מריו קורסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריו קורסו
Mario Corso
בול בדמותו של קורסו משנת 1968
בול בדמותו של קורסו משנת 1968
מידע אישי
לידה 25 באוגוסט 1941
ורונה, איטליה
פטירה 19 ביוני 2020 (בגיל 78)
מילאנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא מריו קורסו
גובה 1.75 מטר
עמדה קיצוני שמאלי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1957–1973
1973–1975
סך הכול:
אינטר מילאנו
גנואה
413 (75)
26 (3)
439 (78)
נבחרת לאומית כשחקן
1961–1971 איטליה 23 (4)
קבוצות כמאמן
1978–1982
1982–1983
1983
1984–1985
1985–1986
1986-1987
1987–1989
1989–1990
1992
1992-1993
נאפולי (נוער)
לצ'ה
קטנזארו
אינטר מילאנו (נוער)
אינטר מילאנו
אינטר מילאנו (נוער)
מנטובה
בארלטה
הלאס ורונה
הלאס ורונה (נוער)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מריו קורסואיטלקית: Mario Corso; 25 באוגוסט 194119 ביוני 2020) היה כדורגלן ומאמן איטלקי ששיחק בעמדת הקיצוני השמאלי.

קורסו, מגדולי שחקניה של אינטר, היה חלק מרכזי בקבוצתו של המאמן הלניו הררה שזכתה לכינוי "גרנדה אינטר". הוא זכה עם הקבוצה פעמיים בגביע אירופה לאלופות וארבע פעמים באליפות איטליה, הוביל את הקבוצה כקפטן וכבש 75 שערי ליגה ב-413 הופעות במדי המועדון. לזכותו ארבעה שערים ב-23 הופעות במדי נבחרת איטליה.

לאחר פרישתו פנה לקריירת אימון, רובה בליגות המשנה ובקבוצות נוער, אך כן זכה להוביל את הקבוצה המזוהה עמו ביותר, אינטר מילאנו, בסרייה א'.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורסו החל את הקריירה בקבוצת נוער מעיר הולדתו ורונה. הוא אותר על ידי אינטר מילאנו והצטרף אליה ב-20 ביוני 1958, בטרם מלאו לו 17, יחד עם עוד שני שחקנים נוספים מקבוצתו. ב-29 ביוני, כשהיה בן 16 ועשרה חודשים, ערך את הופעת הבכורה שלו במועדון, בניצחון 3–1 על מונצה במסגרת הגביע האיטלקי. ב-13 ביולי כבש את שער הבכורה שלו, בניצחון 3–1 על קומו באותו המפעל, והיה לכובש הצעיר בתולדות המועדון. כעבור ארבעה חודשים, ב-23 בנובמבר, ערך את הופעת הבכורה שלו בסרייה א', בניצחון 5–1 על סמפדוריה. שבוע לאחר מכן כבש את שער הבכורה שלו בליגה, בניצחון 3–0 על בולוניה 1909.

בעונת 1959/1960 כבר הפך לשחקן הרכב קבוע, עם שבעה שערי ליגה ב-31 הופעות. עונה לאחר מכן קבע שיא קריירה אישי של עשרה שערי ליגה ב-31 הופעות במדי הקבוצה. הייתו זו ראשית דרכו של המאמן החדש הלניו הררה, שהוביל את אינטר לתור הזהב שלה, שזכה לכינוי "גרנדה אינטר". לקורסו היה חלק משמעותי במערך של הררה, שהגיע להישגים משמעותיים במסגרת המקומית והאירופית. בעונת 1962/1963 תרם שמונה שערים בשלושים הופעות בדרך לזכייה ראשונה שלו בתואר אליפות איטליה.

