מריאנו גרסיה רמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריאנו גרסיה רמון
מריאנו גרסיה רמון במדי ריאל מדריד ב-1973
גרסיה רמון במדי ריאל מדריד, 1973
מידע אישי
לידה 30 בספטמבר 1950 (בן 68)
מדריד שבספרד
שם מלא מריאנו גרסיה רמון
גובה 1.81 מטר
עמדה שוער
מועדוני נוער
1965 - 1966
1966 - 1970
ראיו ואיקאנו
ריאל מדריד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1970 - 1986
1970
1970 - 1971
סך הכול:
ריאל מדריד
טלאברה
ריאל אוביידו
177 (0)

24 (0)
201 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1973 ספרד 2 (0)
קבוצות כמאמן
1990 - 1993
1993 - 1995
1996 - 1997
1997 - 1998
1999 - 2000
2000 - 2001
2002
2004
2007
ריאל מדריד קסטיליה
ספורטינג חיחון
אלבסטה
לאס פאלמס
סלמנקה
נומנסיה
קורדובה
ריאל מדריד
קדיס
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

מריאנו גרסיה רמוןספרדית: Mariano García Remón; נולד ב-30 בספטמבר 1950 במדריד) הוא כדורגלן עבר ומאמן עבר ספרדי ששיחק בעמדת השוער.

רמון שיחק לאורך כל הקריירה בקבוצת ריאל מדריד, למעט השאלה קצרה עם עלייתו לבוגרים. יחד עם המועדון, זכה רמון בשבע אליפויות ספרד וארבעה גביעים, ובשלהי הקריירה אף נכלל בסגל הקבוצה שזכתה פעמיים ברציפות בגביע אופ"א. לזכותו שתי הופעות במדי נבחרת ספרד.

לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון שנעה בין הליגה הבכירה לליגת המשנה. הוא אף אימן לתקופה קצרה את הקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמון, יליד העיר מדריד, החל את דרכו בקבוצת הנוער של ראיו ואיקאנו מעיר הולדתו. כבר בגיל 16 עבר לקבוצת הנוער של מועדון הפאר של עירו, ריאל מדריד. בעונת 1970/1971, טרם החל לשחק בקבוצה הבוגרת של המועדון, עבר רמון שתי קבוצות בהשאלה. הראשונה הייתה קבוצת טלאברה, ששיחקה אז בליגה השלישית, והחל מחודש דצמבר 1970 הושאל לריאל אוביידו מליגת המשנה. בתום העונה, לאחר שסייע לקבוצתו לשרוד את משחקי המבחן להישארות בליגה, שב לריאל מדריד.

בעונת 1971/1972, בגיל 21 בלבד, היה רמון לשוער הבכיר של הקבוצה, תחת המאמן מיגל מוניוס. כבר באותה העונה החלה היריבות על אפודת השוער הראשון בין רמון לבין מיגל אנחל גונסאלס סוארס. באותה העונה כבר זכה רמון בתוארו הראשון במועדון, אליפות ספרד. ב-2 במאי 1973 עלה להופעת בכורה במדי נבחרת ספרד, כשהמאמן לאסלו קובאלה העלה אותו כמחליף במחצית משחק ידידות מול הולנד. כחמישה חודשים אחר כך עלה בהרכב הנבחרת בהופעתו הבינלאומית השנייה והאחרונה, בה נפרדו ספרד וטורקיה בשוויון 0-0 במשחק ידידות נוסף.

לאחר שתי עונות כשוער הראשון תחת מוניוס, איבד רמון ממעמדו בעונת 1973/1974, בה הוחלוף מוניוס לאחר כחצי עונה בלואיס מולוני. רמון שותף בפחות ממחצית ממשחקי הליגה, כאשר דקות המשחק חולקו בין שלושה שוערים באותה העונה. הוא היה שותף לזכייה בגביע המלך הספרדי באותה העונה, אך ראה את מיגל אנחל פותח על פניו במשחק הגמר, בו הביסה ריאל את ברצלונה בתוצאה 0–4. בעונות הבאות היה מיגל אנחל לבחירה הראשונה בשערה של ריאל, ורמון הוגבל ל-15 הופעות ליגה בלבד בארבע עונות. בתקופה זו הוסיפה ריאל שלוש זכיות באליפות וזכייה נוספת בגביע.

