מריאנה מראש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריאנה מראש

מריאנה בנת פתח אללה בן נסראללה מראשערבית: مريانا بنت فتح الله بن نصرالله مرّاش; 1848-1919) הייתה משוררת וסופרת סורית מלכיתית. נולדה ונפטרה בעיר חלב שבסוריה. היא פרסמה מאמרים רבים וכתבה בעיתון "אל-ג'נאן" (مجلة الجنان) ובעיתון "ליסאן אל-חאל" (لسان الحال), והייתה מהמובילות בתחום העיתונות. היא התפרסמה גם בקולה הצלול וידיעותיה במוזיקה. הסלון הספרותי שלה היה הראשון מסוגו במזרח.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריאנה מראש נולדה בשנת 1848 בחלב למשפחה נוצרית מלכיתית. משפחתה הייתה מבוססת היטב בחלב[1], למרות רדיפות שעברו: קרוב משפחה של מריאנה, בוטרוס (بطرس), מת מידי יווני אורתודוקסי פונדמנטליסט באפריל 1818.[2] קתולים אחרים הוגלו מחלב במהלך הרדיפות, ביניהם הכומר גבריאל[3]. אביה של מריאנה פתחאללה, ניסה לנטרל את הסכסוך העדתי על ידי כתיבת חיבור ב-1849. הוא היה ידוע באהבתו לידע ובאיסוף ספרים בנושאים שונים והקים ספרייה פרטית גדולה. הוא אף כתב ספרים ומאמרים, אך כתיבתו לא יצאה לאור. אחיה פרנסיס (فرنسيس; 1836-1873) ועבדאללה (1839 - 1900; عبدلله) מראש היו עמודי התווך של המודרניזציה הספרותית שאירעה בסוריה הצפונית, והיא המשיכה בעקבותיהם. היא למדה ערבית מאחיה פרנסיס וצרפתית ומוזיקה בבית ספר לנזירות. לפני שסיימה את לימודיה הספרותיים, החלה לפרסם מאמרים בעיתונות. מריאנה השתייכה לתנועת א-נהדה (النهضه).

מראש פרסמה בעיתון "לסאן אל-חאל" (لسان الحال) ובעיתון "אל-ג'נאן (الجنان)" ובכך הייתה לאישה הערבייה הראשונה שכתבה בעיתונות. היא כתבה וביקרה נשים שלא כתבו בזמנה ועודדה אותן להתעמק בידע ובספרות וליצור יצירות ספרותיות משלהן. במאמריה "ג'נון אל-קלם" (جنون القلم) (העט המשוגע) היא ביקרה את הנחיתות והזילות שבכתיבה ועודדה שיפור, רהיטות וכתיבה אומנותית. היא נסעה לאירופה וכשחזרה לסוריה הניעה את הנשים לבקש ולעמוד על זכויותיהן המשפטיות.

מראש התחתנה עם חביב ע'דבאן (حبيب غضبان) ולזוג נולדו שני ילדים. למרות שהתחתנה היא לא נרתעה, וחנכה סלון ספרותי בביתה, שהיה הראשון במזרח הערבי.

בתקופה האחרונה לחייה סבלה ממחלת עצבים, כנראה בהשפעת האווירה בחלב באותן שנים, ומותם של אחיה ואביה. המחלה גרמה למותה בשנת 1919 בסוף מלחמת העולם הראשונה, בהיותה בת 71.

הישגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השער של בנת פקר

מריאנה אספה את רוב שיריה באוסף שירים שקראה לו "בנת פקר" (بنت فكر, בת מחשבה). היא קיבלה אישור מהממשלה העותמאנית להדפיס את הספר שלה לאחר שחיברה שיר המרומם את הסולטאן עבדול חמיד השני.[4] בחלק אחר היא גם שיבחה את המושלים העות'מאניים של חלב. שירתהּ הייתה יותר מסורתית בסגנונה מאשר זו של אחיה פרנסיס, כפי שהודגם על ידי הקינה אותה חיברה לקונן על מותו. עם זאת היא הייתה בבית עם שירה של הרומנטיקנים הצרפתים, במיוחד עם אלפונס דה למרטין ואלפרד דה מיסה, ולא חרגה שירתה מכללי העידן בו חיה. שירתה הייתה יותר צלולה ונעימה משירה או הספד.

