מרד קנטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרד קנטוןאנגלית: The Canton Coup), שפרץ ב-20 במרץ 1926, הידוע גם בשם "תקרית ג'ונג-שאן" או "תקרית ה-20 במרץ", היה טיהור של גורמים קומוניסטיים של הצבא הלאומני בגואנגג'ואו ("קנטון") שביצע צ'יאנג קאי-שק. המקרה חיזק את כוחו של צ'יאנג עוד לפני שיצא למבצע ״המשלחת הצפונית״ שהפך בעקבותיו למנהיג העליון של המדינה.[1][2]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת העיר קנטון, 1920

בעת ניסיון המרד, פעלו המפלגות הלאומניות והקומוניסטיות של סין במסגרת החזית המאוחדת הראשונה, שהשתלטה על השליטים מצביאי הצבא המקומיים שפיצלו את המדינה ליחידות נפרדות. ברית המועצות עזרה לשתי הקבוצות. במיוחד עזרה האקדמיה הצבאית של וומפואה. הדבר סייע לסון יאט-סן לחזור לשלוט על גואנגדונג. לאחר מותו מסרטן ב־1925, החלו הלאומנים במאבק מנהיגותי ממושך שכלל מלחמה בין-אזורית. ההתנקשות בחייו של ליאו ז'ונגקאי הובילה להדחתו של הו חנמין ולקידומו של צ'יאנג קאי-שק, אז מפקד האקדמיה הצבאית, כמפקד הצבא המהפכני הלאומי. הכינו תוכניות למתקפה צפונית נגד השליטים המצביאים האזוריים, אבל המנהיגות נותרה מחולקת - בעיקר בין צ'יאנג מימין לבין השמאל בראשות וואנג ג'ינגוויי. בתמיכת הסובייטים והקומוניסטים התחזק האגף השמאלי. אמנם המטרה הסופית של הלאומנים הייתה סוציאליזם, אבל וועידת המפלגה בינואר 1926 העמידה את הקומוניסטים במשרות אסטרטגיות, ונראה כי המפלגה כמעט כולה הייתה בשליטה שמאלנית.[1]

ניסיון למרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניית המלחמה בתוך המוזיאון

ספינת המלחמה ס.ס. יונגפנג שונתה לשם Zhongshan לכבוד סון יאט-סן בעקבות מותו. זאת הייתה הספינה החזקה ביותר בחיל הים הלאומני. רב החובל שלה, לי ז'ילונג, היה קומוניסט, שעבד עם יועץ חיל הים הסובייטי. הם העבירו את ספינת המלחמה לגואנגג'ואו כדי לתמוך במרידות באזור, ובכך הדאיגו את הלאומנים.[3] בליל 18/19 במרץ היא הועברה פתאום מגואנגג'ואו למעגן ליד צ'אנגג'ואו ("האי של דאין").[2] למחרת הפליגה בחזרה.[4]

בדו"חות שלאחר מכן, צ'יאנג הצהיר כי הוא נבהל כאשר מפקד האונייה טען שהוא פועל על פי פקודות ממנו, שמעולם לא נתן.[5] חשדותיו גברו עוד יותר עקב שיחות טלפון מוזרות רבות, שהגיעו מאנשים שונים וגורמים שהתעניינו בלוח הזמנים שלו. בתגובה, צ'יאנג רכש כרטיס נסיעה בספינת קיטור יפנית לשאנטו, אך בסופו של דבר החליט להילחם במקום לברוח. אנדריי בובנוב, ראש המשלחת הסובייטית בגואנגג'ואו, ציין בדו"חותיו כי התקרית נגרמה כתוצאה מ״מרד נפל״ של כמה מהמפקדים הקומוניסטים בצבא הלאומני.[6]

