מרים פטרוסיאן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה. | |
 | |
| לידה |
10 באוגוסט 1969 (בת 56) ירוואן, ברית המועצות  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות |
| סוגה |
פרוזה |
| יצירות בולטות |
The house that |
| שפות היצירה |
רוסית |
| הושפעה מ |
קן קיזי |
| השכלה |
Panos Terlemezyan State College of Fine Arts (1988) |
| תקופת פעילות |
מ-2009 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
מרים פטרוסיאן (בארמנית: Մարիամ Պետրոսյան; נולדה ב-10 באוגוסט 1969) היא ציירת, קריקטוריסטית וסופרת ארמנית. היא כותבת בשפה הרוסית. היא ידועה בעיקר בזכות ספרה זוכה הפרסים "הבית האפור" (2009), שתורגם לשמונה שפות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרים פטרוסיאן נולדה בשנת 1969 בירוואן, בירת ארמניה. לאחר שסיימה את לימודיה במכללה לאומנות, היא התחילה לעבוד כמאיירת באולפני "הייפילם" (סרטי ארמניה). לאחר מכן, עברה למוסקבה ועבדה בסויוזמולטפילם, ב-1995 שבה לעיר הולדתה ירוואן, חזרה לעבוד בהייפילם, שם נשארה עד שנת 2007.
הרומן הראשון שלה, "הבית האפור" (ברוסית: "Дом, в котором...", בתרגום מילולי: הבית, שבו...), מספר על פנימיית ילדים נכים. הספר יצא 18 שנה לאחר תחילת כתיבתו ב-1991. מרים לא ראתה את עצמה סופרת, והכתיבה נועדה למלא את שעות הפנאי כשהיא הייתה מובטלת. רק כעבור מספר שנים, החליטה לסיימו. הספר פורסם ברוסית ב-2009, והפך לרב מכר. הוא היה מועמד לפרס בוקר הרוסי ב-2010 וזכה במספר פרסים ומועמדויות, ביניהם פרס רוסיה לשנת 2009, בקטגוריית הספר הטוב ביותר ברוסית מאת מחבר שחי מחוץ לרוסיה.
הספר תורגם למספר שפות, ביניהן: איטלקית (La casa del tempo sospeso, 2011), הונגרית (Abban a házban, 2012), פולנית (Dom, w którym..., 2013), ספרדית (La casa de los otros, 2015), צרפתית (La Maison dans laquelle 2016), צ'כית (Dům, ve kterém, 2016), ומקדונית (Домот во кој..., 2016).
המהדורה בשפה האנגלית יצאה ב-25 באפריל 2017.[1] הספר היה מועמד לפרס Read Russia לשנת 2018.[2] בינתיים, נמכרו זכויות הפרסום גם בשפות: דנית, לטבית ונורווגית.[3]
קטעים מתוך הספר (בתרגום לאנגלית[4]) קוריינו על ידי סטיבן פריי בסרט Russia's Open Book: Writing in the Age of Putin.[5]
הפרסום השני של הסופרת היה סיפור אגדה בשם "הכלב שידע לעוף" (ברוסית: "Сказка про собаку, которая умела летать", 2014).
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרים נשואה לגרפיקאי הארמני Artashes Stamboltsyan. יש להם שני ילדים. היא נינתו של הצייר מרטירוס סריאן.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2009: פרס "הספר הגדול" (הפרס המרכזי לסיפורת) ב"פרס רוסיה"
- 2010: מקום שני, פרס בחירת הקהל ב"פרס רוסיה"
- 2010: פרס "פורטל" (Портал) על שם וולודימיר סבצ'נקו
- 2010: פרס "הסופר הזר" (Странник)[6]
- 2010: פרס "זר הסטודנט" (Студенческий Букер)[7]։
- 2010: פרס "הגשר לכוכבים" (Звёздный мост) לרומן ביכורים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קול רוסיה
- ביקורת על ספרה "הבית האפור" באתר Booknik.ru
- מרים פטרוסיאן זוכה בפרס רוסיה
- הספר הגדול של מרים פטרוסיאן (ברוסית)
- ראיונות בארמנית
- Հարցազրույց «Ազատություն» ռադիոկայանի հետ Լսել
- bravo.am կայքի հետ
מרים פטרוסיאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Amazon: The Gray House
- ^ 2018 Read Russia Prize
- ^ The House That... at Elkost site.
- ^ The House That... Sample translations
- ^ Russia's Open Book: Writing in the Age of Putin (excerpt).
- ^ "Премия «Странник»". Лаборатория фантастики. .
- ^ "Литературная премия «Студенческий Букер — 2010»". Студенческий Букер. ארכיון מ-2012-07-29. .
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |