מרי אלן פלזנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרי אלן פלזנט
Mary Ellen “Mammy” Pleasant
Mary Ellen Pleasant.gif
לידה 19 באוגוסט 1817
ג'ורג'יה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בינואר 1904 (בגיל 86)
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קליפורניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרי אלן פלזנט (Mary Ellen “Mammy” Pleasant, ‏19 באוגוסט 18174 בינואר 1904) הייתה יזמת אפרו-אמריקאית שהייתה ידועה בשם "פילגש פלזנט" הזדהתה בתור כקפיטליסטית במקצועה במפקד האוכלוסין בארצות הברית של 1890. אנשים כינו אותה כ"ממי פלזנט" אבל היא לא הסכימה. היא השתמשה בהון שלה על מנת לקדם את התנועה לביטול העבדות. היא עבדה במסילת הרכבת המחתרתית במדינות רבות והביאה אותה לקליפורניה במהלך תקופת הבהלה לזהב. הייתה חברה ותומכת כספית של ג'ון בראון, והייתה מוכרת בקרב התנועה לביטול העבדות. לאחר מלחמת האזרחים, היא לקחה את קרבותיה לבתי המשפט בשנות ה -60 של המאה ה -19, וזכתה בכמה ניצחונות של זכויות אזרח, שאחד מהם אושר בשנות ה -80 ונתן לה את הכינוי "אם זכויות האדם בקליפורניה".[1]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות טענות סותרות על שנותיה הראשונות ומקורותיה אינם ברורים עד היום.[1] יום הולדתה ידוע ב-19 באוגוסט אבל שנת היוולדה טעון במחלוקת. הקבר שלה נמצא בבית הקברות טולוקיי, נאפה, קליפורניה ועל מצבתה תאריך לידתה הוא 1812, אך רוב מקורות הלידה מעידים על כך שנולדה ב-1814 או ב-1817.[2] בגרסה אחת של האוטוביוגרפיה שלה, שרלוט דאונס, טוענת שהיא נולדה כעבד להורים שהם כוהנת וודו וג'ון האמפדן פלזנט, בנו הצעיר של מושל וירג'יניה ג'יימס פלזנט. היא הופיעה בננטקט, מסצ'וסטס במהלך שנת 1827 בגילאי 10 - 13 כמשרתת לכודה למחסנאית שכונתה "סבתא הוסי".

היא עבדה במהלך השעבוד שלה ולאחר מכן הפכה לחברת משפחה וחברה לחיים לנכדתה של סבתא הוסי ששמה פיבי הוסי גרדנר. בני הזוג הוסי היו מעורבים באופן עמוק בתנועה לביטול העבדות, פלזנט פגשה מתנגדים מפורסמים רבים לעבדות.

קריירה ונישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תמיכתם של הוסי/גרדנר לעיתים קרובות היא נתפסה כאישה לבנה. פלזנט נישאה לגון ג'יימס סמית קבלן קמח עשיר ובעל מטעים ששיחרר את עבדיו וגם הצליח להיתפס כאדם לבן. היא עבדה עם סמית' כ"גנבת עבדים" במסילת הרכבת המחתרתית עד מותו, ארבע שנים מאוחר יותר. הם העבירו עבדים למדינות צפוניות בארצות הברית כמו אוהיו ועד קנדה. סמית השאיר לה הוראות וכסף על מנת שתוכל להמשיך את העבודה לאחר מותו.

היא החלה את הקשר שלה עם ג'ון ג'יימס פלזנט בשנת 1848, אף על פי כן אין מסמך רשמי לנישואיהם, ככל הנראה הטקס נוהל על ידי חברם קפטן גרדנר, בעלה של פיבי והתקיים על הספינה שלו. הם המשיכו את עבודתו של סמית' במשך כמה שנים נוספות, כאשר הגברת תשומת הלב של סוחרי העבדים אילצה אותם לעבור לניו אורלניס. נראה כי ג'י.ג'י פלזנט היה קרוב משפחה של בעלה של מארי לאו, קיימת אינדיקציה פלזנט ולאו נפגשו והתייעצו פעמים רבות לפני שפלזנט עזבה את ניו אורלינס בסירה לסן פרנססיקו באפריל 1852.ג'יי-ג'יי הגיע, וכתב שהאזור נראה מבטיח עבור מסילת הרכבת המחתרתית .

