מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארי תרז לואיז, נסיכת סבואה-קריניאנו
Maria Teresa Luisa di Savoia-Carignano
Marie-Thérèse-Louise de Savoie-Carignan
Rioult - The Princess of Lamballe.jpg
מארי תרז לואיז, נסיכת סבואה-קריניאנו
לידה 8 בספטמבר 1749
טורינו, ממלכת סרדיניה Savoie flag.svg
פטירה 2 בספטמבר 1792 (בגיל 42)
פריז, ממלכת צרפת Flag of France (1790-1794).svg
מדינה ממלכת צרפת
עיסוק בת לוויה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן-זוג לואי אלכסנדר דה בורבון פנטיבר, נסיך למבל
שושלת בית סבויה
אב לואיג'י ויטוריו, נסיך קריניאנו
אם כריסטינה, רוזנת הסן-רוטנבורג
נסיכת סבויה-קריניאנו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מארי תרז לואיז, נסיכת סבויה-קריניאנו, מאדאם למבלצרפתית: Marie Thérèse Louise de Savoie-Carignan‏; 8 בספטמבר 1749 - 3 בספטמבר 1792) הייתה בת אצולה, שהודות לנישואיה ללואי אלכסנדר דה בורבון פנטיבר, נסיך למבל, גם הייתה לנסיכה ויורשת הון גדול. לאחר שהתאלמנה ועברה לגור בחצר המלוכה של צרפת, הפכה לחברה קרובה ואשת סודה של המלכה מארי אנטואנט. היא נרצחה בטבח ספטמבר 1792 במהלך המהפכה הצרפתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי תרז נולדה ב-8 בספטמבר 1749 בטורינו, ללואיג'י ויטוריו, נסיך קריניאנו ולכריסטינה, רוזנת הסן-רוטנבורג, בתם של ארנסט לאופולד, רוזן הסן-רוטנבורג ואלאונורה, רוזנת לוונשטיין-רוכפורט. בשנת 1767 היא נישאה ללואי אלכסנדר, נסיך למבל, שהיה צאצא ישיר למלך לואי ה-14 (היה הבן של נכדו). היא נבחרה להיות רעייתו הודות לאדיקותה ויופייה הרב, אולם הזוג לא נפגש לפני יום החתונה. לואי אלכסנדר היה סקרן לראות את אשתו והגיע למקום בו היא לנה יום לפני חתונתם. הוא הגיש לה זר פרחים, ואמר שבעלה לעתיד הנחה אותו למסור לה את הזר. למחרת, בחתונתם, מארי תרז הופתעה לגלות כי האיש הפשוט שבו פגשה יום קודם הוא בעלה לעתיד. לואי אלכסנדר היה ידוע באורח חייו ההולל ובני משפחתו קיוו שאשתו הצעירה והיפה תשנה זאת. אולם לאחר שלושה חודשי נישואים, חזר בעלה לסורו וחמישה חודשים לאחר החתונה הוא ברח עם רקדנית אופרה. בשלב מסוים הוא אף מכר את יהלומיה של אשתו כדי לגייס כסף לשלם את החובות שלו. 16 חודשים לאחר נישואיהם, מת לואי אלכסנדר ממחלת מין, לצד אשתו, מותיר אותה אלמנה בגיל 19, ויורשת להונו העצום.

היא נותרה להתגורר לסירוגין בהוטל דה טולוז בפריז ובשאטו דה רמבוליי, עד אשר הוזמנה לחתונה של בני משפחת המלוכה, שם הכירה את מארי אנטואנט והחיבור בין השתיים היה כה מיידי ומהיר שהביא לשמועות ולרכילות על טבע היחסים ביניהן. מארי תרז הפכה לחביבת המלכה ולחברה הקרובה ביותר, היא עברה להתגורר בחצר המלכות ומונתה על ידי המלכה להיות בעלת תפקיד מרכזי בפמליית המלכה[1]. מארי תרז הייתה ידועה בפרטיותה ובשמרנותה, אולם הדבר לא הפריע להולכי הרכיל שבחצר המלכות להאשים את השתיים ביחסים לסביים, כחלק ממסע ההכפשה שהתנהל כנגד מארי אנטואנט, לערעור הלגיטימיות של בית המלוכה.

המהפכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר לואי ה-16, מארי אנטואנט וילדיהם הוכרחו לעזוב את ביתם בארמון ורסאי ולעבור להתגורר בארמון טווילרי לאחר צעדת הנשים לוורסאי, באוקטובר 1789, מאדאם למבל החליטה ללוות אותם לשם למרות הסכנה לחייה. רבים מבני משפחת המלוכה, חבריהם הקרובים ואנשי האצולה ברחו מפריז ומצרפת בתקופה זו, אולם מאדאם למבל החליטה לא לנטוש את המלכה[2]. היא הקימה סלון, מועדון ומקום מפגש, בביתה, בעבור המלכה וחברי האסיפה המכוננת הלאומית, שנפגשו כדי לשמר את המונרכיה בצרפת בתקופה מסוכנת זו. ב-1791 היא שכרה בית בבאת' בבריטניה, שם החליטה לכתוב את צוואתה שכן הבינה כי חייה יהיו בסכנה כאשר תשוב לפריז. למרות זאת היא אכן חזרה מתוך נאמנות למארי אנטואנט. היא הלכה לארמון טולירי והמשיכה לעמוד לשירות המלכה עד להתקפה על הארמון ב-10 באוגוסט 1792, אז הועברה משפחת המלוכה מארמון טווילירי למצודת טמפל .

