מרטין שלאף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרטין שלאף
אין תמונה חופשית
לידה 6 באוגוסט 1953 (בן 66)
וינה, אזורי הכיבוש באוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע יזם, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות הזהב לשירות העיר וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרטין (מרדכי) שלאףגרמנית: Martin Schlaff; נולד ב-6 באוגוסט 1953 בווינה) הוא יזם, איש עסקים ומיליארדר יהודי אוסטרי. בשנת 2008 נאמד הונו בלמעלה מ-3.15 מיליארד דולר, והוא מבעלי "בנק אוף אוסטריה". הוא מוכר בישראל בעיקר בעקבות קשריו עם מנהיגי המדינה ופרשיות שוחד שנקשרו בשמו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלאף נולד למשפחה חרדית פולנית מחסידות באבוב, פליטת מלחמת העולם השנייה, שהתיישבה בווינה. נשלח להתחנך בישיבות בישראל, אך עם השנים התרחק מהדת, עובדה שהעכירה את יחסיו עם אביו האדוק. סיים לימודי תואר שני בכלכלה בלונדון. בנוסף לגרמנית, לעברית וליידיש שדיבר בנעוריו הוא רכש שליטה באנגלית, באיטלקית, ברוסית ובצרפתית[דרוש מקור].

אביו היה שותף בחברת רוברט פלצק AG שסחרה בעץ ובנייר בעיר וינה הנייטרלית, שהייתה קרקע פורייה למסחר בתקופת המלחמה הקרה. בהמשך רכש מרטין יחד עם אחיו הבכור, ג'יימס, את החברה והחל במסחר במזרח גרמניה. לפי ההיסטוריונית קריסטין מקרקיס, שלאף שיתף פעולה עם השטאזי וקיבל מארגון הביון את שם הקוד: "לנדגראף" (בגרמנית: אדון הארץ). בשנת 1998 קבעה ועדת חקירה של הבונדסטאג הגרמני, בין היתר, כי טרם נפילת חומת ברלין העבירה מדינת מזרח גרמניה לשלאף עשרות מיליוני מארקים דרך חשבונות מעבר בליכטנשטיין, בתמורה למוצרים שהיו תחת אמברגו מערבי. בסוף שנות ה-90 נתבע שלאף יחד עם שותפו השווייצרי קונרד אקרמן בבית משפט בשווייץ, בטענה כי קיבלו עשרות מיליוני מארקים ממזרח גרמניה בעסקה פיקטיבית, אך ב-2002 נדחתה התביעה על ידי בית המשפט והרשויות הגרמניות חויבו בתשלום הוצאות משפט של 1.9 מיליון פרנק שווייצרי. לאחר ניצחונו המשפטי טען שלאף בראיון כי "לא הייתי סוכן של השטאזי ולא היו לי איתם כל יחסים מיוחדים"[1].

היקף עסקיו של שלאף לוט בערפל מאחר שהוא אינו רשום כבעלים רשמיים בעסקיו הרבים באירופה ובארצות הברית, אלא רשום בהן כ"מנהל". שמו נקשר בין היתר לחברת הגז הרוסית גזפרום. על פי אתר "בלומברג" האמריקאי, חתם שלאף על הסכם שותפות עם קרן הסיכון EVERGREEN השותפה לחברת בריטיש גז, שקיבלה מידי הרשות הפלסטינית זיכיון לפעול להפקת גז בחופי עזה. שלאף שותף, יחד עם רשת המלונות קלאב הוטל, בבעלות של קזינו לוטראקי ביוון[2] ושל קזינו בבלגרד[3]. באפריל 2001 רכש מידי מיכאל צ'רנוי את חברת הסלולר הבולגרית מובילטל, בסכום של 1.1 מיליארד דולר[4].

בשנת 1994 רכש קרקע הנושקת לחוף הים, ברחוב גלי תכלת בהרצליה תמורת 7 מיליון דולר ובנה עליה וילה בשטח של יותר מ-2,000 מ"ר[5]. בשנת 2009 מכר את הבית לאיש העסקים זכי רכיב ב-24 מיליון דולר (בדצמבר 2010 מכר רכיב את הבית תמורת כ-145 מיליון ש"ח. מכירה שנחשבת לעסקת הנדל"ן היקרה בתולדות ישראל)[6].

בשנת 1998 זכה בזיכיון של הרשות הפלסטינית להקמה ותפעול של קזינו ביריחו. הקזינו נפתח בספטמבר 1998, זכה להצלחה רבה והכנסותיו הגיעו לכ-15 מיליון דולר בחודש, בעיקר ממהמרים ישראלים. הקזינו נסגר כעבור שנתיים בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה, לאחר שנפגע קשות מירי טנקים של צה"ל בתחילת האינתיפאדה באוקטובר 2001[7]. באפריל 2001, שופץ במהירות והיה מוכן להפעלה מחדש אך צה"ל אסר על כניסת אזרחים ישראלים לשטחי הרשות[8]. לאחר שנכשל בפתיחה מחדש של הקזינו ביריחו, הביא, בשנת 2003, לנמל אילת אוניית ההימורים מפוארת, במטרה להפעיל קזינו צף, אך לא קיבל אישור להפעלתו[9].

