מרטין לאטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטין לאטמן
Martin Lattmann
אין תמונה חופשית
לידה 10 בפברואר 1896
פרייבורג, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 11 באוגוסט 1976 (בגיל 80)
ברלין המזרחית, גרמניה המזרחית גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית
מדינה גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית  הקיסרות הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית  גרמניה המזרחית
תקופת הפעילות 19141943
19521956
דרגה גנרל-מיור (ורמאכט) גנרל-מיור (ורמאכט)
גנרל-מיור (גרמניה המזרחית) גנרל מיור (גרמניה המזרחית)
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-14
מפקד הדיוויזיה ה-389
סגן קצין שריון ראשי של צבא גרמניה המזרחית
פעולות ומבצעים
עיטורים
הצלב הגרמני (זהב) הצלב הגרמני בזהב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרטין לאטמןגרמנית: Martin Lattmann‏; 10 בפברואר 1896 - 11 באוגוסט 1976) היה גנרל בוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה שירת בצבא גרמניה המזרחית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאטמן נולד ב-10 בפברואר 1896 בפרייבורג, לחבר בית הנבחרים הפרוסי וילהלם לאטמן, ובשנת 1914 התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-18, עמו לחם במהלך מלחמת העולם הראשונה שבה הועלה לדרגת לויטננט. לאחר המלחמה הצטרף לאטמן לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה, ב-1 באוקטובר 1930 הוא הועלה לדרגת האופטמן, ובשנת 1933 הוא הצטרף למפלגה הנאצית. ב-1 בדצמבר 1935 הוא הועלה לדרגת מיור, זמן קצר לאחר שמונה למדריך בבסיס ההדרכה של הארטילריה. באוגוסט 1938 הוא מונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הארטילריה ה-110, וב-1 בינואר 1939 הוא הועלה לדרגת אוברסט לוטננט.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא מונה למפקד רגימנט הארטילריה ה-430, וב-25 בספטמבר 1939 מונה לקצין הארטילריה של הארמייה הראשונה. ב-25 באוגוסט 1940 הוא מונה למדריך בבסיס ההדרכה של הארטילריה, וב-25 באוקטובר אותה שנה הועלה לדרגת אוברסט. ב-10 במאי 1942 מונה למפקד רגימנט הארטילריה המשוריין ה-16, ולחם עמו כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-14 במהלך מבצע מקרה כחול ובקרב סטלינגרד. ב-26 בנובמבר 1942 הוא מונה למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-14, וב-1 בינואר 1943 הוא הועלה לדרגת גנרל מיור. ב-19 בינואר הוא מונה גם למפקד הדיוויזיה ה-389, ופיקד על הדיוויזיות עד לכניעתן ב-2 בפברואר 1943.

שהותו בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השהייה בשבי הוא הצטרף אל ליגת הקצינים הגרמנים והיה אחד החברים הפעילים בה. השתתף בשידורי התעמולה של תחנת הרדיו של הארגון ופרסם מאמרים רבים בעיתון של הארגון, אשר הופץ בעורף הגרמני.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 הוא חזר לגרמניה, שם היה חבר ב-SED, ובשנת 1952 הצטרף למשטרת העם הגרמנית. לאחר מכן מונה לסגן מפקד יחידות הטנקים תחת ארנו פון לנסקי בדרגת גנרל מיור, ובשנת 1956 הוא פרש לגמלאות ולא התקבל לצבא העם הלאומי. לאחר מכן עבד לאטמן באזור הכלכלי המרכזי של גרמניה המזרחית, והיה בין השנים 19561958 ראש מחלקת ציוד תעשייתי / ייצוא במשרד התעשייה הכבדה. מינואר 1958 עד שנת 1972 היה סגן יו"ר איגוד הקצינים לשעבר.

ב-11 באוגוסט 1976 מת בביתו בברלין המזרחית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]