מריאנה הייתה בין הנשים הערביות הראשונות שכתבו כתב עת בעיתונות. נראה שבזכותה ובזכות דעותיה ומחשבותיה, עוררה מודעות למעמד הנשים באותה תקופה.

היא נסעה לאירופה פעם אחת, והתרשמה ממה שראתה שם. עם חזרתה לחלב, היא הפכה את ביתה למקום מפגש קבוע לקבוצת סופרים מפורסמים בו סחו על ספרות, מוזיקה, ונושאים פוליטיים וחברתיים וכך טופחה גם הידידות ביניכם. עם זאת, על פי זידאן,[5] אין הוכחות התומכות בכך שהיא יצרה את הסלון שלה אחרי שראתה כמותו באירופה. רוב המשתתפים בסלון שלה היו מבקרים קבועים בבית משפחתה ונהגו להיפגש עם אביה ושני אחיה. חברי הסלון של מריאנה כללו אינטלקטואלים בולטים בני שני המינים, בנוסף לפוליטיקאים וחברי הסגל הדיפלומטי הזר כמו גם הרבה סופרים מובילים מהעיר חלב. מריאנה מראש הייתה מהעוסקים באופן מלא בשיח האינטלקטואלי וגם בידרה את אורחיה על ידי משחק קאנון ושירה, הסלון הספרותי שלה היה הראשון מסוגו במזרח.

בשנת 1880 הקימו נשים סוריות מובילות עמותה מדעית תרבותית, ונתנו לה את שם "באכורת סוריה" (باكورة سوريا), מטרותיה של האגודה הושפעו מרעיונותיה של מראש והובילו לדרישת השוויון בין המינים. כעבור שנה פרסמה מראש ספר שכלל את כל נאומי נשות העמותה; היא ביקרה את צורת כתיבתן של הנשים ועודדה אותן לכתוב בצורה יעילה וטובה יותר ולפרסם את דעותיהן.

