מרים, אם ישו
 | |
| דיוקנה של מרים, אם ישוע, כפי שצויר במאה ה-16 במנזר סנטה קתרינה שבסיני | |
| לידה |
בערך 18 לפנה"ס ירושלים, ישראל  |
|---|---|
| פטירה | בערך 41[1] |
| קדוש עבור | כל הכנסיות |
| מקום פולחן עיקרי | סירקוזה ומקומות רבים נוספים |
| חג | תאריכים רבים, ראו להלן |
מרים (בלעז מריה) היא, לפי האמונה הנוצרית והמסופר בברית החדשה, אמו של ישו אשר התעברה מרוח הקודש, ולכן נותרה בבתוליה. האמונה בכך היא עקרון יסוד בכמה זרמים נוצריים ודוגמה בכנסייה הקתולית. בתום הריונהּ ילדה את ישו, אותו גידלה ולבסוף ראתה בצליבתו. לפי רוב הכנסיות, היא עלתה השמימה בגופה או מתה ואז קמה לתחייה ביום השלישי, כבנה. בין כינוייה המקודשים בנצרות נמנים "מרים הקדושה", "הבתולה הברוכה מרים", "מרים אם האלוהים" וכן מדונה, "גבירתי".
תוכן עניינים
בתוליה של מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לבתוליה של מרים שני פירושים דתיים בימינו:
- הגישה הפשטנית טוענת שלפני הריונה הראשון לא התקיימו יחסי מין בינה לבין בן אנוש, אולם, מבחינה פיזית, בתוליה אבדו עם לידתו של ישו. כמו כן לישו היו אחים נוספים שבן אנוש היה אביהם, ולכן נאלצה לבסוף גם מרים הבתולה לקיים מגע מיני כדרך כל אשה.
- הגישה המחמירה טוענת שמרים נותרה בבתוליה כל ימיה, וכמו שרוח הקודש התערבה בהריונה, כך התערבה כדי לשמור את בתוליה, אף שנאלצה לקיים מגע מיני וללדת ילדים. קיצוניים אף טוענים שהתנזרה כל חייה, ומסבירים כי אחיו של ישו לא היו אחיו הביולוגיים כי אם אנשים קרובים לו שנקראו אחיו על שום קרבתם אליו.
המקורות לסיפור בתוליה של מרים הם: הבשורה על פי לוקאס והבשורה על פי מתי, המופיעות בברית החדשה. בבשורה לפי מרקוס, שהוא כתב היד המוקדם יותר, לא מופיע כלל תיאור זה, ולכן מתקיימת סתירה קשה בין שלוש הבשורות בנקודה זו, כי בלתי אפשרי שנס בתוליה של מרים יחמוק מסיפור חייו של ישו בבשורה על פי מרקוס.
הברית החדשה (בבשורה על פי מתי) מספרת כי מרים הייתה מאורסת ליוסף, אולם היא התעברה בטרם התייחדו. יוסף סבר שהיא התעברה מגבר זר, וביקש לגרשה, אולם התגלות שהייתה לו בחלומו הבהירה לו כי ארוסתו התעברה מרוח הקודש, ולכן אסור לו לגרשה. בתאולוגיה הנוצרית התפתח הסבר הטוען שקיום מגע מיני הוא ביטוי לחטא הקדמון שהביאה חוה על בני האדם ואילו מרים הביאה את גאולתם של בני האדם בכך שילדה את ישו ועשתה זאת בלא הזדקקות לחטא. הניגוד באופין של מרים וחוה הונצח במסורת אודות ברכתו של המלאך גבריאל לבתולה בעת ההתגלות - Ave Maria ("שלום לך, מרים"). לפי המסורת פנה גבריאל אל הבתולה בברכת Ave, שהיא היפוך סדר האותיות בשמה של חוה (Eva). למעשה, עד עצם ימינו אוסרת הכנסייה הקתולית על כמריה ונזיריה מגע מיני, והנזירות מצוות לשמור על בתוליהן ביתר קפידה ולא לאבדן אף בפעילות חוץ-מינית כמו אימון גופני.