בעונת 1978/1979 החליט המאמן מולוני, ששב לקבוצה עונה קודם לכן, לחלק את דקות המשחק בין שועריו הבכירים. רמון זכה ל-19 הופעות ליגה, מיגל אנחל זכה ל-16 הופעות, וריאל השלימה זכייה בתואר האליפות באותה העונה, החמישית בקריירה של רמון. עונה לאחר מכן, תחת המאמן וויאדין בושקוב, שב רמון להיות השוער הבכיר בקבוצה. הוא רשם 33 הופעות ליגה בדרך לזכייה שלישית ברציפות באליפות ספרד, ופתח לראשונה בגמר גביע, כאשר ריאל מדריד הביסה את קבוצת הבת שלה, קסטיליה, 6-1 בדרך לזכייה בתואר. גם בעונה לאחר מכן שמר רמון על מקומו עם 31 הופעות ליגה, אך קבוצתו סיימה את העונה ללא תואר.

עונה זו הייתה האחרונה של רמון כשוער בכיר בריאל מדריד. בעונות הבאות תפסו מיגל אנחל ואגוסטין הצעיר (ובהמשך גם חוסה מנואל אוקוטורנה) את עמדות השוער הבכירות, ורמון נותר כשוער שלישי. רמון הוגבל לשמונה הופעות ליגה בלבד בחמש עונות, מתוכן שלוש עונות בהן לא שותף כלל במסגרת הליגה. בעודו בסגל של ריאל זכה המועדון בשני גביעי אופ"א רצופים, וכן באליפות ובגביע נוספים, אך לרמון לא היה חלק פעיל בזכיות אלו. הוא פרש ממשחק פעיל בתום עונת 1985/1986, כשלזכותו 177 הופעות ליגה במדיה של ריאל מדריד.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו ממשחק פעיל, החל רמון בקריירת אימון במחלקות הנוער של המועדון בו פרש, ריאל מדריד. לקראת עונת 1990/1991 התמנה לתפקיד מאמן ריאל מדריד קסטיליה. בעונתו הראשונה על הקווים העלה את הקבוצה לליגת המשנה, לאחר שקבוצתו סיימה ראשונה בטבלה, ולאחר מכן הוליך את הקבוצה במשך שתי עונות נוספות בליגת המשנה.

לקראת עונת 1993/1994 זכה רמון לתפקיד ראשון כמאמן בליגה הבכירה, כשהחל לאמן את ספורטינג חיחון. כבר בעונת הבכורה שלו הוביל את הקבוצה להישארות בליגה מהמקום ה-14, כולל ניצחונות ביתיים על ריאל מדריד ועל ברצלונה. בעונה לאחר מכן פתחה חיחון היטב, כאשר גברה 1–2 על ברצלונה במחזור הפתיחה והוסיפה ניצחון 0–1 על ריאל מדריד במחזור החמישי, שפתח רצף של שלושה ניצחונות רצופים. אלא שאז החלה ירידה חדה ביכולתה של הקבוצה. היא לא הצליחה לנצח בליגה במשך 13 משחקים רצופים, ולאחר תבוסת 0–4 לריאל מדריד במחזור ה-24, סיים רמון את תפקידו במועדון.