ב-20 במרץ 1926 הכריז צ'יאנג על משטר צבאי וחתך את רשת הטלפון של גואנגזו.[7] הוא השתמש בצבא הלאומני ובצוערים של האקדמיה הצבאית של וומפואה (שם הוא היה המפקד) כדי לעצור את הקומיסרים הפוליטיים הקומוניסטים שלו.[8] גם קפטן אוניית הקרב, לי ז'ילונג, נעצר בחדרו עם שחר וכוחות אחרים אבטחו את ספינת המלחמה, כאשר ג'יאנג דינגוון תפס את מקומו של לי בפיקוד הצי. המגורים של המנהיגים הקומוניסטיים ושל יועציהם הסובייטים, הוקפו בחיילים והם היו למעשה במעצר בית. כמו כן נעצרו קומוניסטים שהיו בדיוויזיה השנייה וגם אלה שהיו באקדמיה הצבאית וואמפואה- כולל ג׳ואו אנלאי. לאחר מכן הם גורשו בעקבות צווים אחרים. אנשיו של צ'יאנג פרקו גם את משמרות הפועלים של הקומוניסטים.[8] גנרל ויקטור רוגצ'ף, ראש המשלחת הצבאית הסובייטית בגואנגג'ואו, נמלט לבייג'ינג, אך וסילי בליוכר, היועץ הצבאי של הלאומנים, ומיכאיל בורודין, היועץ המדיני שעזר לקומוניסטים נעצר, ועוזרו גורש.[7]

לאחר האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון ספינת המלחמה, ״ס.ס. זונגסהאן״ שהייתה מעורבת במרד בקנטון

ניסיון המרד בקנטון סיימה למעשה את מאמציהם של הקומוניסטים והסובייטים לערער את מעמד הלאומנים באמצעות עבודה מתמדת לחיזוק האגף השמאלי של המפלגה.[9] מאחר שהסובייטים השתוקקו לשמור על השפעתם וצ'יאנג נזקק לעזרתם במבצע ״המשלחת הצפונית״ הוא וא.ס. בובנוב ניהלו משא-ומתן על הסכם חדש. הסובייטים יוכלו לשמור על כמה יועצים ויספקו רשימה של חברי המפלגה הקומוניסטית בקוומינטנג, והסכימו לדרישה כי הקומוניסטים לא יחזיקו עוד בתפקידים בכירים בממשלה. ב-3 באפריל פורסם מברק ציבורי מצ'יאנג, שהפרשה היא "עניין מוגבל ומוחלט" של "מספר קטן של חברי מפלגתנו שביצעו מזימה אנטי-מהפכנית".[5] הוא סילק כמה אנשי ימין מהנהגה, כולל וו טיצ'נג.[7]

טרוצקי ברוסיה והוועדות המרכזיות של המפלגות הקומוניסטיות בשאנגחאי וגואנגדונג התנגדו להסדר עם צ'יאנג, אך סטלין תמך בו. ב-15 במאי דרשו הלאומנים מן הקומוניסטים "לא לבטא שום ספק או לבקר את ד"ר סון או את עקרונותיו"; כמו כן נדרשו הקומוניסטים, לספק רשימות של חבריהם בתוך המפלגה, לדאוג שלא יעלה על שליש מספר חבריהם בכל ועדה עירונית, מחוזית או מרכזית. שלא ישמשו כראשי מחלקה או מפלגה ממשלתיים. באותה ישיבה אושרה הנהגתו של צ'יאנג במפלגה ובצבא, והסתיים הפיקוח האזרחי על הצבא הלאומני. "צווי חירום" הרחיבו עד מהרה את כוחו של צ'יאנג למשך זמן מבצע המשלחת הצפונית, אם כי שליטתו הישירה בצבא נותרה חלקית בשל הרכבו האזורי ונאמנותו המחולקת.[7]

ב-7 באפריל התפטר וואנג ג'ינג-וויי מתפקידו והודיע ​​שהוא ייסע לחו"ל;[4] הוא יצא לצרפת בחשאי ב-11 במאי. בובנוב חזר לרוסיה באותו חודש.[10] ואנג חזר באפריל של השנה הבאה, כשהוזמן על ידי בורודין להתמודד עם הצלחתו של צ'יאנג.[11] ג'ואו אנלאי, שהוסר מתפקידיו בגואנגג'ואו, נסע לשאנגחאי, שם ארגן שביתות של מאות אלפי פועלי מפעלים בחודשים פברואר ומרץ 1927.[12]

