מריו מיניטי
| לידה |
8 בדצמבר 1577 סירקוזה, ממלכת סיציליה |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1640 (בגיל 62) סירקוזה, ממלכת סיציליה |
מריו מיניטי (באיטלקית: Mario Minniti; 8 בדצמבר 1577 – 22 בנובמבר 1640) היה צייר איטלקי מתקופת הבארוק, שפעל בסיציליה לאחר שנת 1606.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בסירקוזה שבסיציליה, והגיע לרומא בשנת 1593. שם נעשה לידידו, לשותפו ולדוגמן של צייר הבארוק המרכזי מיכלאנג'לו מריזי דה קאראווג'ו (1571–1610). עיקר פרסומו כיום נובע מזיהויו, או מהזיהוי המוצע שלו, כדוגמן ביצירות מוקדמות רבות של קאראווג'ו, ובהן: "נער עם סל פירות", "מגדת העתידות", "המוזיקאים", "נער הננשך על ידי לטאה" (בסבירות גבוהה), "בכחוס (קאראווג'ו)", "נגן הלאוטה", "קריאתו של מתי הקדוש" ו"מות הקדוש מתי".[1]
לאחר שנת 1600 חדל להופיע כדוגמן, ככל הנראה בעקבות נישואיו. עם זאת, ייתכן שהיה מעורב יחד עם קאראווג'ו ואחרים בקטטת הרחוב שאירעה בשנת 1606, ואשר הסתיימה במותו של רנוצ'ו טומאסוני מידיו של קאראווג'ו. לפי הביוגרף שלו, מיניטי נמלט לסיציליה בעקבות מעשה הריגה, ומשם פנה בבקשה לחנינה, שבסופו של דבר ניתנה לו. ידוע כי אירח את קאראווג'ו במהלך שהותו של האחרון בסיציליה בשנים 1608–1609, ואף דאג עבורו להזמנה החשובה לציור "קבורתה של לוציה הקדושה". בסיציליה הקים סדנה מצליחה שעסקה ביצירות דתיות בהזמנה, ולבסוף היה לאיש עסקים מקומי מכובד.[2]
בשל אופייה של יצירתו, שבה הופקו הציורים במאמץ שיתופי של עוזרים ותלמידים, לעיתים קרובות קשה לקבוע אילו יצירות או אילו חלקים מהן, נעשו במו ידיו של מיניטי. ברור כי הביא לסיציליה את הלקחים שלמד מקאראווג'ו, ובמיוחד את השימוש בקיארוסקורו דרמטי ואת תיאור הסצנות ברגע השיא הדרמטי שלהן. עם זאת, יצירתו (או ליתר דיוק תפוקת הסדנה שלו) ספגה ביקורת בשל "מוטיבים ממוחזרים ללא סוף" ו"ציורים דתיים חסרי ייחוד". למרות זאת, הוא זוכה להערכה רבה בסיציליה, וניתן אף לדבר על "אסכולת מיניטי" בהיסטוריה האמנותית של האי.[3]

קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Hibbard, Howard (1985). Caravaggio. Oxford: Westview Press. p. 8. ISBN 9780064301282.
- ↑ danieleslongo, 147. Mario Minniti (1577-1640), 364sicilianrolemodels, 2016-02-20 (באנגלית)
- ↑ Robb, Peter (2001). M: The Man Who Became Caravaggio. Macmillan. p. 495. ISBN 0-312-27474-2.
{{cite book}}: (עזרה)