מריו ורגס יוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מריו ורגאס יוסה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מריו ורגס יוסה
Mario Vargas Llosa
ורגס יוסה, 2016
ורגס יוסה, 2016
לידה 28 במרץ 1936 (בן 83)
ארקיפה, פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jorge Mario Pedro Vargas Llosa עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר רומנים, דרמטורג, פוליטיקאי, עיתונאי, מסאי, מבקר ספרותי, תסריטאי, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף, פרוזאיסט, מחזאי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Isabel Preysler עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Álvaro Vargas Llosa, Morgana Vargas Llosa עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה הלאומית סן מרקוס, אוניברסיטת מדריד, האקדמיה הצבאית לאונסיו פראדו, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי ריאליזם קסום, Latin American Boom עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Time of the Hero עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ ויליאם פוקנר, גוסטב פלובר, ישעיה ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לספרות (2010)
  • פרס נסיך אסטוריאס לספרות (1986)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רן 2 (1994)
  • פרס רומולו גייגוס (1967)
  • פרס פלנטה (1993)
  • פרס מריאנו דה קביה (1997)
  • פרס מריה מורס קבוט (2006)
  • פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (1996)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2008)
  • פרס מיגל דה סרוואנטס (1994)
  • Menéndez Pelayo International Prize (1999)
  • פרס אירווינג קריסטול (2005)
  • פרס גרינצנה קאבור (1986)
  • פרס קרלוס פואנטס הבינלאומי ליצירה ספרותית בספרדית (2012)
  • פרס ירושלים (1995)
  • אגדה חיה של ספריית הקונגרס (11 באפריל 2016)
  • שבלייה בלגיון הכבוד (1985)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (19 בפברואר 1993)
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (13 באוקטובר 2005)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת אליקנטה (2008)
  • פרסי אורטגה אי גאסט (1999)
  • הצלב הגדול עם יהלומים של מסדר השמש של פרו (2001)
  • מסדר כריסטופר קולומבוס
  • מסדר רובן דריו (2006)
  • האות האוסטרי למדע ואומנות
  • מפקד במסדר העיט האצטקי (2011)
  • מסדר וסקו נונייס דה בלבואה
  • Caonabo de Oro Award (2002)
  • פרס החירות של קרן פרידריך נאומן (2008)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית סן מרקוס (2001)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ואיאדוליד (1995)
  • מדליית זהב של קהילת מדריד (2015)
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת בורדו מונטן (2009)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת גרנדה (2009)
  • פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (2010)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מורסיה (1995)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאס פאלמס דה גראן קנריה (2012)
  • Premio Biblioteca Breve (1962)
  • Pablo Neruda Order of Artistic and Cultural Merit (2018)
  • פרס פורמנטור (1967)
  • פרס סנט לואיס לספרות (2011)
  • פרס חוג מבקרי הספרים הלאומי (1997)
  • פרס סקאנו (1989)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של לוון
  • דוקטור כבוד מאוניברסיטת אוקספורד
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו
  • מסדר גבריאלה מיסטרל
  • בפסקה זו 7 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
www.mvargasllosa.com
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָהספרדית: Mario Vargas Llosa; נולד ב-28 במרץ 1936) הוא סופר, מחזאי ועיתונאי פרואני. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריו ורגס יוסה נולד בארקיפה שבפרו, למשפחה מהמעמד הבינוני. רכש את השכלתו במולדתו ובבוליביה בבתי ספר פרטיים. ב-1959 הוענק לו תואר דוקטור מאוניברסיטת מדריד.

הוא פרסם קובץ סיפורים קצרים ראשון ב-1959, אך זכה להכרה עם הופעת ספרו "העיר והכלבים" ב-1962. הספר מבוסס על ניסיונו בשנות נעוריו בבית ספר צבאי, זכה להצלחה מיידית, תורגם ליותר מעשרים שפות, וזכה בפרסים חשובים.

בשנות ה-80 עסק בפעילות פוליטית, ונודע בדעותיו הליברליות. ב-1990 התמודד לנשיאות בפרו מול אלברטו פוג'ימורי, אך הפסיד. לאחר שהתגורר יותר משלושים שנה באירופה, ואף קיבל אזרחות ספרדית, חזר לחיות בלימה.

בספריו הוא מבקר את ההיררכיה של המעמדות החברתיים והגזעיים השוררת בפרו ובאמריקה הדרומית. בתחילת דרכו כתב ספרים אוטוביוגרפיים, כמו "הבית הירוק" ו"דודה חוליה והכתבן", אחר כך פנה לכתיבת רומנים היסטוריים, תעלומות רצח, מותחנים פוליטיים ואפילו קומדיות. רוב ספריו תורגמו לשפות רבות וזכו לשבחי הביקורת והקוראים.

כיום הוא ממשיך לכתוב רומנים היסטוריים, כמו "חגיגת התיש", וספרו האחרון, El paraíso en la otra esquina, הוא רומן על חייהם של פלורה טריסטן ונכדה, פול גוגן.

בשנת 1995 קיבל את פרס ירושלים.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת המקור מצוינת בסוגריים.

  • העיר והכלבים (1963), תרגם יוסף דיין, עם עובד, תל אביב, 1974. על פי הספר נעשה סרט קולנוע.
  • הבית הירוק (1966), תרגם ליאו קורי, זמורה ביתן, תל אביב, 1990.
  • פנטליאון ושירות המבקרות (1973), תרגם יואב הלוי, שוקן, ירושלים, 1979. גם ספר זה עובד לסרט.
  • דודה חוליה והכתבן (1977), תרגמו ביאטריס ולואיס לנדאו, כתר, ירושלים, 1984.
  • מלחמת סוף העולם (1981), תרגם יואב הלוי, שוקן, תל אביב, 1987.
  • הסיפור של מייטה (1984), תרגם יואב הלוי, כתר, ירושלים, 1989.
  • מי הרג את פאלומינו מולרו (1986), תרגם עמנואל בארי, ספרית פועלים, תל אביב, 1990.
  • הדברן (1987), תרגמה טל ניצן, עם עובד, תל אביב, 1990.
  • שבחי האם החורגת (1988), תרגמה טל ניצן-קרן, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1992.
  • ליטומה בהרי האנדים (1993), תרגמה אילנה המרמן, עם עובד, תל אביב, 1996.
  • המחברות של דון ריגוברטו (1997), תרגמה אביבה ברושי, זמורה ביתן, 2002.
  • חגיגת התיש (2000), תרגם יורם מלצר, כתר, ירושלים, 2005.
  • תעלוליה של ילדה רעה (2006), תרגמה טל ניצן, אחוזת בית, תל אביב, 2007.[1][2][3][4][5]
  • חלומו של הקלטי (2010), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2012[6][7]
  • הרומנטיקן (2013), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2016[8][9]
  • בובות על חוט (2016), תרגמה עינת טלמון, אחוזת בית, 2019.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]