מריו באלוטלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריו באלוטלי
Mario Balotelli
Mario Balotelli OM.jpg
מידע אישי
לידה 12 באוגוסט 1990 (בן 28)
פלרמו שבאיטליה
שם מלא מריו באלוטלי ברואה
גובה 1.89 מטר
עמדה חלוץ
מועדוני נוער
20012006
2006–2007
לומצאנה
אינטר מילאנו
מועדונים מקצועיים כשחקן*
2006
2007–2010
2010–2013
2013–2014
2014–2016
2015–2016
2016–2019
2019–
לומצאנה
אינטר מילאנו
מנצ'סטר סיטי
מילאן
ליברפול
מילאן
ניס
מארסיי
2 (0)
59 (20)
54 (20)
43 (26)
16 (1)
20 (1)
61 (33)
15 (8)
נבחרת לאומית כשחקן**
2010 איטליה 36 (14)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
ומעודכן ל-30 במרץ 2019
** מספר ההופעות והשערים בנבחרת מעודכן ל-13 בפברואר 2019
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מריו באלוטלי ברואהאיטלקית: Mario Balotelli Barwuah; נולד ב-12 באוגוסט 1990) הוא כדורגלן איטלקי ממוצא גנאי המשחק בעמדת החלוץ במארסיי ובנבחרת איטליה. הוא מסוגל לשחק לכל אורך הקו הקדמי וידוע כבעל טכניקה מעולה לכיבוש שערים. ידוע גם כבעל אישיות חמת מזג עם לא מעט בעיות משמעת.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מריו ברואה בפלרמו שבאי האיטלקי סיציליה לתומאס ורוז ברואה, זוג מהגרים מגאנה. כתינוק, סבל מבעיות מעיים מסכנות חיים ונאלץ לעבור סדרה של ניתוחים. בעיותיו הרפואיות האישיות, יחד עם מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, הביאו את הוריו למסור אותו למשפחת אומנה לתקופות קצרות בתחילה, ולאחר מכן באופן קבוע. ב-1993, בגיל שלוש, הועבר מריו לטיפולם של פרנצ'סקו באלוטלי וסילביה, יהודייה בת לניצולי שואה.[2]

באלוטלי נאלץ לחכות ליום הולדתו ה-18 להגשת בקשה לאזרחות איטלקית, עקב כך שמשפחתו האומנת לא אימצה אותו רשמית, והוא התאזרח באיטליה רק ב-2008.[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל את הקריירה שלו במועדון לומצאנה, ובמהלך עונת 2005/2006, בגיל 15 בלבד, קודם לקבוצה הבוגרת של המועדון ששיחקה בסרייה C2. הוא שיחק שני משחקים במדי הקבוצה הבוגרת.

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2006 הוחתם באלוטלי על ידי המועדון אינטר מילאנו, והפגין כישרון רב כאשר שיחק בקבוצת הנערים של המועדון עד גיל 17. הוא הצטרף לקבוצת הנוער (עד גיל 20) כבר בגיל 16, והפך לשחקן מפתח בה. הוא זכה עם קבוצתו באליפות ליגת הנוער האיטלקית לעונת 2006/2007, תוך שהוא כובש את השער המכריע במשחק הגמר מול סמפדוריה.

באמצע עונת 2007/2008 בגיל 17 קודם באלוטלי לקבוצה הבוגרת של "אינטר", המשחקת בסרייה א'. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה במשחק הליגה מול קליארי, כשנכנס כמחליף במקום דויד סואזו. במשחקו השני, בגביע האיטלקי מול רג'ינה, הוא הבקיע צמד שערים בניצחון 1-4. עד לסיום העונה הוא הספיק לכבוש עוד שלושה שערים במסגרת הליגה, ב-11 משחקים.

בעונת 2008/2009 הפך באלוטלי לשחקן חשוב באינטר תחת המאמן ז'וזה מוריניו, כשהבקיע שמונה שערי ליגה וסייע לקבוצתו לזכות בפעם הרביעית ברציפות באליפות איטליה. הוא ערך בתחילת עונה זו את הופעת הבכורה שלו בליגת האלופות. הוא הבקיע שער במשחק מול אנורתוסיס פמגוסטה, ובכך הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות אינטר שמבקיע במסגרת המפעל, בגיל 18 ו-85 ימים.

מנצ׳סטר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2010 עבר באלוטלי לשחק בשורות קבוצת מנצ'סטר סיטי עבור 30 מיליון פאונד. בעונתו הראשונה בקבוצה זכה עמה בגביע האנגלי, ובעונה שלאחר מכן זכה עמה באליפות הפרמייר ליג.

ב-2012 מדור הספורט של הגרדיאן נתן לו את המקום ה-67 בין 100 שחקני הכדורגל הטובים בעולם.[4]

מילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 2013 חתם באלוטלי על חוזה במילאן מהליגה האיטלקית למשך ארבע וחצי שנים בהם ישתכר בכ-4 מיליון יורו לעונה. את משחק הבכורה במילאן ערך נגד אודינזה בניצחון 2-1 בו כבש צמד.

ליברפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוגוסט 2014, חזר באלוטלי לאנגליה וחתם בליברפול שרכשה אותו ממילאן בעבור 16 מיליון ליש"ט[5] ב-31 באוגוסט 2014, ערך באלוטלי את הופעת הבכורה שלו בליברפול בניצחון קבוצתו 3-0 על טוטנהאם הוטספר.