במסגרת קשריו עם מנהיגי לוב, טען כי סייע בשחרורן של חמש אחיות בולגריות שנעצרו בלוב באשמת הדבקת ילדים מקומיים באיידס, וכי היה שותף בשחרורו של הישראלי רפרם חדד, שנעצר בלוב בשנת 2010[10].

נחשב למקורב לראשי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית[דרוש מקור]. ב-2008 פרסם עיתון ה"טיימס" כתבת פרופיל אודותיו שבה כונה "האוליגרך היחיד באוסטריה", עם הון המוערך ב-4 מיליארד דולר. תדמיתו הציבורית כבעל קשרים חובקי עולם, וכנהנתן חובב נשים החי בראוותנות, הפכו אותו לדמות ידועה בישראל ובאוסטריה, שם הופיעה הדמות "מרטין שליק" בתוכנית טלוויזיה סאטירית המבוססת על דיוקנו.

שלאף הוא אספן אמנות. אוסף בבעלותו, שכלל כ-5,000 פריטי אמנות בעלי מוטיב אנטישמי שנוצרו בין השנים 1490–1946, נתרם על ידיו בשנת 1993 למוזיאון היהודי בווינה. כמו כן תרם מהונו למועדון הספורט היהודי הכוח וינה, שחבריו בתקופת השואה נשלחו למחנות ריכוז, ולמוזיאון פרויד בווינה[1]. עד לפתיחת החקירה נגדו ב-2006 תרם גם למוסדות ישראליים, בהם בית החולים תל השומר, קרן היסוד, הסוכנות היהודית והמרכז הבינתחומי הרצליה[דרוש מקור].

קשריו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2001 טען שלאף בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי הוא פועל באמצעות קשריו למיתון הימין הפוליטי בישראל, בין היתר על ידי ידידו אביגדור ליברמן. בשנת 2003 ניצל לטענתו את קשריו עם ראש הממשלה אריאל שרון על מנת לסייע בחידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואוסטריה, שנותקו בשל הקמת הקואליציה עם הלאומן ירג היידר בשנת 2000[11][12].

לאורך השנים נקשרו לשמו פרשות שחיתות ושוחד וטענות כי קשריו נגועים בפלילים. בעקבות דו"ח מבקר המדינה משנת 2000, החלה בינואר 2003 משטרת ישראל בחקירת חשד לפיו אריאל שרון קיבל כסף משלאף עבור כיסוי הוצאותיו בבחירות הפנימיות לראשות הליכוד, וזאת במסווה של הלוואה מסיריל קרן - ידידו של שרון ממלחמת העצמאות[13]. במהלך החקירה הועלו האשמות הן מצד הרשויות הישראליות והן מצד הרשויות האוסטריות על עיכובים הדדיים בזימון של שלאף לחקירה, וב-2010 החליטה המשטרה להעמיד לדין את שלאף, עבור מה שהוגדר על ידה כ"פרשת שחיתות מהחמורות שנחקרו ביאח"ה - העברות כספים של מיליוני דולרים למשפחת שרון"[14]. בשל הקושי לחקור את שלאף בווינה, כמו גם את שרון שנפל לתרדמת ב-2006, המליצה לבסוף המשטרה להגיש כתב אישום נגד בניו של שרון, גלעד שרון ועמרי שרון[15], ובינואר 2013 נסגר התיק כליל מחוסר ראיות[16].

באותה שנה (2003) פתחה המשטרה בחקירה נוספת, בחשד כי חברה בבעלותו של שלאף העבירה מיליוני שקלים לחברה קפריסאית שנשלטה בידי אביגדור ליברמן[17][18]. בדצמבר 2012 נסגר התיק מחוסר ראיות.

בשנת 2010 פרסם העיתון "הארץ" תחקיר שבו נטען כי בשנות ה-90 מימן שלאף במאות אלפי דולרים את הגנתו המשפטית של אריה דרעי, אשר ניהל את טקסי החתונה של ילדיו של שלאף. לפי התחקיר, העביר שלאף 50,000 דולר להגנתו של חברו אהוד אולמרט[19]. בין יתר האישים הישראלים שהוזכרו בתחקיר כבעלי קשרים אישיים, מדיניים או עסקיים עם שלאף היה אביגדור ליברמן, שלו סייע שלאף לגיוס ערבות של מיליון דולר מבנק וינאי בעבור מפלגת "ישראל ביתנו", לצורך קבלת קו אשראי בסכום זהה מבנק ישראלי[20], מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס, אשר ליווה פרויקטים עסקיים שהגה שלאף, וכן עורך הדין דב ויסגלס, שבשנות ה-90 קיבל משלאף 280 אלף דולר עבור ייעוץ ושדלנות שתאפשר את פתיחת הקזינו ביריחו, ששלאף היה שותף בהקמתו בשנת 1998[21].