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומוניסטים הכחישו כי הייתה מזימה נגד צ'יאנג וכי מעשיו נועדו רק להסיר את השפעת השמאל בראשות וואנג ג'ינגוויי מהשפעה על הצבא ועל האקדמיה הצבאית החשובה של גואנגזו.[13] ההיסטוריונים אינם מסכימים בשאלה אם האירוע היה אירוע מזויף על ידי צ'יאנג קאי-שק,[14][15] או באמת הייתה מזימה קומוניסטית לחטוף אותו ולהגלות אותו לוולדיווסטוק,[16] או שמא כל העניין היה רק רצף של ​​"אי הבנות, חיבורי טלפון לקויים ויריבויות אישיות בין העובדים הזוטרים".[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Felber, Roland (2002), "A 'Bloc Within' or a 'Bloc Without'? Controversies on the CCP's attitude towards the Guomindang before and after 20 March 1926", The Chinese Revolution in the 1920s: Between Triumph and Disaster, London: RoutledgeCurzon, pp. 52–65.
  2. ^ 1 2 Van de Ven, Hans (2003), War and Nationalism in China: 1925–1945, Studies in the Modern History of Asia, London: RoutledgeCurzon
  3. ^ Wortzel, Larry M. (1999), Dictionary of Contemporary Chinese Military History, Westport: Greenwood Press
  4. ^ 1 2 Van de Ven, Hans (2003), War and Nationalism in China: 1925–1945, Studies in the Modern History of Asia, London: RoutledgeCurzon ,p. 102
  5. ^ 1 2 3 Van de Ven, Hans (2003), War and Nationalism in China: 1925–1945, Studies in the Modern History of Asia, London: Routledge Curzon, p.103
  6. ^ Felber, Roland (2002), "A 'Bloc Within' or a 'Bloc Without'? Controversies on the CCP's attitude towards the Guomindang before and after 20 March 1926", The Chinese Revolution in the 1920s: Between Triumph and Disaster, London: RoutledgeCurzon, pp. 52–65.
  7. ^ 1 2 3 4 .Ah Xiang (1998), "The Zhongshan Warship Incident" (PDF), Tragedy of Chinese Revolution.
  8. ^ 1 2 Wortzel, Larry M. (1999), Dictionary of Contemporary Chinese Military History, Westport: Greenwood Press.
  9. ^ Leutner, Mechthild, "The Communist Party of China and the Communist Party of the Soviet Union and the Comintern in the 1920s and Early 1930s: Interactions between Cooperation and Defense", Global Conjectures: China in Transnational Perspective, Chinese History and Society, Vol. 30, Berlin: Lit, pp. 41–55.
  10. ^ Biographical Dictionary of the Comintern, Hoover Publication No. 340, Stanford: Hoover Institution Press, 1986.
  11. ^ Leutner, Mechthild, "The Communist Party of China and the Communist Party of the Soviet Union and the Comintern in the 1920s and Early 1930s: Interactions between Cooperation and Defense", Global Conjectures: China in Transnational Perspective, Chinese History and Society, Vol. 30, Berlin: Lit, pp. 41–55.
  12. ^ Ah Xiang (1998), "The Zhongshan Warship Incident" (PDF), Tragedy of Chinese Revolution.,p. 4
  13. ^ Wortzel, Larry M. (1999), Dictionary of Contemporary Chinese Military History, Westport: Greenwood Press.
  14. ^ Ah Xiang (1998), "The Zhongshan Warship Incident" (PDF), Tragedy of Chinese Revolution, p.1
  15. ^ Felber, Roland (2002), "A 'Bloc Within' or a 'Bloc Without'? Controversies on the CCP's attitude towards the Guomindang before and after 20 March 1926", The Chinese Revolution in the 1920s: Between Triumph and Disaster, London: RoutledgeCurzon, pp. 52–65.
  16. ^ Ah Xiang (1998), "The Zhongshan Warship Incident" (PDF), Tragedy of Chinese Revolution.,p.1