חזרתו למילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוגוסט 2015 חזר באלוטלי למילאן, והושאל עד לסוף העונה עקב בעיות עם המאמן יורגן קלופ. בעונתו במילאן, החלוץ לא הרשים וכבש שלושה שערים ב23 הופעות בכל המסגרות.

ניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 באוגוסט 2016 חתם באלוטלי בניס הצרפתית. במשחק הבכורה בקבוצה הבקיע שלושער, ואת העונה סיים עם 23 הופעות ליגה, ו-15 שערים. בעונת 2017/18 רשם באלוטלי 28 הופעות ליגה, וכבש 18 שערים. במהלך עונת 2018/2019 נחשף כי הגיע לפתיחת אימוני הקבוצה בקיץ עם משקל עודף, שליווה אותו גם במשחקי פתיחת העונה.[6]

אולימפיק מארסיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חודש ינואר, ב-23 בינואר 2019 עזב את ניס וחתם על חוזה לחצי עונה באולימפיק מארסיי תמורת 2 מיליון אירו.[7] הוא ערך את הופעתו הבכורה במדי אולימפיק מארסיי ב-25 בינואר 2019, כשנכנס המחליף בדקה ה-73, במשחק של מארסיי בהפסד 2-1 לליל. באותו משחק כבש את שער הבכורה שלו בדקה ה-95.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלוטלי העפיל עם הנבחרת הצעירה של איטליה לאליפות אירופה עד גיל 21, 2009, לאחר שהבקיע צמד שערים בפלייאוף המוקדמות מול ישראל. בטורניר עצמו הוא העפיל עם נבחרתו לחצי הגמר. במשחק מול שוודיה בשלב הבתים, הוא כבש שער והורחק בכרטיס אדום 13 דקות מאוחר יותר.

ב-2010 זומן לסגל הנבחרת הבוגרת של איטליה לקראת המשחק מול חוף השנהב. באותו משחק גם פתח בהרכב הראשון.

בחצי גמר יורו 2012 הבקיע באלוטלי צמד שערים במשחקה של איטליה נגד נבחרת גרמניה, ובכך העלה את נבחרתו לגמר הטורניר בו נוצחה על ידי נבחרת ספרד בתוצאה 4-0.

נכלל בסגל מונדיאל 2014 בו הבקיע את שער הניצחון נגד אנגליה בניצחון 2-1, אך לא הצליח עם נבחרתו לעבור את שלב הבתים.

ב-2018 זומן מחדש לנבחרת.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אינטר מילאנו
מנצ'סטר סיטי
בינלאומיים
נבחרת איטליה
אישיים

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2012 טענה חברתו לשעבר, הזמרת האיטלקייה רפאלה פיקו, שהיא בהריון עם הילד שלו. באלוטלי הכחיש ואמר שיסייע לה רק אם יוכח כך בבדיקת אבהות. התינוקת נולדה בסוף 2012. לאחר מכן, פיקו האשימה אותו על היותו "חסר-אחריות" ו"חסר-עניין" בילדה שלהם. בתשובה, איים באלוטלי לפנות לצעדים משפטיים נגדה כדי להגן על שמו ועל האשמות שווא, לטענתו. ב-2014 באלוטלי נאלץ להכיר באבהות על התינוקת, לאחר שתוצאות בדיקות ה-DNA יצאו חיוביות.[8]

ב-2013 התארס לחברתו הבלגית, פאני נגואשה. הם נפרדו ב-2014.[9]

ב-2016 דווח בתקשורת הישראלית שהוא היה במערכת יחסים עם הידוענית הישראלית אביבית בר זוהר (יוצאת "האח הגדול"), אך לאחר כמה שבועות היא סיפרה שבאלוטלי הפעיל עליה אלימות פיזית ומילולית.[10] בהמשך, בר זוהר הגיעה לתחנת המשטרה במילאנו כדי להגיש תלונה נגדו.[11]

בספטמבר 2017 הפך באלוטלי לאב בפעם השנייה, הפעם לבן, מאם שלא פורסם זהותה.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריו באלוטלי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת איטליה - יורו 2012 (מקום שני)

1 בופון • 2 מאג'ו • 3 קייליני • 4 אוגבונה • 5 מוטה • 6 בלזארטי • 7 אבאטה • 8 מרקיזיו • 9 באלוטלי • 10 קסאנו • 11 די נטאלה • 12 סיריגו • 13 ג'אקריני • 14 דה סאנטיס • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 בוריני • 18 מונטוליבו • 19 בונוצ'י • 20 ג'ובינקו • 21 פירלו • 22 דיאמנטי • 23 נוצ'רינו • מאמן: פראנדלי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה - מונדיאל 2014

1 בופון • 2 דה שיליו • 3 קייליני • 4 דרמיאן • 5 מוטה • 6 קאנדרבה • 7 אבאטה • 8 מרקיזיו • 9 באלוטלי • 10 קסאנו • 11 צ'רצ'י • 12 סיריגו • 13 פרין • 14 אקווילני • 15 ברצאלי • 16 דה רוסי • 17 אימובילה • 18 פרולו • 19 בונוצ'י • 20 פאלטה • 21 פירלו • 22 אינסינייה • 23 וראטי • מאמן: פראנדלי

איטליהאיטליה