מריה שימנובסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקן של מריה שימנובסקה (1830)

מריה שימָנובסקהפולניתMaria Szymanowska;‏ 14 בדצמבר 1789, ורשה, פולין - 25 ביולי 1831, סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית) הייתה מלחינה פולנייה, ואחת מאמניות הפסנתר המקצועניות הראשונות של המאה ה-19. היא קיימה מסעות הופעות ארוכים ברחבי אירופה, במיוחד בשנות ה-20 של המאה ה-19, לפני שקבעה את מושבה בסנקט פטרבורג. שם, בבירת האימפריה הרוסית, חיברה מוזיקה עבור חצר הצאר, קיימה קונצרטים, הורתה מוזיקה, וקיימה סלון תרבותי רב השפעה.

יצירותיה—בעיקר יצירות לפסנתר, שירים, ויצירות קאמריות קצרות, כמו גם האטיודים והנוקטורנים הראשונים שחוברו בפולין—משויכות ל"סטיל ברילנט" (stile brillante) של העידן הקודם לפרדריק שופן. בתה של שימנובסקה, צלינה שימנובסקה, נישאה למשורר הפולני הרומנטי אדם מיצקביץ'. אין לה קשר משפחתי למלחין הפולני המאוחר יותר קרול שימנובסקי.[1]

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימנובסקה נולדה בשם מריאנה אגאטה וולובסקה, למשפחה ורשאית משגשגת. אביה, פרנצישק וולובסקי, היה בעל מבשלה ונדל"ן נוסף. אמה, ברברה וולובסקה, הייתה נצר לשושלת לנקורונסקי מן האצולה הפולנית.[2] קורותיה בילדותה וראשית חינוכה המוזיקלי לוטים בערפל; נראה שלמדה נגינה בפסנתר אצל אנטוני ליסובסקי ואצל טומאש גרם,[3] והלחנה אצל פרנצישק לסל, יוזף אלזנר, וקארול קורפינסקי. היא קיימה רסיטלים ראשונים בורשה ובפריז בשנת 1810.

באותה שנה נישאה ליוזף שימנובסקי. לזוג נולדו שלושה ילדים בזמן שחיה עמו בפולין: הלנה (1811–1861), ותאומים בשם סלינה (1812–1855), אשר נישאה לאדם מיצקביץ', ורומואלד (1812–1840), שהיה למהנדס. שימנובסקה נפרדה מבעלה בשנת 1820, ולימים התגרשה רשמית. שימנובסקי הלך לעולמו בשנת 1832.

שימנובסקה מתה ממגפת הכולרה בסנקט פטרבורג בקיץ 1831.

קריירה כאמנית מבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימנובסקה ליד הפסנתר; דיוקן מאת אלכסנדר קוקולר.

הקריירה המקצועית של שימנובסקה כפסנתרנית מבצעת נפתחה בשנת 1815. בשנת 1818 ערכה מסע הופעות באנגליה, ובין השנים 1823 ל-1826 הופיעה ברחבי מערב אירופה, באירועים פרטיים וציבוריים כאחד.  בין היתר, הופיעה בפני משפחות מלוכה, ובשנת 1824 הופיעה בפני משפחת המלוכה הבריטית, ובהזדמנויות אחרות בפני דוכסים אנגליים.

נגינתה זכתה לאהדת הביקורת והקהל כאחד, ויצאו לה מוניטין של מבצעת בעלת טון עדין, חוש לירי לוירטואוזיות, וחירות אופראית.  היא נמנתה על הדור הראשון של וירטואוזי הפסנתר באירופה של המאה ה-19, ואחת הראשונות שביצעה רפרטואר מן הזיכרון (ללא תווים) בציבור, כעשור לפני פרנץ ליסט וקלרה שומן. לאחר שנים של מסעות הופעות, שבה לורשה לזמן מה, אך עקרה משם בראשית שנת 1828, תחילה למוסקבה ומשם לסנקט פטרבורג, שם כיהנה כפסנתרנית החצר של הצארינה.

הלחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למלחינות נשים אחרות בתקופתה, שימנובסקה הלחינה בעיקר לכלים שהיו זמינים לה, וכך חיברה יצירות לפסנתר סולו, מיניאטורות, שירים, וכמה יצירות קאמריות. יצירותיה בדרך כלל נחשבות חלק מה"סטיל ברילנט" הטרום-רומנטי, או מ"הסנטימנטליזם הפולני". החוקר סלאבומיר דובז'אנסקי מתאר את יצירתה ואת חשיבותה ההיסטורית כך:

באטיודים ובפרלודים שלה ניכרת כתיבה חדשנית לפסנתר; הנוקטורן בסי במול הוא יצירת הפסנתר הבשלה ביותר שלה; המזורקות של שימנובסקה הן כמה מהנסיונות הראשונים לסיגנוּן של המחול הזה; בפנטזיה ובקפריצ'יו שלה יש אוצר מילים מרשים של טכניקת פסנתר; הפולונזים שלה ממשיכים את המסורת שיצר מיכל קלאופס אוגינסקי.  סגנונה המוזיקלי של שימנובסקה מקביל לנקודת המוצא של פרדריק שופן בהלחנה; לרבות מיצירותיה הייתה השפעה ברורה על שפתו המוזיקלית הבשלה של שופן.

[4]

החוקרים חלוקים בשאלת מידת השפעתה על בן ארצה, שופן,[5] אולם הקריירה שלה הקדימה ודמתה מאוד לשלו, בין היתר בכך שיכולותיה כמבצעת השפיעו על האפשרויות הטכניות שלה כמלחינה.

מכרים ומעמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור קומתה כאמנית מבצעת, כמו גם סלון האמנים שקיימה בסנקט פטרבורג, אפשרו לשימנובסקה לפתח רשת קשרים עם כמה מהמלחינים, המוזיקאים, והמשוררים המפורסמים של תקופתה, ובהם: לואיג'י כרוביני, ג'ואקינו רוסיני, יוהאן וולפגנג פון גתה, יוהאן הומל, ג'ון פילד, פייר בייו, ג'ודיטה פאסטה, וחתנהּ אדם מיצקביץ'. הומל ופילד אף הקדישו לה יצירות פרי עטם. ישנה טענה לפיה גתה התאהב בה עמוקות.

יצירותיה בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Album per pianoforte. Maria Szmyd-Dormus, ed. Kraków: PWM, 1990.
  • 25 Mazurkas. Irena Poniatowska, ed. Bryn Mawr, PA: Hildegard, 1991.
  • Music for Piano. Sylvia Glickman, ed. Bryn Mawr, PA: Hildegard, 1991.
  • Six Romances. Maria Anna Harley [now: Maja Trochimczyk], ed. Bryn Mawr, PA: Hildegard, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריה שימנובסקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אזכור היעדר קשר משפחתי (גרמנית)
  2. ^ Igor Boelza, Maria Szymanowska.
  3. ^ Chapelle, Elisabeth Zapolska (2011). "Maria Szymanowska, a great talent bordering on madness". PIANO 25. 
  4. ^ Dobrzański, Slawomir (2001). Maria Szymanowska (1789--1831): Pianist and composer (DMA Diss.). U. of Connecticut. 
  5. ^ Dobrzański, Sławomir (Summer 2002). "Maria Szymanowska and Fryderyk Chopin: Parallelism and Influence". Polish Music Journal 5 (1). ISSN 1521-6039.