בעקבות הזכייה השתתפה הקבוצה בגביע אירופה לאלופות 1964. קורסו כבש בשלבי רבע הגמר מול פרטיזן בלגרד וחצי הגמר מול בורוסיה דורטמונד, ופתח בהרכב במשחק הגמר בו גברה אינטר 3–1 על ריאל מדריד בדרך לזכייה הראשונה בגביע האירופה בתולדות המועדון. באותה העונה בליגה האיטלקית סיימה אינטר במקום השני בטבלה, והפסידה את האליפות לבולוניה בפער שערים בלבד. קורסו כבש שישה שערים ב-28 הופעות בליגה.

בעונת 1964/1965 חזרה אינטר לזכות בתואר האליפות המקומי, לה תרם קורסו שמונה שערים בשלושים הופעות. בנוסף, זכתה הקבוצה בתואר הגביע הבין-יבשתי 1964, כשגברה על אינדפנדיינטה. לאחר הפסד 1–0 במשחק הראשון, כבש קורסו בניצחון 2–0 בגומלין, שהוביל למשחק מכריע. באותו המשחק כבש קורסו את השער שקבע 1–0 בדקה ה-110, בתוך ההארכה, והוביל את הקבוצה לזכייה בתואר. במקביל, שוב רשמה טורניר מוצלח בגביע אירופה. קורסו כבש שער אחד במפעל, במשחק הגומלין של חצי הגמר מול ליברפול. לאחר הפסד 3–1 במשחק הראשון, כבש קורסו את שער היתרון של קבוצתו בדרך למהפך וניצחון ביתי 3–0. הוא שוב פתח בהרכב במשחק הגמר, שהסתיים בניצחון 1–0 על בנפיקה ליסבון וזכייה שנייה ברציפות בתואר האירופי.

בעונת 1965/1966 זכתה אינטר באליפות שנייה ברציפות, שוב עם קורסו כשחקן הרכב משמעותי שכבש שלושה שערים בשלושים הופעות. היא זכתה פעם נוספת בגביע הביניבשתי, כאשר קורסו פותח בהרכב בצמד המשחקים מול אינדפנדיינטה, והעפילה לחצי גמר גביע אירופה, שם נעצרה על ידי ריאל מדריד.

בעונת 1966/1967 חזרה אינטר לגמר גביע אירופה לאלופות, האחרון עם הררה על הקווים והשלישי של קורסו. הוא תרם שער בודד בטורניר, בשמינית הגמר מול ואשאש, ופתח בהפסד במשחק הגמר מול סלטיק. בעונת 1967/1968 התמנה קורסו לקפטן הקבוצה במקומו של ארמנדו פיצ'י שעזב את המועדון. הוא נשא בתפקיד עד לסיום עונת 1969/1970, אז התמנה סנדרו מאצולה לתפקיד הקפטן. הוא המשיך לשחק באופן קבוע בשנים אלו, אך לא הצליח לזכות בתארים עם הקבוצה. הוא כבש שלושה שערים ב-29 הופעות בדרך לזכייה באליפות רביעית עם אינטר בעונת 1970/1971.

במהלך שמינית גמר גביע אירופה לאלופות 1971/1972, פגשה אינטר למשחק חוץ את בורוסיה מנשנגלדבך. המשחק קיבל תפנית אלימה עם זריקת חפץ מהקהל שפגע בראשו של חברו של קורסו לקבוצה, רוברטו בונינסניה. על אף האירוע האלים, המשחק המשיך ואינטר הובסה 7–1, כאשר קורסו מורחק לאחר שבעט בשופט המשחק. בעקבות ערעורה של אינטר לאופ"א המשחק בוטל, אך קורסו הושעה לשנה מהמפעלים האירופיים ולא שיחק עוד בטורניר, בו נעצרה אינטר רק במשחק הגמר.

קורסו שיחק באינטר בסך הכול במשך 15 עונות, בכולן כמות דו-ספרתית של הופעות בליגה. הוא סיים את דרכו במועדון לאחר עונת 1972/1973, כשלזכותו 75 שערי ליגה ב-413 הופעות. עם 502 הופעות במדי הקבוצה בכל המסגרות, נמצא קורסו במקום השישי בכמות ההופעות במדי אינטר אי פעם.

