מריאן רבינוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריאן רבינוביץ' בשנת 2008, צילום מאת אריק סולטן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מריאן רבינוביץ' (18 באוקטובר 1934 - 11 באוגוסט 2010) היה רופא גריאטר ושיקומי, גרונטולוג, סופר, מסאי וכותב זיכרונות, משורר ופסל ישראלי. מחלוצי הגריאטריה והרפואה הפליאטיבית בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבינוביץ' נולד למשפחה יהודית בבוקרשט בירת רומניה, שם שרד עם משפחתו את הרדיפות נגד היהודים ואת הפרעות מימי השואה. בימי השלטון הקומוניסטי, כאשר הגישה משפחתו בקשה לעלייה לישראל, סולק מהאוניברסיטה לאחר חמש שנות לימודי רפואה.[1]

בשנת 1962 עלה לישראל, המשיך ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה ברפואה פנימית. בהמשך השתלם ברפואה שיקומית ובגריאטריה בלוס אנג'לס שבקליפורניה.

פרופ' רבינוביץ' הקים ב-1973 וניהל את המערכת הגריאטרית בבית החולים שיבא בתל השומר, ובשנת 1983 ייסד את ההוספיס לחולי סרטן שמחלתם במצב מתקדם ביותר או המוגדרים כסופניים, על בסיס המודל הבריטי של הוספיס סיינט כריסטופר (אנ') של ד"ר סיסלי סונדרס (אנ'). בכך היה לחלוץ הרפואה הפליאטיבית בישראל. היה בין מייסדי עמותת עמדא לחולי אלצהיימר ומחלות דומות בישראל.

בספרי העיון שכתב התייחס מתוך עמדה של רופא ומדען הומניסט להתמודדות בני האדם עם תהליך ההזדקנות, לדרכי ההערכה של כוחות המטופלים הזקנים, ליחסים בין מטפלים ובין מטופלים בשלבים שונים של ההזדקנות, ולהתמודדות עם קרבת המוות.

אחרי שפרש לגמלאות התפנה יותר לכתיבה וליצירה אמנותית.

את רוב ספריו כתב במקור באנגלית.

נפטר בישראל בגיל 76.

אלמנתו, בבט רבינוביץ', ילידת רומניה אף היא, הייתה ראש החוג לקרדיולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, שם היא מכהנת כפרופסור אמריטה. לאחרונה התמסרה גם היא ליצירה אמנותית בתחום המוזאיקה, הרישום והפיסול. לבני הזוג נולדו שלושה בנים והמשפחה התגוררה במושב שואבה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גילו של אדם; תרגם מכתב-יד באנגלית וערך: עמי שמיר, תל אביב: עם עובד ('ספרית אפקים'), תשמ"ו 1985.[2] (The Six Ages of Man)
    • מהדורה ב מורחבת: גילו של אדם וזמנו האישי; תרגם מכתב יד באנגלית וערך: עמי שמיר, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ד 2003.[3]
  • איוב: מכתבים של רופא; עברית: מרים רון, תל אביב: עקד, תש"ן 1989.
  • המוות, רילקה ואני; תרגמה מכתב-היד האנגלי: מרים רון, תרגום שירי המחבר: ידידיה פלס, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991.
  • בית הזמן; תרגם מכתב היד באנגלית: משה זינגר; ערך והביא לדפוס: דן שביט, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • אנשים: מיומנו של רופא גריאטר; הביאה לדפוס: שולה שלהב, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ג 2003.
  • מוכר השעות; ערכה והביאה לדפוס שולה שלהב, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2006. (רומן)
  • פֵּרות הזמן; שירים ופסלים: מריאן רבינוביץ; ציורים ורישומים: בבט רבינוביץ, שואבה: עלה, 2010. (הופיע לאחר מותו)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדא, 67 (אוקטובר 2010) http://web.archive.org/web/20130927205614/http://www.emda.org.il/Portals/10/emda%2067.pdf

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב בר-און, "נפטר ההומניסט הגדול של מדעי הזקנה", מקור ראשון, 13 באוגוסט 2010.
  2. ^ וראו: "מה לעשות, הספר טוב", מעריב, 12 בינואר 1986.
  3. ^ עם הופעת הספר: עדנה לוינשטיין, גילו של אדם וזמנו האישי, באתר הארץ, 28 במרץ 2004.