באוקטובר 1996, לאחר כשנה וחצי מחוץ למגרשים וזמן קצר לאחר פתיחתה של עונת 1996/1997, התמנה רמון לתפקיד מאמן אלבסטה מליגת המשנה. קבוצתו של רמון נותרה במאבק ההעפלה עד לשלבי הסיום של העונה, אך סיימה רביעית בלבד ונותרה עונה נוספת בליגה השנייה, בעוד רמון סיים את דרכו במועדון. לקראת העונה הבאה, התמנה רמון לתפקיד מאמן לאס פאלמס, אף היא מליגת המשנה, והוביל אותה למקום השלישי. בפלייאוף ההעפלה לליגה הבכירה פגשה לאס פאלמס את ריאל אוביידו של אוסקר טבארס, שהביסה אותה 0–3 במשחק הראשון בבית. חניכיו של רמון הצליחו לנצח 1–3 בגומלין, אך התוצאה לא הספיקה להם, ושוב סיים רמון עונת צמרת אך ללא העפלה.

לאחר הכישלון בהעפלה, נותר רמון עונה שלמה מחוץ למגרשים, עד שלקראת עונת 1999/2000 התמנה לתפקיד מאמן סלמנקה מליגת המשנה. פתיחת העונה הייתה מוצלחת עבור הקבוצה, שרשמה 11 ניצחונות והפסד אחד בלבד ב-16 המחזורים הראשונים של העונה. אלא שמאז, החלה ירידה חדה ביכולת הקבוצה. בעקבות ההפסד 0–1 לאוססונה במחזור ה-32, שחתם רצף של שישה הפסדים בשבעה משחקים, סיים רמון את דרכו בקבוצה. סלמנקה סיימה את העונה במקום הרביעי, ולא הצליחה להעפיל לליגה הבכירה.

רמון פתח את עונת 2000/2001 ללא קבוצה, אך בנובמבר 2000 התמנה לתפקיד מאמן נומנסיה מהליגה הבכירה, אליה שב כמאמן ראשי אחרי כמעט שש שנים. נומנסיה התקשתה מאוד לצבור נקודות, נותרה עמוק בתחתית הטבלה, וחמישה מחזורים לתום העונה סיים רמון את תפקידו במועדון. נומנסיה ירדה לליגת המשנה מהמקום העשרים והאחרון. רמון פתח גם את העונה הבאה ללא קבוצה, עד שבינואר 2002 היה למאמנה הרביעי של קורדובה מליגת המשנה באותה העונה. רמון הוביל את הקבוצה עד לתום העונה, אותה סיימה הקבוצה במקום ה-13.

לקראת עונת 2004/2005, לאחר שנתיים מחוץ למגרשים, חזר רמון לריאל מדריד, על תקן עוזרו של חוסה אנטוניו קמאצ'ו, חברו לקבוצה במשך 13 שנים. פתיחת העונה לא בישרה טובות לקבוצה, והובילה להתפטרותו המהירה של קמאצ'ו. ב-20 בספטמבר 2004 התמנה רמון, עוזרו של קמאצ'ו, למחליפו על הקווים של הקבוצה. הוא הוביל את הקבוצה בליגה ובליגת האלופות, ושלושה חודשים אחר כך, בעקבות ההפסד 0–1 לסביליה בליגה, סיים את דרכו במועדון והוחלף על ידי ונדרליי לושמבורגו הברזילאי.

לקראת עונת 2007/2008, לאחר פסק זמן של כשנתיים וחצי, שב רמון לאמן והתמנה למאמנה של קדיס מליגת המשנה. לאחר שלושה חודשים ושבעה משחקי ליגה בלבד, סיים רמון את תפקידו כמאמן הקבוצה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאל מדריד

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה
הופעות שערים
1970/1971 ריאל אוביידו ספרדספרדליגת המשנה הספרדית 24 0
1971/1972 ריאל מדריד ספרדספרדליגת העל הספרדית 29 0
1972/1973 27 0
1973/1974 15 0
1974/1975 3 0
1975/1976 3 0
1976/1977 1 0
1977/1978 8 0
1978/1979 19 0
1979/1980 33 0
1980/1981 31 0
1981/1982 0 0
1982/1983 5 0
1983/1984 3 0
1984/1985 0 0
1985/1986 0 0
סך הכול בקריירה 201 0

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ספרד
שנה הופעות שערים
1973 2 0
סה"כ 2 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]