לקראת עונת 1973/1974 עבר קורסו בן ב-32 לגנואה. בעונתו הראשונה במועדון כבש שלושה שערים ב-23 הופעות, אך נשר עם הקבוצה לסרייה ב'. הוא הביע נכונות להמשיך לעונה נוספת בליגה השנייה, אך הספיק לרשום שלוש הופעות ליגה בלבד בטרם נפצע באופן קשה עם שבר בשוקה. לאחר ניתוח, שיקום והסרת פלטת המתכת מרגלו, השוקה עדיין לא החלימה באופן מלא, ונשברה שוב במהלך אימון, מה שהוביל לפרישתו של קורסו ממשחק פעיל בגיל 33.

נבחרת איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורסו ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת איטליה ב-24 במאי 1961, בהפסד 3–2 לאנגליה במשחק ידידות. הוא היה לאחד משלושה שחקנים שערכו הופעת בכורה באותו המשחק, תחת המאמן ג'ובאני פרארי. שלוש שנים קודם לכן, נכלל קורסו בסגל הנבחרת הצעירה שזכתה באליפות אירופה לנוער.

במוקדמות מונדיאל 1962 הייתה איטליה צריכה לפגוש את ישראל בלבד, לאחר שבית המוקדמות שוחק בשיטת פלייאוף. איטליה העפילה אוטומטית מהסיבוב הראשון, וכן צלחה את הסיבוב השני בעקבות פרישתה של רומניה. במשחק הראשון מול ישראל, ב-15 באוקטובר 1961 באצטדיון רמת גן, כבש קורסו צמד בדרך לניצחון 4–2, מה שהיו לשעריו הראשונים במדי הנבחרת. מאמן נבחרת ישראל, גיולה מאנדי, התייחס לקורסו לאחר המשחק כשאמר כי ישראל שיחקה היטב, אך נכנעה לרגלו השמאלית של אלוהים. קורסו כבש גם במשחק הגומלין בניצחון 6–0 ששלח את איטליה לטורניר הגמר, אך קורסו לא זומן לסגל הנבחרת לקראת הטורניר. אחת הסיבות הייתה התנגדותו של ג'אני ריברה, מהשחקנים החשובים בסגל וקשרה של יריבתה העירונית של אינטר, מילאן. לאחר הטורניר, במשחק ידידות בין אינטר לצ'כוסלובקיה, כבש קורסו וכשזיהה את פרארי ביציע חגג מולו בהתרסה תוך שהוא מסמן תנועה מגונה לעברו.

קורסו לא שב לשחק עוד תחת פרארי, וחזר לנבחרת רק ב-1963, תחת המאמן אדמונדו פאברי. קורסו נטל חלק בשני משחקים בלבד במוקדמות מונדיאל 1966, והסתכסך גם עם הצוות המקצועי החדש, פאברי ועוזרו פרוצ'ו ולקארג'י, מה שהוביל לאי-זימונו לסגל לקראת מונדיאל 1966, וכן ליורו 1968, בו זכתה איטליה בטורניר אותו אירחה, תחת שרביטו של ולקארג'י כמאמן ראשי.

את הופעתו האחרונה בנבחרת ערך ב-9 באוקטובר 1971, כשעלה מהספסל בניצחון 3–0 על שוודיה במוקדמות יורו 1972. הוא סיים את דרכו הבינלאומית עם ארבעה שערים בלבד ב-23 הופעות, וללא זימון לטורניר גדול.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו ממשחק פעיל, עבר קורסו לימודי אימון בפירנצה, וזכה לתעודת מאמן בשנת 1977. בעונת 1978/1979 החל לאמן את קבוצת הנוער של נאפולי, אותה הוביל לזכייה באליפות איטליה לנוער.

לקראת עונת 1982/1983 התמנה קורסו לתפקיד מאמן לצ'ה, ששיחקה אז בסרייה ב'. הוא הצליח להוביל את הקבוצה להישרדות בליגה השנייה, ולאחר עונה בלבד עבר לאמן את קטנזארו, היורדת הטרייה מהסרייה א'. הקדנציה בקטנזארו הייתה קצרה ולא מוצלחת. הוא אימן את הקבוצה בתשעה משחקי ליגה בלבד, בהם השיג ניצחון בודד לצד חמישה הפסדים, עד שפוטר מתפקידו כבר בתחילת נובמבר 1983.