ביקורת והתייחסות הכותבים לסופרת מריאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קסטאקי אל-חמסי (1858–1941) (قسطاقي الحمصي) - בספרו "סופרי חלב" אמר על הסופרת מריאנה שהייתה לה יכולת זרימה בהפצת הידע, מאופיינת בפקחות, נואמת מבריקה המספקת תשובות, אוהבת נגינה ולחן, מתגעגעת לספרות, מיוחדת בקולה העדין, בעלת טבע ידידותי ונוטה לאירוניה, ובערוב ימיה בעלת מזג סוער כאשר חלתה במחלת העצבים. בחורים רבים רצו להתחתן אתה במיוחד בתחילת נעוריה אך היא סירבה מאחר שרצתה להישאר רווקה, לאחר מכן שכנעו אותה הוריה להינשא. רק מעט משיריה נאספו בתוך חוברת תחת הכותרת "בת מחשבה".[6]
  • סאמי אל-כילאני (1898–1972) (سامي الكيلاني) - תיאר אותה במלים האלה: "מריאנה חיה באווירה עשירה וכואבת, היא חיה עם הסופרים, המשוררים והאומנים, ולמדה מכתבי הסופרים הצרפתים והערבים ובכך יצרה לעצמה ידע ספרותי הממזג בין ידע ישן לחדש".[7]
  • אל-פיכונת פיליב די טראזי (1865 -1956) (الفيكونت فيليب دي طرازي) - בספרו ההיסטוריה של העיתונות הערבית כתב שאמהּ הייתה חכמה ממשפחת אנטאקי המפורסמת בתחום הספרות. לכן חונכה וגודלה מריאנה בבית נדיב ידוע בבינה וחוכמה, למדה מוזיקה וגילתה כשרון בתחום זה. בשנת 1874 נפטר אחיה פרנסיס ואז הצטערה עליו מאוד והספידה אותו במיטב שיריה.[8]
  • מוחמד ח'אלד א-נאאף (محمد خالد النائف)- מנהל בית הספרות הלאומי בחלאב אומר שנסיעתה של מריאנה לאירופה ובקיאותה בתרבות המערבית וכל הסובב אותה עודדו אותה להקים סלון ספרותי, היא הייתה החלוצה ברעיון זה שהפך לפסגת העיתונות הערבית.[9]
  • סוהיר א-ד'הבי (سهير الذهبي) - כתבה שמריאנה הצליחה לאסוף חבורה של מפורסמים ולתמוך בהם בהרבה אהבה. הם היו נאספים בבתיהם, מחליפים ביניהם קטעי שירה ובדיחות ומנהלים שיחות על החברה באווירה שהיה טמוע בה הפחד. מריאנה הייתה מנגנת על הפסנתר ובעלת קול יפה.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עביר עסל א-נסאא, נשים בתוך ההיסטוריה ה-10 ביוני,2013 (عبير عسل النساء,10 يونيو 2013,نساء عبر التاريخ)
  • את'יר מוחמד עלי, הזיכרון המחודש ע"מ 11 ,2010 (اثير محمد علي ,ذاكرة الحادثه,2010)
  • עיתון אל-חדית', חלב איילול 1957 עמ' 31 (الحديث ص 31 حلب ايلول 1957)
  • עבדאללה חג'אר, כרך 9 עמ' 64 2011 (المهندس عبدالله حجار,العدد9 ,ص64,2011)
  • עבד אל-חמיד דיוואן, עיתון א-דאד ,עמ' 17–20 2011 (عبد الحميد ديوان ,مجلة الضاد, ص 17-20, 2011)
  • קסטאקי אל-חמסי, סופרי חלב עמ' 30 (قسطاقي الحمصي , ادباء حلب ,ص 30)
  • פליב די טיראזי, היסטוריה של העיתונות הערבית (فليب دي طرازي ,تاريخ العرب)
  • Zeidan, Joseph T. (1995). Arab Women Novelists: the Formative Years and Beyond. State University of New York Press.
  • Watenpaugh, Keith David (2006). Being Modern in the Middle East: Revolution, Nationalism, Colonialism, and the Arab Middle Class. Princeton University Press
  • Hafez, Sabry (1993). The Genesis of Arabic Narrative Discourse: a Study in the Sociology of Modern Arabic Literature. Saqi Book s
  • haron, Cyrille (1903). "L'Église Grecque Melchite Catholique. Chapitre VIII : persécutions d'Alep et de Damas (1817–1832)". Échos d'Orient. Volume VI (in French
  • Wielandt, Rotraud (1992). "Fransis Fathallah Marrashs zugang zum Gedankengut der Aufklärung und der französischen Revolution". In van Gelder, Geert Jan; de Moor, Ed. The Middle East and Europe: Encounters and Exchanges. Rodopi Publishers

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירנה מראש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wielandt, p. 119; Hafez, p. 274
  2. ^ Charon, p. 200.
  3. ^ Charon, p. 115
  4. ^ W עמ '. 227; Watenpaugh, KD, עמ '. 52.
  5. ^ Zeidan, p. 50; Ende & Steinbach (ed.), p. 623
  6. ^ קסטאקי אל-חמסי, סופרי חלב עמ' 30
  7. ^ עיתון אל-חדית', חלב איילול 1957 עמ' 31
  8. ^ פליב די טיראזי, היסטוריה של העיתונות הערבית
  9. ^ עיתון אל-חדית', חלב איילול 1957 עמ' 31
  10. ^ עיתון אל-חדית', חלב איילול 1957 עמ' 31