מרישה אייזנשטט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרישה אייזנשטט
Marysia Ajzensztadt
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה יולי 1942 (בגיל 19 בערך)
ורשה, גנרלגוברנמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרישה מרים אייזנשטטפולנית: Marysia Ajzensztadt;‏ נולדה בוורשה ב-1921, ונפטרה באומשלאגפלאץ ב-1942, ברציף רכבת הגירוש לטרבלינקה) הייתה יהודייה-פולנייה, זמרת בגטו ורשה שזכתה לפופולריות. התפרסמה בזכות הקול והשירה שלה כשהייתה בלהקה שנועדה להרים את רוחם של היהודים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בצעירותה היה לה כישרון מוזיקלי מיוחד וזכתה לחינוך מוזיקלי בביתה. אביה היה מלחין ידוע ומנצח בבית-הכנסת הגדול ברחוב טלומצקה בורשה זאת הייתה פרנסתו. ארגוני פועלים הכירו אותו כמארגן של מקהלת הנוער והמחנך שלהם. בהיותו תמיד שקוע בעבודתו הרבה לא הספיק לפרסם בדפוס אף אחת מיצירותיו.

כשגדלה הלכה ללמוד באקדמיה למוזיקה שבוורשה, היא השתלמה בזימרה, למדה להכיר קולגות חשובות במוזיקה הרומנטית וטיפחה רפרטואר של שירים יהודיים עממיים.

לאחר שהסינגוגה ברחוב טלומצקה, יחד עם בניין המכון למדעי היהדות ועם הדירות שהשתייכו אליה, הופקעו מתחומי הגטו באביב שנת 1942, עבר אייזנשטט יחד עם אשתו ובתם לדירה שברחוב אוגרודובה.

לאחר שלושה חודשים החלה אקציית הגירוש, בשבוע השני או השלישי לאקציה סחבו לאומשלאגפלאץ ("כיכר השילוח") כמעט את כל התושבים שלא הספיקו לברוח. השאירו רק כמה יוצאים מן הכלל כמו אייזנשטט מרישה, הצעירים המוכשרים לא נלקחו לעבודה.[1]

חייה לפני ובמהלך הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנשטט הייתה זמרת צעירה בקושי בת 20 וברוכת כישרון, במלחמה התגלה כשרונה בשירה בפולנית, עברית ויידיש. הצליחה לכבוש את ורשה במופעים אומנותיים וספרותיים גדולים, בהם היא הייתה כוח המשיכה העיקרי. נעשתה דמות פופולרית ומקובלת ביותר.[2]

מרישה השתתפה ברוב האירועים המוזיקליים שמוסדות התרבות ארגנו בגטו.

מרצ'לי רייך סיפר על אייזנשטט שהיא הייתה התופעה הגדולה בין הסולנים בגטו, היו לה קול נהדר, דיקציה מצוינת, מוזיקליות נדירה ובייחוד יכולת פרשנות מעמיקה ביותר. אלה הגורמים שסייעו לזמרת לזכות עד מהרה בפופולריות בכל הגטו.

לדברי ניישטט בספרו "חורבן אין אויפשטאנד פון די יידן אין ווארשע", מילאו מעריציה את האולם והיו 1000 בכל הופעה. היא הופיעה גם עם התזמורת הסימפונית ולכן בקונצרטים שאנשי המחתרת ארגנו בגטו. בדרך כלל בהופעות שלה ליווה אותה הפסנתרן איגנצי רוזנבאום, מוזיקאי בעל שם עולמי.

במהלך שהותה בוארשה בחודש אוגוסט בשנת 1942 חטפו אותה הגרמנים לאומשלאגפלאץ שם הציל אותה ואת ההורים שלה בחור בשם רמבה מקרון מהמוות ועוד אנשים רבים אחרים. במהלך הפעולה איש ס"ס הרגיש "בהברחה" זו חזר והדף את משפחת אייזנשטט במכות אימים.

לאחר כישלון זה רמבה ניסה שוב את מזלו להציל את המשפחה, הוא שלח את אנשיו, בעקבות המכות מרישה הייתה מטושטשת, למרות זאת ניסתה את מזלה בשנית. היא נורתה באומשלאגפלאץ בעת שהתנגדה לאנשי הס"ס לנגד עיני הוריה, שנשלחו באותו טרנספורט לטרבלינקה.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Issakhar Fater: "Jewish Music in Poland between the World Wars", www.zchor.org
  2. ^ כרך ב', מכתבים מימי המלחמה, עמ' עמוד 156
  3. ^ Maria Ajzensztadt, Culture.pl (באנגלית)