מריה ניקיפורובה
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
מריה גריגוריבנה ניקיפורובה (אוקראינית: Марія Григорівна Нікіфорова; רוסית: Мария Григорьевна Никифорова; 1885–1919), ידועה בכינוייה "מרוסיה" (רוסית: Маруся), הייתה פרטיזנית אנרכיסטית ודמות ידועה בתנועה האנרכיסטית באוקראינה במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדותה, נעוריה וחייה בגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה באלכסנדרובסק שבאימפריה הרוסית (כיום זפוריז'יה שבאוקראינה) ב-1885. אביה היה קצין וגיבור המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). בגיל שש עשרה עזבה את הבית והחלה לעבוד במגוון עבודות, בהן שמרטפית, פקידת מכירות, ולבסוף, שוטפת בקבוקים במזקקת וודקה. באותה תקופה הצטרפה לקבוצה אנרכו-קומוניסטית מקומית.
ניקיפורובה דגלה בתפיסה שיש לנקוט בפעולות חבלה אלימות כנגד "סוכני הדיכוי המעמדי" מהבורגנות, והשתתפה במספר פעולות חבלה, ופעולות "הפקעה" לטובת מעמד הפועלים והארגון האנרכיסטי, בהם שודי בנק. ב-1907 נתפסו מרוסיה וחבריה על ידי המשטרה בחרסון. מרוסיה נשפטה בעוון מספר פעולות "הפקעה" וארבעה מעשי רצח, ונידונה לעונש מוות, שהומר לאחר מכן במאסר עולם. היא ריצתה חלק מהעונש שלה במבצר פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג, לפני שהוגלתה לסיביר ב-1910. משם ברחה לאחר מכן ליפן, ממנה לארצות הברית, משם לספרד, עד שלבסוף נחתה בפריז בסביבות 1912, שם נישאה לחברה, האנרכיסט הפולני ויטולד בז'וסטק.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה צידדה בעמדתו של האנרכיסט פיוטר קרופוטקין שתמך במדינות ההסכמה במאבקם נגד גרמניה. היא צידדה בו לא רק בתאוריה, אלא גם בפרקטיקה, כשהשלימה לימודים באקדמיה צבאית צרפתית בדרגת קצינה, ושירתה בחזית המקדונית במלחמת העולם הראשונה.
חזרה ברוסיה ובאוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ המהפכה הרוסית עזבה את צרפת וחזרה לפעילות מהפכנית בפטרוגרד, ונאמה בצעדות פרו-אנרכיסטיות בקרונשטאדט שיזם האנרכיסט יוסיף סולומונוביץ' בלייכמן, סגן ראש הסובייט של פטרוגרד, במטרה לרתום את מלחי קרונשטאדט למאבק להפלת ממשלת המעבר הרוסית ולהעברת הכוח בעיר לסובייט.
בקיץ 1917, עם התגברות פעולות הדיכוי האנטי-אנרכיסטיות מצד ממשלת המעבר הרוסית, שבה מרוסיה לעיר הולדתה אלכסנדרובסק, שם מצאה ארגון אנרכיסטי בן כ-300 פעילים, אך ללא השפעה ממשית על החיים הפוליטיים. היא ארגנה כוח לוחם אנרכיסטי בשם "המשמר השחור", ששם לו למטרה להשליט טרור על רשויות העיר, ובמיוחד על קציני הצבא ובעלי האדמות הבורגנים, שסירבו לשתף פעולה עם מאמצי האיכרים לחלוקה מחדש של ההון, ויצאה לפעולת "הפקעה" ממזקקת בדובסקי המקומית במהלכה נתפסו כמיליון רובל, כשחלק מהכסף הועבר לסובייט של אלכסנדרובסק. הממשלה הלאומית של אלכסנדרובסק התקשתה לשמור על הסדר אל מול פעולותיהם של האנרכיסטים, שהשתמשו בתמיכה הציבורית ובכוחם הפוליטי כדי לבטל את ההשפעה של ה"צנטרלנה רדה", המועצה המרכזית של הרפובליקה העממית של אוקראינה, ולחלק מחדש את הרכוש הפרטי.
אלכסנדרובסק הייתה בירת המחוז האדמיניסטרטיבי (ברוסית: уе́зд) בו שכן, כ-80 קילומטר מזרחית, הכפר גולאי פולה (Гуляйполе) בן ה-17,000 תושבים שהיה ביתו של נסטור מאכנו ושל תנועה אנרכיסטית בת כמה אלפי חברים.
בספטמבר 1917 יצאו מרוסיה וכוח של כ-200 לוחמים ברכבת לעיירה אורחוב, כ-60 ק"מ דרום-מזרחית לאלכסנדרובסק, ושם תקפו רגימנט מקומי של הצבא הרוסי, פירקו אותו מנשקו, החרימו את כלי הנשק, והעבירו אותם לידי המאכנוביסטים.
באותה תקופה, הושפעה מרוסיה מעמדתו של האנרכיסט הרוסי אפולון קרלין, שקידם אסטרטגיה של שיתוף פעולה עם הבולשביקים לצורך השגת מטרות אנרכיסטיות. מרוסיה הסכימה לשתף פעולה עם הבולשביקים רק בפן הצבאי, ודחתה לחלוטין שיתוף פעולה פוליטי.
בדצמבר 1917 עזרו מרוסיה והמשמר השחור לחזק את כוחם של הסובייטים בערי מזרח אוקראינה חרקוב ויקטרינוסלב.
בינתיים באלכסנדרובסק עמדו המהפכנים מול איום חיילי הכוחות האוקראינים הלאומנים. לאחר שלושה ימים של לחימה ברחובות העיר, נאלצו הכוחות הבולשביקים והאנרכיסטים לסגת מאלכסנדרובסק. באותה עת, כוחות גדולים של הצבא האדום ממוסקבה ופטרוגרד עשו את דרכם לאזור, ויחד איתם הצליחו הכוחות המשולבים להניס מן העיר את הצבא האוקראיני בינואר 1918, ולהעביר את השליטה בעיר לבולשביקים. אך לאחר מספר ימים הגיעו כוחותיו האנרכיסטים של מאכנו מגולאי פולה ושינו את מאזן הכוחות לטובת האנרכיסטים.
עם הצלחתם באלכסנדרובסק, והמשמר השחור מאחוריהם, קיים הצמד ניקיפורובה ומאכנו מגעים להפוך לנציגי האנרכיסטים ב"מועצה המהפכנית" החדשה שקנה בעיר. מרוסיה נבחרה לסגנית ראש המועצה (כשלראש המועצה נבחר בולשביק), בעוד מאכנו היה לראש הוועדה הצבאית-מהפכנית של המועצה. במסגרת תפקידו היה צריך מאכנו לקבל החלטות בנוגע לאנשים שנעצרו על ידי הבולשביקים באשמת פעילות אנטי-מהפכנית. כמה שבועות לאחר מכן פרש, בשל מה שהגדיר כמחסור ברדיקליות במועצה, ושב לגולאי פולה.