באמצעות שותפו העסקי, איש השב"כ יוסי גינוסר, נוצרו גם קשרים קרובים בינו לבין יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת ויועצו הכלכלי מוחמד רשיד. לפי תחקיר שפורסם ב"מקור ראשון" ביוני 2006, היה שלאף שותף פעיל בהקמתה של מפלגת קדימה[22].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה של שלאף הייתה סוזי ויזל, בתו של פרידריך ויזל, הבעלים של חברת רוברט פלצ'ק, הנמצאת כיום בשליטת שלאף, ולהם שלושה ילדים משותפים. אשתו השנייה הייתה אנדריאה, נוצריה שהתגיירה, ולהם שני ילדים, הזוג התגרש ב-2008 בהסכם מזונות בסך 315 מיליון דולר. אשתו הנוכחית היא ברברה קוניג, הזוג נישא ב-2009 בנישואים אזרחיים, לזוג ילד משותף[23].

במרץ 2010 נפטר אביו, חיים שלאף, והובא לקבורה בישראל. שלאף הגיש בקשה להגיע ללוויה מבלי להיחקר בישראל בפרשיות שוחד שונות, אולם משטרת ישראל דחתה את בקשתו והוא נמנע מלהגיע. בהלוויה השתתפו אביגדור ליברמן, אריה דרעי, יעקב ברדוגו, גלעד שרון וחיים רמון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחקיר נרחב באתר הארץ, ספטמבר 2010

חלקים נוספים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 גידי וייץהבונדסטאג: שלאף משתף פעולה עם השטאזי, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
  2. ^ קזינו אוסטריה הזרימה 74 מיליון אירו לבעלי קזינו לוטראקי כהלוואה לחברה משותפת
  3. ^ ענת ציפקין, בלעדי ל"כלכליסט": לאן נעלמו 42 מיליון יורו שהועברו לקזינו אוסטריה?, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2009
  4. ^ ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל, פסק דין מ-4 ביולי 2010, סעיפים 3, 13
  5. ^ דליה טל, ‏בעל הקזינו ביריחו רצה מי ים בבריכה, עיריית הרצליה סירבה, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2001
  6. ^ עירית אבישר, עינת פז-פרנקל, ‏טדי שגיא רכש הבית היקר בישראל מידי זקי רכיב, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2010
  7. ^ שרה ליבוביץ-דר, ההימור נכשל, באתר הארץ, 23 במאי 2001
  8. ^ הקזינו ביריחו שופץ ומוכן להפעלה, באתר גלובס, 15 באפריל 2001
  9. ^ אילן נחשון, ‏התירוץ: להציל את כלכלת אילת, באתר גלובס, 13 באפריל 2004
  10. ^ ברק רבידאזרח ישראלי-תוניסאי שנעצר בלוב, שוחרר לאחר חמישה חודשים בכלא, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2010
  11. ^ אסף אוני, ‏כשמפלגת החירות האוסטרית פגשה את הימין הישראלי, באתר גלובס, 28 ביולי 2018
  12. ^ דניאל סובלמן, ישראל הודיעה על חידוש היחסים עם אוסטריה, באתר הארץ, 28 ביולי 2003
  13. ^ חן מענית, ‏המשטרה צפויה להמליץ להעמיד לדין את גלעד ועמרי שרון בפרשת סיריל קרן, באתר גלובס, 17 ביוני 2010
  14. ^ גידי וייץשלאף מוצא חבר בחוות שקמים, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
  15. ^ תומר זרחין, גידי וייץ, מסלול הכסף שעבר על פי החשד ממרטין שלאף למשפחת שרון, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  16. ^ עפרה אידלמן, סגירת תיק סיריל קרן לדור מודה: ההסבר למיליונים שהועברו לגלעד שרון אינו סביר, באתר הארץ, 16 בינואר 2013
  17. ^ משרד מבקר המדינה, דין וחשבון על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות לתקופת הבחירות לכנסת החמש-עשרה ולראש הממשלה, באתר הכנסת
  18. ^ ynet, פרשה חדשה: השר ליברמן נחקר בחשד לשחיתות, באתר ynet, 28 באוגוסט 2003
  19. ^ גידי וייץתחקיר "הארץ": ראשי השלטון בישראל קיבלו מיליונים מאיש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2010
  20. ^ גידי וייץתחקיר "הארץ": מרטין שלאף סייע לליברמן לגייס ערבות של מיליון דולר ל"ישראל ביתנו" עם הקמתה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010
  21. ^ גידי וייץהזרועות הארוכות של שלאף, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2010
  22. ^ מרטין שלאף והשחיתות בפוליטיקה הישראלית
  23. ^ ראובן לייב, בלעדי: מרטין שלאף מתחתן, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 14 במאי 2008