מרחב הזרימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרחב הזרימה הוא הפשטה תרבותית ברמה גבוהה של המרחב והזמן, ותפיסה מחדש של צורות חדשות בתוך הסדרים מרחביים.        

סוג חדש של מרחב המאפשר אינטראקציה סינכרונית מרוחקת בזמן אמת.

בעזרת מרחב הזרימה אפשר לתקשר בין מקומות רחוקים בחלל בזמן אמת בניגוד לתפיסה הטוענת שמהירות האור היא המהירות המקסימלית לתנועה במרחב.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחב הזרימה הוא שילוב של מרחב התנועה ומרחב הזמן ("מרחב המקומות") והוא מורכב משלושה יסודות עיקריים:

  1. תווך זרימה תקין.
  2. פריטים המתאימים לזרימה בתווך זה.
  3. הצמתים שדרכם מנווטת זרימה זו.

מרחב הזרימה מציג את הפעולה האנושית ואת האינטראקציה המתרחשת באופן דינמי ומבוצע מרחוק. הזרימה מתבצעת באמצעות טכנולוגיית תקשורת שמכילה זרימה רציפה של תקשורת רגישה לזמן, ושל צמתים של מערכות גלובליות (כנראה טכנולוגיות או מחשב). זרמי מידע אלה מחברים בין אנשים לקהילה קיברנטית מתמשכת, בזמן אמת, השונה מהכפר הגלובלי, שכן מקום הקבוצות בזמן הופך לחשוב יותר ממיקומם הגאוגרפי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של מרחב הזרימה הועלה לראשונה על ידי הפילוסוף היווני הרקליטוס, אשר סיכם את הנושא וקרא לו πάντα ρεί (panta rei, "הכל זורם" ביוונית) שאמר שהכול זורם, שכל דבר כל הזמן עובר ממקום למקום. כמו שלא תיכנס לאותם מים בנהר פעמיים.

הנושא התחיל להיחקר בשנת 1996 על ידי הסוציולוג מנואל קסטלס אשר חקר את הנושא של אפשרות תקשורת בין אנשים מכל מקום שהוא בזמן אמת על ידי מעגלים חשמליים בחלל המרחב והזמן. הוא הוציא בנושא ספרים רבים.

כיום, אין עדויות לאנשים אשר ממשיכים לחקור את הנושא אך יש אנשים אשר מאמינים בו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קסטל, מנואל, "מבוא לעידן המידע" של חברת המידע הקורא, פרנק וובסטר, ריימו בלום, ארקי קרוון, הארי מלן, קארל נורדנשטרנג ואנסיו פוסקרי, עורכים. לונדון וניו יורק: Routledge, 2004. עמ '138-49.
  • סטלדר, פליקס. הסטטוס של חפצים בתוך חלל הזרמים, Diss. אוניברסיטת טורונטו (2013). 13 בפברואר 2006. http://felix.openflows.org/html/objects_flows.
  • אנדרו באלנטיין וכריס .ל. סמית', אדריכלות במרחב הזרימה, רוטלדג', 2012