כשמרי אלן הגיעה לסן פרנסיסקו, התייחסו אליה כמו לאישה לבנה, באמצעות השימוש בשם משפחתו של בעלה שהיה ידוע בקרב הלבנים. היא עסקה בניהול מסעדות בלעדיות לגברים שהראשונה שבהם הייתה קייז והייזר. היא פגשה את רוב המייסדים של העיר כשהיא סיפקה ארוחות מפוארות, והיא נהנתה משפע של רכילות פיננסית ועסקית שעברה בין השולחנות. היא פנתה לפקיד צעיר בשם תומאס בל ב"בנק קליפורניה" והם החלו להרוויח כסף על סמך הטיפים שלה והדרכותיה. תומאס עשה כסף בעצמו בייחוד מקוויקסילבר, ועד לשנת 1875 הם צברו 30 מיליון דולר (בשנת 2017[3]ערכו שווה 647 מיליון דולר), ביניהם, ג'יי ג'יי, שעבד עם מרי אלן מימי גנבת העבדים ועד למאבקי בתי המשפט לזכויות האזרח בשנות השישים והשבעים, מת ב-1877 כתוצאה מסוכרת.

מרי אלן לא הסתירה את הגזע שלה משחורים אחרים, והייתה מיומנת במציאת מקומות עבודה לאלו שהובאו לפעילויות למסילת הרכבת המחתרתית. כמה מן האנשים שתמכה בהם הפכו למנהיגים שחורים חשובים בעיר. היא עזבה את סן פרנסיסקו בשנים 1857–1859 כדי לעזור לג'ון בראון. נאמר כי היא תמכה בו באופן פעיל על ידי כסף ועבודה. כשנעצר בתקרית הארפר אריי ארמורי, נמצא בכיסו פתק ממנה אבל זה רק היה חתום עם ראשי תיבות, היא לא נתפסה בתקרית. היא חזרה לסן פרנסיסקו על מנת להמשיך את עבודתה, שם היא הייתה ידועה בתור "מועצת העיר השחורה".

לאחר מלחמת האזרחים פלזנט שינתה את גזעה מ"לבנה" ל"שחורה", מה שגרם ללבנים לתהיות. היא החלה סדרה של מאבקים משפטיים, על מנת להילחם בחוקים האוסרים על שחורים לעלות על קרונות הרכבת בסן פרנסיסקו ובחוקים נוספים הפוגעים בזכויות אדם.

התביעה על ההפרדה בחשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזנט תקפה אפליות גזעניות בסן פרנסיסקו בתחבורה הציבורית לאחר שהיא ואישה שחורה נוספת נזרקו מחשמלית ב-1866. היא הגישה שתי תביעות. הראשונה נגד חברת הרכבות אומינבוס. התביעה בוטלה לאחר שהחברה הבטיחה לאפשר לאפרו-אמריקאים לעלות על רכבותיהם.[4] השנייה נגד נורת' ביץ ומיסיון חברת הרכבות, התביעה הועברה לבית המשפט העליון של קליפורניה והסתיימה כעבור שנתיים. התביעה אסרה על הפרדת הציבור בעיר.[5] עם זאת, בית המשפט העליון, מצא כי הפיצויים שנפסקו לה היו מוגזמים וביטל אותם.[4]

חייה המאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא החלה סדרות של מאבקים משפטיים מול שרה אלטה היל, הסנטור ויליאם שרון ושותף העסקים תומאס בל כולל אלמנתו תרזה בל ובנו פרד בל, מאבקים אלה פגעו בדימוייה של פלזנט אשר עלו לה במשאבים ובכסף. פלזנט נפטרה ב-4 בינואר בשנת 1904 בסן פרנסיסקו בעוני.