ב-1984 חזר קורסו לאינטר, בתפקיד מאמן הנוער. בנובמבר 1985, לאחר עשרה מחזורים בעונת 1985/1986, נקרא להחליף את המאמן המפוטר אילריו קסטנייר בקבוצה הבוגרת, משרת האימון הראשונה שלו בסרייה א'. בהופעת הבכורה שלו על הקווים הוביל את אינטר לשוויון 1–1 מול האלופה שבדרך, יובנטוס. כמו כן, הוביל את אינטר עד לחצי גמר גביע אופ"א, שם גברה 3–1 על ריאל מדריד במשחק הראשון אך הובסה 5–1 בגומלין וסיימה את דרכה. את העונה בהדרכתו של קורסו סיימה אינטר במקום השישי בטבלה. בסיום העונה התמנה ג'ובאני טרפטוני, אלוף איטליה הטרי עם יובנטוס, לתפקיד המאמן הראשי, וקורסו חזר לתפקידו בנוער.

קורסו חזר לאמן קבוצה בוגרת בעונת 1987/1988, אז התמנה לתפקיד מאמן מנטובה מהליגה הרביעית. הוא הוביל אותה למקום הראשון בטבלת בית ב' (הליגה חולקה לארבעה בתים בני 18 קבוצות כל אחד), ולהעפלה לליגה השלישית. הוא המשיך בקבוצה לעונה נוספת, בה הוביל אותה למקום התשיעי, במרכז טבלת הבית. בדצמבר 1989, לאחר שפתח את עונת 1989/1990 ללא קבוצה, התמנה קורסו לתפקיד מאמן בארלטה מליגת המשנה. הוא הצליח להוביל את הקבוצה להישרדות בליגת המשנה מהמקום ה-15 בטבלה (מתוך עשרים). בשלהי הקריירה אימן למשך תקופה קצרה בהלאס ורונה, בצוותא עם נילס לידהולם.

ב-20 ביוני 2020, בגיל 78, הלך קורסו לעולמו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטר מילאנו

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה בגביע באירופה אחר סך הכול
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
1957/1958 אינטר מילאנו איטליהאיטליה סרייה א' - - 1 1 - - - - 1 1
1958/1959 18 4 4 1 1 0 - - 23 5
1959/1960 31 7 1 3 - - - - 32 10
1960/1961 31 10 3 1 5 3 - - 39 14
1961/1962 30 9 - - 2 0 - - 32 0
1962/1963 30 8 1 0 - - - - 31 8
1963/1964 28 6 - - 5 2 1 0 34 8
1964/1965 30 8 2 0 8 1 3 2 43 11
1965/1966 30 3 - - 6 1 2 0 38 4
1966/1967 32 4 - - 9 1 - - 41 5
1967/1968 24 2 7 1 - - - - 31 3
1968/1969 27 4 - - - - - - 27 4
1969/1970 23 2 5 1 8 0 - - 36 3
1970/1971 29 3 1 0 2 0 7 0 39 3
1971/1972 29 2 9 1 2 0 - - 40 3
1972/1973 21 3 6 0 - - - - 27 3
1973/1974 גנואה איטליהאיטליה סרייה א' 23 3 3 3 - - - - 26 6
1974/1975 איטליהאיטליה סרייה ב' 3 0 2 0 - - - - 5 0
סך הכול בקריירה 439 78 45 12 48 10 13 2 545 102

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת איטליה
שנה הופעות שערים
1961 4 3
1962 0 0
1963 5 0
1964 2 1
1965 3 0
1966 4 0
1967 2 0
1968 0 0
1969 0 0
1970 0 0
1971 3 0
סה"כ 23 4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריו קורסו בוויקישיתוף