מריה גימבוטאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שמות אנשים ומונחים לא מתורגמים, פריטים ביבליוגרפיים קטועים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מריה גימבוטאס
Marija Gimbutienė
1921 –‏ 1994
מריה גימבוטס, 1993

מריה גימבוטס, 1993
תרומות עיקריות
תרבות האלה, ההיפותזה הקורגנית
נתונים נוספים
ענף מדעי ארכאולוגיה
נולדה 23 בינואר 1921
נפטרה 2 בפברואר 1994 (בגיל 73)
ארצות מגורים ליטא, ארצות הברית
פרסים והנצחה

פרס אניספילד-וולף

מריה גימבוטאסליטאית Marija Gimbutienė; ‏23 בינואר 1921 - 2 בפברואר 1994) הייתה דוקטור ופרופסור, פמיניסטית, חוקרת פולקלור וארכאולוגית ליטאית-אמריקאית. פרסמה ספרים על הפרהיסטוריה המטריארכאלית, מחקריה הארכאולוגיים התמקדו בתקופת המהפכה החקלאית ותקופת הברונזה, גילתה דפוסי בנייה וקבורה המרמזים על שושלת אמהית בתרבויות קדומות. היא הייתה הראשונה שהציעה את ההיפותזה הקורגנית.

זוכת פרס אניספילד-וולף עבור סיפרה The Civilization of the Goddess.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם Marija Birutė Alseikaitė בווילנה, בירת הרפובליקה של ליטא המרכזית והשתייכה לאינטליגנציה הליטאית, בדומה להוריה[1]. אמה Veronika Janulaitytė-Alseikienė קיבלה את הדוקטורט ברפואת עיניים באוניברסיטת ברלין בשנת 1908 והפכה לרופאה הראשונה בליטא, אביה Danielius Alseika קיבל את התואר ברפואה מאוניברסיטת טרטו אסטוניה בשנת 1910.

לאחר המהפכה הרוסית ייסדו הוריה את בית החולים הליטאי הראשון בעיר הבירה.[1] במהלך תקופה זו, שימש אביה גם המו"ל של העיתון Vilniaus Žodis ושל מגזין תרבות Vilniaus Šviesa[2] והיה חסיד נלהב של עצמאות ליטא בתקופת מלחמת פולין-ליטא. הוריה התמחו באמנות ליטאית עממית מסורתית ואת ביתם פקדו מוזיקאים וסופרים מפורסמים רבים.

לגבי החינוך התרבותי הרחב שלה, אמרה גימבוטאס: "הייתה לי הזדמנות לפגוש סופרים ואמנים כגון Vydunas, Tumas-Vaižgantas, אפילו Basanavičius, אשר בו הורי טיפלו. כשהייתי בת ארבע או חמש שנים, הייתי יושבת בכורסה של Basanavičius והייתי מרגישה בסדר. ואחר כך, לאורך כל החיים, פולקלור שנאסף של Basanavičius נשאר חשוב בצורה בלתי רגילה עבורי."[3][4]

בשנת 1931 עברה גימבוטאס עם הוריה אל קובנה, בירתה הזמנית של ליטא, שם המשיכה את לימודיה. לאחר שהוריה נפרדו באותה שנה, היא גרה עם אמה ואחיה בקובנה. חמש שנים לאחר מכן אביה נפטר באופן פתאומי. ליד ערש הדווי של אביה, התחייבה גימבוטאס ללמוד ולהפוך למלומדת. "פתאום הייתי צריכה לחשוב מה אני אהיה, מה אעשה עם חיי, הייתי כל כך פזיזה עסקתי בספורט, שחייה לאורך קילומטרים, החלקה, רכיבה על אופניים. השתנתי לחלוטין והתחלתי לקרוא."

משנת 1936 השתתפה גימבוטאס במשלחות אתנוגרפיות להקלטת פולקלור מסורתי ולמדה וחקרה אמונות וטקסים ליטאיים וטקסים העוסקים במוות. היא סיימה בשנת 1938את לימודיה בהצטיינות בגימנסיה Aušra בקובנה ונרשמה לאוניברסיטת Vytautas Magnus, שם למדה במחלקה לבלשנות. ולאחר מכן השלימה תואר שני בארכאולוגיה באוניברסיטת וילנה כדי ללמוד לתואר שני בהנחייתו של הארכאולוג Jonas Puzinas המומחה לפרה-היסטוריה של לטביה. בשנת 1942 היא השלימה בהצטיינות את עבודת המאסטר שלה, "מצבי קבורה בליטא בתקופת הברזל", וקיבלה את התואר השני שלה במדעי הרוח מאוניברסיטת וילנה, ליטא.

בשנת 1941 נישאה לאדריכל יורגיס גימבוטאס.