מאדאם למבל 1788 by Anton Hickel at the Liechtenstein Museum, Vienna

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוגוסט היא הופרדה ממשפחת המלוכה ונכלאה יחד עם המרקיזה דה טורזל, האומנת של ילדי המלך והמלכה, בכלא לה פורס. היא נשארה שם עד ליום ה-3 בספטמבר, אז הועברה לבית דין שנאסף בחופזה על מנת לדרוש את שבועת הנאמנות שלה למהפיכה. היא נדרשה להשבע לאהבת החירות והשוויון ולהשבע על שנאתה למלך, למלכה ולמונרכיה. היא הסכימה להשבע לחלק הראשון של השבועה, אולם סירבה לגנות את המלך, המלכה והמלוכה. על כך, משפטה הסתיים במשפט "קחו אותה מפה", והיא נזרקה מיידית לרחוב צדדי, בו התפרעו המונים ברחובות באותם הימים של 2-7 בספטמבר, וטבחו באנשים במה שייקרא לאחר מכן "הטבח בספטמבר". אספסוף של צרפתים ואנשי משמר חמושים ונעזרים בכידונים, סכינים וחרבות טבחו בכל מי שנחשד בהתנגדות למהפיכה. כ-1400 איש נרצחו ברחובות, מחצית מאוכלוסיית האסירים של פריז, אנשי אצולה, כמרים, 150 מיושבי מנזר הכרמליטים, שומרים שווצרים, אסירים פוליטיים ופושעים רגילים. המתים נערמו בערימות וההמון התעלל בגופותיהם.

מאדאם למבל, שנזרקה לרחוב הסוער, הייתה טרף קל להמון הפרוע, שתוך דקות עשה בה לינץ', רצח אותה, התעלל בגופתה וכרת את ראשה. מבין הזוועות שתוארו על רגעי מותה, טוענים כי היא נאנסה, ששדיה נכרתו ושהתעללו בגופתה. דיווחים נוספים מתארים כי ראשה הכרות הועבר לבית קפה סמוך, שם התבקשו הסועדים לשתות למותה. לאחר מכן הוצב ראשה הכרות על כידון, והובל בתהלוכה צוהלת ברחבי פריז, עד לחלונה של מארי אנטואנט הכלואה במצודת טמפל. מטרת התהלוכה הייתה לחגוג את מותה של מי שתוארה בעיתונות הצהובה של התקופה כמאהבת של המלכה, וכשם ששנאתו של ההמון הצרפתי למארי אנטואנט הייתה רבה, כך גם הייתה שנאתם למקורבים אליה. ראשה של מאדאם למבל הובל לחלונה של מארי אנטואנט, ושם צעק ההמון למלכה לצאת אל החלון ולנשק את השפתיים של חברתה המתה. ההיסטוריונים מציינים[3] כי ראשה הכרות של מאדם למבל לא הגיע לעיניה של מארי אנטואנט, שכן למרות מאמצי האספסוף הם לא הורשו להיכנס אל המצודה, ורק צעקו אל המלכה מן הרחוב. ממארי אנטואנט נחסך המראה של חברתה הקרובה שנרצחה, שכן מיד כאשר נאמר לה מה מתרחש מחוץ לחלונה, שההמון רוצה להראות לה את ראשה הכרות של מאדאם למבל, היא התעלפה.

גופתה של מאדאם למבל לא נמצאה מעולם ולא נקברה. מיד לאחר שראשה נכרת מגופה, הוא הועבר לרשויות על ידי מספר אזרחים, והוצג לראווה במשך יום שלם ביום שלמחרת הרצח. אולם גופתה לא הועברה לאחר מכן לקבורה ועל כן לא נקברה באחוזת הקבר המשפחתית.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנואלה פיליברטו, נסיך קריניאנו
 
מריה אנג'לה קטרינה ד'אסטה
 
ויטוריו אמדאו השני, מלך סרדיניה
 
ז'אן בפטיסט ד'אלבר דה לינה
 
וילהלם, רוזן הסן-רוטנבורג
 
מריה אנה, רוזנת לוונשטיין-ורטהיים-רוכפורט
 
מקסימיליאן קרל אלברכט, רוזן לוונשטיין-ורטהיים
 
מריה פוליקסנה, רוזנת קין-בלאזי-ליכטנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויטוריו אמדאו הראשון, נסיך קריניאנו
 
 
 
 
 
מריה ויטוריה מסבויה
 
 
 
 
 
ארנסט לאופולד, רוזן הסן-רוטנבורג
 
 
 
 
 
אלאונורה, רוזנת לוונשטיין-רוכפורט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואיג'י ויטוריו, נסיך קריניאנו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטינה, רוזנת הסן-רוטנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מארי תרז לואיז, נסיכת סבויה-קריניאנו


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • .Antonia Fraser, Marie Antoinette - The Journey, Phoenix, 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Full text of "Madame de Lamballe http://www.archive.org/stream/cu31924024292504/cu31924024292504_djvu.txt
  2. ^ הוסט
  3. ^ Fraser