכך אות נוסף וסופי, ושבוע לאחר מכן ב-21 באוגוסט 1831 פרץ המרד.
המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום ראשון ה-21 באוגוסט 1831 פתח טרנר במרד לצד כמה ממאמיניו ונאמניו הקרובים ביותר. המורדים עברו מבית לבית, שחררו עבדים והרגו את בעלי העבדים, ובחלק מהמקרים גם אנשים לבנים שנקרו בדרכם. טרנר עצמו התוודה רק על הרג של אישה אחת[6]. מספר המורדים שהשתתפו בפועל נע בין שישים לשמונים שחורים משועבדים וחופשיים. המרד עצמו היה קצר ונמשך פחות מיומיים, אך בכל זאת הצליח לעורר אימה ופחד עד כדי פאניקה כללית בקרב תושבי האזור[5]. בתחילה השתמשו המורדים בסכינים, גרזנים, ובמכשירים קהים כנשק. המורדים השחורים דילגו על כמה בתים כי טרנר האמין שחלק מהתושבים הלבנים העניים לא ראו את עצמם טובים יותר מהשחורים. טרנר גם חשב שמהפכה אלימה יכולה להבליט את יחסם של בעלי העבדים הלבנים לאכזריות הטבועה בעבדות[5]. לדיכוי המרד הופעל חוק ההתקוממות 1807.
לכידתו של טרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשעת צהריים של ה-23 באוגוסט המרד דוכא ורוב המורדים נהרגו, נתפסו או פוזרו על ידי כוח מיליציה מקומי. טרנר עצמו היה היחיד שהצליח לחמוק מלוכדיו עד ל-30 באוקטובר. הוא נתפס לבסוף על ידי חוואי מקומי בשם בנג'מין פיפס[4]. ב-5 בנובמבר 1831, נשפט טרנר על "קשירת קשר למרד וביצוע מרד", הורשע ונידון למוות. טרנר נתלה ב-11 בנובמבר בג'רוסלם (כיום קורטלנד), וירג'יניה. על מנת לעורר אימה ופחד בקרב שאר העבדים, לאחר שמת בתלייה, ראשו נכרת וגופתו בותרה לארבעה חלקים. בתקופה שלאחר המרד היו 45 עבדים, כולל טרנר, וחמישה שחורים חופשיים שנשפטו על התקוממות ופשעים הקשורים לכך בסאות'המפטון. מתוך 45 העבדים שנשפטו: 15 זוכו ו-30 הורשעו, מתוכם 18 נתלו, ואילו 12 קבלו רחמים ונמכרו מחוץ למדינה[7].
בזמן שטרנר המתין למשפט, עורך דין מקומי בשם תומאס ראפין גריי ביקש לראיין אותו ולפרסם את "הווידויים של נט טרנר".
"בעת מאסרו, בהיתר של רב הסוהרים, הורשתי לבקרו כחפצי, ומשהתברר לי כי הוא נכון להודות מרצונו הטוב באחריותו הגמורה לרעיון, לארגון ולביצוע מעשי התקוממות של עבדים, אשר הוא הגה אותם ועמד בראשם, גמרתי בדעתי, לשם סיפוק סקרנות הקהל, להעלות את דבריו על הכתוב ולהוציאם לאור מבלי לשנות כמעט מאומה מלשונו".[6][4]
עבודה זו של תומאס גריי היא המסמך ההיסטורי העיקרי וכמעט היחידי בנוגע לטרנר ולמרד שהנהיג. בסיכום האירוע, המדינה הוציאה להורג 56 עבדים שחורים, שהיו חשודים במעורבות במרד, במידה כלשהי. בנוסף, קרוב למאתיים שחורים, הוכו, עונו ונהרגו בשל המרד, ללא שום קשר ישיר לטרנר עצמו או למרד.
השפעה ומורשת של טרנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרנר זכה למעמד של גיבור בקרב אמריקה השחורה ואף באפריקה. סופרים והוגים אפרו-אמריקאים כמו ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז והרייט ג'ייקובס מזכירים אותו בכתביהם. חוקרי ההיסטוריה כמו הרברט אפטקר (Aptheker) הביאו אותו ואת פועלו למרכז חקירתו של מרד העבדים בדרום ארצות הברית. עבודת מחקר רצינית בנושא התנגדות עבדים בדרום לפני מלחמת האזרחים פורסמה ב-1943 על ידי אפטקר תחת הכותרת "American Negro Slave Revolts", ושם הוא טוען כי ברחבי הדרום היו יותר מ-200 מקרים דומים למרד של נט טרנר, אם כי אף אחד מהם לא הגיע לעוצמה של זה האחרון.
על אף כל אלה וספרי רומן היסטוריים כמו זה של ויליאם סטיירון, הווידויים של נט טרנר, וספר תגובה של עשרה סופרים אפריקניים אמריקאים (הצליבה השנייה של נט טרנר, בשנת 1968), טרנר נשאר, עדיין, דמות עלומה ושנויה במחלוקת. שמו נקשר למעשה טרור ואלימות, אך עם זאת זכה גם למחמאות ושבחים מפי הסופר תומאס היגינסון, שכתב עליו בשנת 1861 ב-Atlantic monthly, וקרא לו אדם "שלא הכיר שום ספר חוץ מהתנ"ך, ובלב הוא הקדיש את נשמתו וגופו למטרת קידום הגזע שלו".[8]
ב-2016 יצא הסרט "הולדתה של אומה", המבוסס על סיפורו של נט טרנר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Ulrich Bonnell Phillips, American Negro slavery: a survey of the supply, employment and control of Negro labor as determined by the plantation regime, Baton Rouge [LA]: Louisiana State University Press, 1994
- ^ Patrick H. Breen, , Nat Turner’s Revolt: Rebellion and Response in .Southampton County, Virginia, The University of Georgia, , 1994
- ^ Thomas R. Gray, The Confessions of Nat Turner -1831, University of Nebraska – Lincoln), 1831
- ^ 1 2 3 4 Thomas R. Gray, The Confessions of Nat Turner -1831, University of Nebraska – Lincoln, 1831
- ^ 1 2 3 4 Kenneth S. Greenberg, Nat Turner: A Slave Rebellion in History and Memory, Oxford University press, 2002
- ^ 1 2 ויליאם סטיירון, הווידויים של נט טרנר, תל אביב: ספרית מעריב, 1983
- ^ Walter L. Gordon, III, The Nat Turner Insurrection Trials: A Mystic Chord Resonates Today, W.L. Gordon, 2009
- ^ Higginson, Thomas Wentworth, "Nat Turner's Insurrection: An account of America's bloodiest slave revolt, and its repercussions", The Atlantic, Oct 1, 2012