במהלך מלחמת העולם השנייה, חייתה גימבוטאס תחת הכיבוש של ברית המועצות, בשנים 1940–1941, ושל גרמניה הנאצית, בשנים 1943-1941.[5]

שנה לאחר לידת בתם הראשונה, דנוטה, ביוני 1942, ברחה משפחת גימבוטאס בעקבות כיבוש מחדש על ידי הסובייטיים, בתחילה אל וינה ומשם לאינסברוק ובוואריה.[6] על תקופה סוערת אמרה גימבוטאס, "החיים פשוט עיוותו אותי כמו צמח קטן, אבל העבודה שלי המשיכה בכיוון אחד."[7]

בשנת 1946 קיבלה גימבוטאס דוקטורט בארכאולוגיה, עם תחומי התמחות משניים באתנולוגיה והיסטוריה של הדת, מאוניברסיטת טיבינגן. עבודת הדוקטורט שלה "טקסי קבורה פרהיסטורי בליטא" (בגרמנית), התפרסמה מאוחר יותר באותה שנה.

בזמן קבלת מלגה ועבודת פוסטדוקטורט באוניברסיטת טיבינגן, גימבוטאס ילדה את בתה השנייה, Živilė. היא עשתה עבודת מחקר אקדמית באוניברסיטת היידלברג ובאוניברסיטת מינכן מ-1947 עד 1949. משפחת גימבוטאס עזבה את גרמניה ועברה לארצות הברית בשנת 1949.[6][8][9]

לאחר שהגיעה לארצות הברית, החלה גימבוטאס מיד לעבוד באוניברסיטת הרווארד בתרגום כתבים בתחומי הארכאולוגיה ממזרח אירופה. והפכה למרצה בחוג לאנתרופולוגיה. בשנת 1955 הוענק לה תואר עמית של מוזיאון פיבודי הרווארד.

בתה השלישית, רוזה יוליה, נולדה באוגוסט 1954 בבוסטון.

מחקרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גימבוטאס התפרסמה בעקבות שלושה ספרים שכתבה בשפה האנגלית: האלות והאלים של אירופה הישנה (The Goddesses and Gods of Old Europe) (1974); השפה של האלה (The Language of the Goddess) (1989), אשר שימש השראת לתערוכה בוויסבאדן, 1993-4; והאחרון מבין השלושה, הציוויליזציה של האלה (The Civilization of the Goddess ) (1991), אשר, בהתבסס על הממצאים הארכאולוגיים המתועדים שלה, הציג את מסקנותיה על התרבויות נאוליתיות ברחבי אירופה: דפוסי דיור, מבנה חברתי, אמנות, דת, ודפוסי השכלה.

הציוויליזציה של האלה שנוסחה על ידי גימבוטאס, מגדירה הבדלים בין המערכת החברתית האירופית הישנה שאותה היא מגדיה כתרבות האלה שבה הנשים הן במרכז (gynocentric, woman-centered) ומתקופת הברונזה ההודו-האירופי הפטריארכלית ("androcratic") התרבות אשר החליפה אותה.

על פי הפרשנות שלה, תרבויות שהיו gynocentric או מטריארכיליות התאפינו בשלווה ושלום, כבוד לנשים ודגלו בשוויון כלכלי. במחקריה היא מצאה כפרים שהגיעו עד לגודל של 17,000 איש שבהם נמצאו בבתים צלמיות נשיות, וגודל כל הבתים היה שווה. לדבריה מי שהמציא את חוסר השוויון – זאת התרבות הגברית. [10]

במחקריה היא מצאה שלושה גלים של פלישה של תרבויות שאותם היא מגדירה Androcratic, תרבויות שנשלטות על ידי גברים לוחמים. היא הייתה הראשונה שהציעה את ההיפותזה הקורגנית גימבוטאס הגדירה את "התרבות קורגנית" כבעלת ארבעה שלבים עוקבים שראשיתם (התרבות הקורגנית הראשונה) בתרבויות סאמרה (אנ') וסרוגלאזובו (אנ') שהתקיימו במהלך התקופה הכלקוליתית באזור הדנייפר והוולגה בראשית האלף ה-4 לפנה"ס. על פי ההיפותזה, בראשית האלף ה-3 לפנה"ס התפשטו עמים נוודים אלו ברחבי הערבה הפונטית-כספית ואף חדרו למזרח אירופה.

מחקריה של גימבוטאס, יחד עם זה עמיתה, המיתולוג ההשוואתי ג'וזף קמפבל (אנ') שוכן בארכיון OPUS ומחקר מרכז בקמפוס של מכון בוגר Pacifica ב- Carpinteria, קליפורניה. הספרייה כוללת אוסף נרחב של גימבוטאס בנושאי ארכאולוגיה, מיתולוגיה, פולקלור, אמנות ובלשנות. ארכיון גימבוטאס כולל מעל 12,000 תמונות שצולמו באופן אישי על ידי גימבוטאס של צלמיות מקודשות, כמו גם קובצי מחקר על תרבויות נאוליתיות של אירופה העתיקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריה גימבוטאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]