מריסטמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מריסטמה היא רקמת תאים מיוחדת בצמחים המכילה תאים בלתי ממויינים בה מתרכזת הגדילה של הצמח. תאי מריסטמה מאפשרים התפתחות של כלל איברי הצמח.

בשונה מרוב בעלי החיים, שגדילתם מוגבלת לשלב התפתחותי צעיר, צמחים ממשיכים לגדול כל חייהם. זאת מכיוון שגדילה של צמחים מתרכזת באזורים מיוחדים של הצמח – המריסטמות. כמעט כל חלוקות התאים מתבצעות באזור זה של הצמח. בצמחים צעירים, רוב הפעילות תתרכז במריסטמות הקודקודיות, הממוקמות בקצוות הנצר והשורש ומאפשרות התארכות של הצמח. בצמחים מעוצים ישנה חשיבות רבה גם למריסטמות הלאטרליות המאפשרות את גדילת הצמח בהיקפו. תאים מריסטמטים מתחלקים בתדירות גבוהה יחסית, כאשר חלק מהתאים החדשים ימשיכו להתמיין עד ליצירת רקמות ואיברים חדשים, ואילו חלקם ישארו מריסטמטיים ויאפשרו המשך של הגדילה. תאים אשר שומרים על היכולת להתמיין נקראים בצמחים באופן מסורתי "תאים איניציילים" (initial cells), אך כיום מקובל יותר להשתמש במונח תאי גזע, לאחר שהראו שפעילותם דומה מאוד לזאת של תאי גזע בבע"ח.

סוגי מריסטמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריסטמה קודקודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המריסטמות הקודקודיות הן מריסטמות שטרם עברו התמיינות כלל (בשונה מהמריסטמות הלאטרליות אשר עברו התמיינות מסוימת ויכולות להתחלק רק לסוגים מסוימים של רקמות). ישנם שני סוגים של מריסטמות קודקודיות – מריסטמת הנצר (shoot apical meristem; SAM), ממנה יתפתחו חלקי הצמח הנמצאים מעל הקרקע, ומריסטמת השורש (root apical meristem; RAM) ממנה יתפתחו השורשים.

מריסטמת הנצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממריסטמת הנצר יווצר הגבעול, אך גם האיברים הצדדיים, כמו העלים והניצנים. מריסטמת הנצר מורכבת ברוב הצמחים מכמה מאות עד אלפי תאים. מיקומה של מריסטמת הנצר בקצהו העליון של הנצר, והיא מוקפת על ידי העלים הצעירים ביותר שנוצרו מהתחלקות התאים בה. צורתה מעוגלת מעט וניתן להבחין בה באזורי פעולה שונים, אשר אחראיים על היווצרות הרקמות השונות. אזורים אלו נבחנים האחד מהשני על ידי כיווני ההתמיינות שלהם כמו גם על ידי גודלם ופעולתם. בצמחים מכוסי זרע ניתן לזהות במריסטמת הנצר שכבות ברורות למדי, L1,L2,L3, כאשר L1 היא השכבה החיצונית ביותר, ו-L3 הפנימית ביותר. בשכבות L1 ו-L2 התאים יתחלקו כך שדופן התא הנוצרת תווצר בזווית ישרה לפני שטח המריסטמה (חלוקה אנטיקלינית). בשכבה L3 החלוקה תהייה פחות מסודרת.

מריסטמת השורש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהלחצים האבולציונים שפעלו על שורשים שונים מאלו שפעלו על חלקי הצמח העל קרקעיים, אין זה מפתיע שצורת השורש שונה מצורת הנצר, וכך גם צורת המריסטמות. אילו במריסטמת השורש היו מתפתחים איברים צדדיים כפי שקורה במריסטמת הנצר, הדבר היה מפריע לגדילה בתוך הקרקע. לכן, השורשים הצדדיים מתחילים את התפתחותם בתוך השורש, באזורים שסיימו את תהליך התארכותם, וכך גם שערות השורש. מבנה מריסטמת השורש מיוחד בכך שבצמחים רבים ניתן לעקוב אחר סוג התאים ולמצוא את תא הגזע ממנו נוצרו.

תמונת מיקרוסקופ של מריסטמת השורש

חלוקה לקבוצות תאים של מרסיטמת השורש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את מריסטמת השורש לארבע קבוצות תאים שונות:

  • תאי ה-Quiescent center) QC) - באזור זה לרוב לא תהייה התמיינות של תאים חדשים לאחר שלב התפתחות העובר, אך הוא ככל הנראה עוזר בתהליכי ההתמיינות בשאר המריסטמה בעזרת סיגנאלים שונים.
  • תאי יצירת הקורטקס והאנדודרמיס - יוצרים טבעת סביב אזור ה-QC ומתמיינים לתאי קורטקס ואפידרמיס.
  • תאי יצירת הקולמלה - שכבה של תאים הנמצאת כלפי חוץ מאזור ה-QC אשר מייצרים את תאי הקולמלה שבכיפת השורש.
  • תאי יצירת כיפת השורש והאפידרמיס - יוצרים טבעת מסביב לתאי יצירת הקולמלה כאשר התחלקות אנטיקלינית יוצרת תאי אפידרמיס, ואילו התחלקות פריקלינית (היווצרות דופן תא במקביל לפני שטח המריסטמה) ואחריה אנטיקלינית של תאי הבת יאפשרו יצירה של תאי כיפת השורש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריסטמה בוויקישיתוף