מרינו סנודו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת ארץ ישראל בחיבורו של מרינו סנודו טורסלו, "ספר הסודות של נאמני הצלב", 1321; צוירה בידי פייטרו ויסקונטה; כתב-יד הספרייה הבריטית (MS 27,376)
מפת עכו הצלבנית ב"ספר הסודות" (1321); כתב-יד אוקספורד, ספריית הבודליאנה
(MS Tanner 190, fols. 207r); למפה חשיבות רבה משום שהיא מייצגת את הידוע על העיר, רובעיה, ביצוריה ובנייניה ערב נפילתה ב-1291
מפת ירושלים ב"ספר הסודות"; כתב-יד הספרייה הבריטית

מַרינוֹ סַנוּדוֹ טוֹרסֶלוֹ (Marino SanudoTorsello)[1]; הרפובליקה של ונציה, 1260? – ונציה, 1343?)[2] היה נוסע, גאוגרף ומדינאי ונציאני. נודע בחתירתו לחידוש מסעי הצלב לכיבוש ארץ הקודש ולתכלית זו יועדו חיבוריו.

קורות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרינו סנודו טורסלו נולד למשפחה מיוחסת שבניה כיהנו, בדורותיהם, בסנאט ובמועצה הגדולה של רפובליקת ונציה. סנודו בילה את רוב שנותיו במסעות, ככל הנראה לרגל עסקי משפחתו, במקומות שהיו נתונים לשליטתה של ונציה, בתחנות המסחר שלה ובנמלי מסחר בארצות אירופה. במהלך נסיעותיו שהה בעכו, בירת ממלכת ירושלים הצלבנית השנייה, שנים ספורות לפני נפילתה ב-1291 בידי הממלוכים.

לאחר מפלת המדינות הצלבניות בלבנט עסק סנודו בהתוויית תוכניות למסע צלב חדש. חיבורו הראשון, "תנאֵי ארץ הקודש" (Conditiones Terrae Sanctae), הושלם ב-1306 והופנה לאפיפיור קלמנס החמישי, לראשי הכנסייה ולשליטי אירופה. בשנים הבאות שקד על חיבורו הגדול – "ספר הסודות של נאמני הצלב" (Liber Secretorum Fidelium Crucis), שבו כלל את כתביו הקודמים, וב-1321 הגישוֹ לאפיפיור יוחנן השנים עשר. עותק מורחב נמסר ב-1323 לשארל הרביעי, מלך צרפת, שסנודו הוֹעידוֹ להנהיג את מסע הצלב החדש. סנודו לא הסתפק בכך והטיף למטרתו גם במכתבים לגורמים השונים.

"ספר הסודות" נכתב כמדריך לצלבנים. בחלקו הראשון הובא מידע על התנאים הפוליטיים, על הכלכלה ועל נתיבי הסחר של הארצות השונות. חלקו השני הוקדש לתוכניות מפורטות לכיבוש מצרים, הלבנט והלאה עד לאוקיינוס ההודי. סנודו ראה בהכנעת מצרים יעד מקדים חיוני לכיבוש ארץ ישראל ורקם תוכניות מבצעיות להסגר ימי עליה לצורך החלשתהּ. החלק השלישי של הספר מוקדש לתולדות ארץ הקודש מאז ימי המקרא ועד לתחילת המאה ה-14. הספר לוּוָה במפות שנוצרו על ידי הקרטוגרף הגנואזי פייטרו ויסקונטה (Pietro Visconte) בהנחיותיו של סנודו: מפות עולם, מפת ארץ ישראל, מפות חופי הים התיכון, הים השחור וחופי אירופה וכן מפות ערים, בהן ירושלים, אנטיוכיה ועכו. עותקי הספר ששרדו, עשרים ושלושה במספר, אינם זהים לגמרי, שכן סנודו הפיק מהדורות אחדות של תוכניותיו.

בשנים 13281333 כתב סנודו על ההיסטוריה של האימפריה הלטינית – "תולדות ממלכת רומאניה[3] או ממלכת מוראה" (Istoria del regno di Romania sive regno di Morea).[4]

מרינו סנודו מת ב-1343 שׂבע אכזבות מכישלון מאמציו להביא להחייאת מסעי הצלב לארץ הקודש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M. Sanutus, Liber secretorum fidelium crucis, in: J. Bongars (ed.), Gesta Dei per Francos, sive orientalium expeditionum 1095–1420 (Hanover 1661)
מהדורה מצולמת פורסמה בירושלים ב-1972 והיא כוללת מאמר מקדים של יהושע פראוור (עמ' XIX–V) הדן בסנודו, בספרו ובאוסף המפות שלו (באנגלית)
  • Marino Sanudo Torsello, The Book of the Secrets of the Faithful of the Cross: Liber Secretorum Fidelium Crucis, trans by Peter Lock (Farnham: Ashgate, 2011)
  • ד' בהט, "מפת מרינו סאנוטו וחומות ירושלים במאה הי"ג", ארץ-ישראל – מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך י"ט (ספר אבי-יונה), תשמ"ז-1987, עמ' 295–298
  • מילכה לוי, "מפות ירושלים בימי הביניים", ספר ירושלים: התקופה הצלבנית והאיובית 1099–1250, יד יצחק בן צבי, תשנ"א–1991, סעיף 13: מפת מרינו סנודו, עמ' 487–493

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרינו סנודו בוויקישיתוף
  • Charles Raymond Beazley, " Sanuto, Marino, the elder", in: Chisholm, Hugh (ed.), Encyclopædia Britannica, 24 (11th ed., 1911), pp. 196–197

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכוּנה 'הזקן' (Il Vecchio) כדי להבדילו ממרינו סנודו שחי כמאתיים שנים אחריו וכוּנה 'הצעיר' (אנ'); Sanutus הוא כתיב שם משפחתו בלטינית, סנודו (sanudo) הוא כתיב שמו באיטלקית ונטית
  2. ^ שנת לידתו אינה ידועה וטווח האפשרויות מקיף עשור שנים עד 1270; יש קובעים את שנת מותו לפי מועד הצוואה שלו ב-1338
  3. ^ Romania היה השם שניתן לנסיכויות הלטיניות שקמו בחבלי יוון בעקבות מסע הצלב הרביעי ב-1204
  4. ^ חיבורו זה נכתב בלטינית אבל שרד רק תרגומו לאיטלקית; התרגום מתוארך לסוף המאה ה-15 והמחצית הראשונה של המאה ה-16, התקופה שבה מאחזיה של ונציה בחבלי יוון הלטינית נכבשו בהדרגה בידי העותמאנים