אחת הטעויות העולות מן הסיפור בברית החדשה היא ייחוסו של ישו לשושלתו של יוסף, בעלה של מרים (שהיא לכאורה שושלת בית דוד), כאילו היה יוסף אביו של ישו. האוונגליונים של מתי ושל לוקאס בברית החדשה אף מפרטים את הגנאלוגיה של ישו עד דוד המלך, ואף עד אדם הראשון. ההסבר התאולוגי לייחוס הזה הוא שיוסף היה אביו המאמץ של ישו. על-פי החוק הרומי, אימוץ כלל צירוף של המאומץ לשושלת של המאמץ - כך למשל הקיסר אוגוסטוס נחשב בנו של יוליוס קיסר, גם אם מבחינה ביולוגית הוא לא היה בנו. בגלל שההסבר הזה שנוי במחלוקת תאולוגים מסוימים קבעו כי גם מרים הייתה מבית דוד.
מרים הקדושה במסורת הקתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסורת הקתולית טוענת כי מרים לא מתה, אלא נרדמה לשנת עולמים, ואז הועלתה השמיימה. במקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה על הר ציון נבנתה כנסיית דורמיציון (מלטינית - תרדמה). הקתולים מאמינים כי מרים היא מדיאטריקס, כלומר דמות המתווכת בין ישו לבין אנשים במצוקה. המקור לאמונה זו הוא המקרה בו השפיעה מרים על ישו לחולל את נס היין בחתונה בקנה.
ועידת אפסוס הכריזה ב-431 כי מרים היא יולדת האל (תיאוטוקוס). במאה ה-6 הוסיפו לה את הכינוי ניקופיאה (האלה מנחילת הניצחון). ב-1964 הכריז פאולוס השישי כי מרים היא אם הכנסייה.
הכנסייה הקתולית הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:
- 8 בדצמבר – העיבור ללא חטא של מרים ברחם אמהּ, חנה (Immaculata Conceptio).
- 8 בספטמבר – חג הולדתה של מרים (Nativita' della Beata Vergine Maria).
- 21 בנובמבר – הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש (La Presentazione).
- 25 במרץ - הבשורה למרים אודות הולדת האדון (L'Annunziazione, תשעה חודשים לפני הולדת ישו).
- 31 במאי – חג הביקור המנציח את ביקורה של מרים אצל אלישבע, אמו של יוחנן המטביל (La Visitazione).
- 15 בספטמבר – יום הזיכרון לדאבותיה של מרים (Beata Vergine Addolorata).
- 15 באוגוסט – יום עלייתה של מרים השמימה (Assunzione della Vergine Maria).
- בנוסף נקבע 1 בינואר כיום חג כללי לכבודה של מרים (Maria Madre di Dio).
מרים הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישׂה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.
הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:
- 13 באוגוסט - הבשורה ליואכים אודות הולדת מרים
- 9 במאי - חג הולדתה של מרים
- 13 בדצמבר - הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש
- 1 ביוני - הגעת המשפחה הקדושה למצרים
- 29 בינואר - יום הזיכרון לעזיבתה של מרים
- 22 באוגוסט - יום עליית גופתה של מרים השמימה
- 28 ביוני - זיכרון הקדשת הכנסייה הראשונה לשם מרים הקדושה באפסוס
- 2 באפריל - התגלות מריה בזייתון
- 22 באוגוסט - התגלות גופה לשליחי ישו
- הקופטים מקדישים את היום ה-21 בכל חודש בלוח השנה הקופטי לזכרה של מרים, אם ישו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מריה הקדושה על-פי התפיסה האוריינטלית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי הכנסיות המערביות לא נפטרה אלא נרדמה ועלתה השמיימה (יש כנסיות החולקות על כך)