מאוחר יותר בחייה, היא התיידדה עם אוליב שרווד, היא נקברה בחלקת משפחת שרווד בבית הקברות של טולוקיי, נאפה, קליפורניה. הקבר שלה מסומן בפסל ממתכת שהוקדש לה ב-11 ביוני 2011.[6]

הכרה שלאחר המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלזנט הוצגה או מוכרת בכמה יצירות ספרותיות. ספרו של מישל קליף שיצא לאור בשנת 1993 "יוזמה חופשית" שכותרתו "רומן עם מרי אלן פלזנט" כולל את פעילותה האבולוציוניסטית.[7] הדמות של מרי אלן פלזנט מופיעה כרוח רפאים ברומן "רעידת אדמה, מזג אוויר" שיצא לאור בשנת 1997 על ידי טים פורס. רומן נוסף הוא הרומן ההיסטורי של קרן ג'וי פאולר "אחות נון" שפורסם ב-2001, מציג את פלזנט כדמות מרכזית ותומס בל ותרזה בל כדמויות משניות.[8]

דמותה הוצגה גם בקולנוע ובטלוויזיה, בשנת 2008 הוצגה בסרט תיעודי בשם "פוגשים את מרי פלזנט", הסרט סיפר על חייה.[9] דמותה הופיעה גם בערוץ "קומדי סנטרל" בסדרה "היסטוריה שתויה", בפרק שתיאר את חייה,[10] את הדמות הציגה השחקנית ליסה בונט.

בשנת 1974, העיר סן פרנסיסקו נטעה עצי אקליפטוס שפלזנט נהגה לנטוע מחוץ לאחוזתה בפינה הדרום מערבית של רחובות אוקטוביה ובוש בסן פרנסיסקו כסמל להצלחתה.[11] העצים ולוח ההנצחה ידועים בתור הפארק לזכרה של מרי אלן פלזנט, הפארק הוא הפארק הקטן ביותר בסן פרנסיסקו[12] מקום קבורתה הוגדר כ"רשת לחופש" על ידי שירות הפארקים הלאומיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיון אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Davis, Marianna W., ed. (1982). Contributions of Black Women to America 1. Columbia, South Carolina: Kenday Press, Inc.. עמ' 371. ISBN 9993222674. 
  2. ^ Mary Ellen "Mammy" Pleasant, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  3. ^ "$30,000,000 in 1875 → 2017 - Inflation Calculator". www.in2013dollars.com. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2017. 
  4. ^ 1 2 Hudson, Lynn Maria (2002). "The Making of "Mammy Pleasant": A Black Entrepreneur in Nineteenth-Century San Francisco". University of Illinois Press. ISBN 0252075277. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. 
  5. ^ Johnson, Jason B. (10 בפברואר 2005). "A day for 'mother of civil rights' / Entrepreneur sued to desegregate streetcars in 1860s". San Francisco Chronicle (San Francisco). בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. 
  6. ^ Brennen, Nancy (12 ביוני 2011). "Civil rights figure honored at Tulocay Cemetery". Napa Valley Register (Napa, CA: Lee Enterprises, Inc.). בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2012. 
  7. ^ "Free Enterprise: A Novel of Mary Ellen Pleasant". City Lights Books. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. 
  8. ^ Hansen, Suzy. ""Sister Noon" by Karen Joy Fowler". May 21, 2001. Salon.com. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. 
  9. ^ "Meet Mary Pleasant: Mother of Civil Rights in California". San Francisco Film Society. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. (הקישור אינו פעיל)
  10. ^ Pershan, Caleb (6 באוגוסט 2013). "Drunk Fact Checking San Francisco Drunk History". San Francisco Magazine. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. 
  11. ^ "San Francisco Preservation Bulletin No. 13: Structures of Merit". City and County of San Francisco Planning Department. ינואר 2003. אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014. 
  12. ^ Halley, Marian. "Don't Call Her Mammy". New Fillmore. בדיקה אחרונה ב-28 ביוני 2014.