מרי בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרי בירד
Mary Beard
Mary Beard filming in Rome.jpg
מרי בירד ברומא
לידה 1 בינואר 1955 (בת 62)
שרופשייר, הממלכה המאוחדת
מדינה הממלכה המאוחדת
השכלה אוניברסיטת קיימברידג'
מקצוע היסטוריונית
תפקיד פרופסור ללימודים קלאסיים
בן זוג רובין קורמק

ויניפרד מרי בירד, OBE ‏(נולדה 1 בינואר 1955, שרופשייר, הממלכה המאוחדת) היא פרופסורית בריטית ללימודים קלאסיים, המלמדת באוניברסיטת קיימברידג', וכן מחזיקה בקתדרה לספרות עתיקה של האקדמיה המלכותית לאמנויות. בנוסף, היא העורכת לעניינים קלאסיים במוסף הספרותי של הטיימס הלונדוני, ובעלת טור בשם "חיי דון" (פרופסור) באתר הטיימס.[1]

עקב הופעות מרובות בכלי התקשורת הבריטיים, וכן מספר הצהרות פומביות שעוררו מחלוקת, כינה אותה העיתונאי פול לייטי "המלומדת הקלאסית הידועה בבריטניה".[2]

ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירד היא בת יחידה, לג'ויס אמילי בירד, מנהלת בית ספר וקוראת מושבעת,[2] ולרוי וויטברד בירד, אדריכל. בירד תיארה אותו כ"טיפוס פרחחי של פנימיות אנגליות, בטלן גמור, אבל בעל קסם אישי רב".[2]

בירד למדה בבית ספר פרטי לבנות בשרוסברי, ובמהלך הקיץ הייתה משתתפת בחפירות ארכאולוגיות, כדי להרוויח כסף לבילויים.[3] בגיל שמונה-עשרה ניגשה לבחינות הקבלה לאוניברסיטת קיימברידג', לקולג' הנשים נונם (Newnham), לאחר שגילתה שהקולג' שהעדיפה, קינגס קולג', לא הציע מלגות לנשים.[3]

על אף שלמדה בקולג' שהכיל רק נשים, נחשפה עד מהרה לעובדה שגברים מסוימים באוניברסיטה התייחסו בביטול לפוטנציאל האקדמי של נשים, וזה חיזק את נחישותה להצליח. היא גם פיתחה דעות פמיניסטיות שנותרו משמעותיות בחייה, אף שלימים הביעה הסתייגות מ"האורתודוקסיה של הפמיניזם המודרני".[2]

בירד השלימה את התואר הראשון, בהצטיינות, אשר לימים שודרג לתואר שני, בהתאם למסורת אוקסברידג'.[4][5] היא המשיכה ללימודי הדוקטורט בקיימברידג', ובשנת 1982 הגישה את עבודת הדוקטור, "The state religion in the late Roman Republic: a study based on the works of Cicero".[6]

הקמת משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985, נישאה בירד לרובין קורמק. נולדו להם בת בשם זואי (1985), ובן בשם רפאל (1987).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1979 עד 1983 הרצתה בירד בלימודים קלאסיים באוניברסיטת קינגס קולג' לונדון. בשנת 1984 חזרה לקיימברידג' כחברת סגל בנונם קולג' והאשה היחידה בסגל ההוראה בפקולטה (הכלל-אוניברסיטאית) ללימודים קלאסיים.[2][6] באותה שנה פרסמה ספר על בסיס עבודת הדוקטור שלה, Rome in the Late Republic, בשיתוף עמיתה מקיימברידג', ההיסטוריון של העת העתיקה מייקל קרופורד.

בשנת 1992, הפכה בירד לעורכת לעניינים קלאסיים של המוסף הספרותי של הטיימס.[6]

זמן קצר לאחר פיגועי 11 בספטמבר, הוזמנה בירד לצד אחרים לתרום מאמר בנושא לכתב העת London Review of Books. במאמר שתרמה כתבה בירד שאנשים רבים סברו, "אחרי שההלם חלף, שזה הגיע לארצות הברית", וש"בריוני העולם, אפילו אם כוונתם טובה, ישלמו את המחיר בסופו של דבר".[7] בראיון משנת 2007, אמרה שהעוינות שהדברים הללו עוררו עדיין לא שככה, על אף שלדעתה הדעה שפיגועי הטרור היו קשורים למדיניות החוץ האמריקאית הפכה שגורה למדי.[2]

בשנת 2004 הועלתה בירד לדרגת "פרופסור ללימודים קלאסיים" בקיימברידג'.[6] כמו כן, נבחרה בשנת 2008-2009 לכהן כמרצה האורחת על שם סיית'ר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי[8] נושא סדרת ההרצאות שלה היה "צחוק רומי"[9]

בדצמבר 2010, הציגה בירד באחד מערוצי הטלוויזיה של ה-BBC תוכנית תעודה בשם Pompeii: Life and Death in a Roman Town, שבה הוצגו ממצאים מבדיקות פורנזיות לשרידים מפומפיי, וצוירה תמונה של חיי היום-יום של תושבי העיר לפני התפרצות הוזוב.[10] בשנת 2012 השתתפה בירד בסדרת הטלוויזיה של ה-BBC‏ Meet the Romans with Mary Beard, שהתמקדה בחיי פשוטי העם ברומא, "עיר הכרך העולמית הראשונה". בירד מופיעה בקביעות בתוכנית הרדיו של ה-BBC,‏ A Point of View,[11] שם היא תורמת דעות על טווח רחב של נושאים, כולל מיס עולם[12] ובחינות הקבלה לתואר שני באוקספורד ובקיימברידג'[13]

בירד סבלה מהרבה הטרדה מקוונת לאחר שהופיעה בתוכנית ראיונות פוליטית בטלוויזיה בשם Question Time, שצולמה בלינקולנשייר בינואר 2013, וסינגרה על מהגרי עבודה שחיים בלינקולנשייר.[14][15]

בטור המקוון שלה בטיימס, ציטטה בירד תגובות מטרידות שקיבלה על טורים קודמים, ועמדה על זכותה להביע דעות בלתי-אהודות ולהופיע בציבור באופן אותנטי.[16][17]

באפריל 2013 זכתה למינוי כ"פרופסור לספרות עתיקה" מטעם האקדמיה המלכותית לאמנויות בממלכה המאוחדת.[18]

ביולי 2013, חיברה והגישה תוכנית תעודה בטלוויזיה, בשם Caligula with Mary Beard, שבה הפרידה בין אמת לבדיון לגבי קליגולה.

באוגוסט 2014, נמנתה על כ-200 החותמים על מכתב לעיתון "הגרדיאן" ובו התנגדות לעצמאות סקוטלנד לפני משאל העם שנערך בספטמבר.[19]

כיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שחיברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרי בירד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הטור של בירד (אנגלית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 פול לייטי, "The Dangerous Don" (אנגלית), ראיון עם בירד באתר הגרדיאן, 10 בנובמבר 2007.
  3. ^ 3.0 3.1 רוברט מקראם, "Up Pompeii with the roguish don", באתר האובזרבר, 24 באוגוסט 2008.
  4. ^ תיאור התואר השני בקיימברידג' (אנגלית)
  5. ^ כתבה על הכוונה לבטל את הנוהג באתר הטלגרף, 12 בפברואר 2-11.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 ערך על בירד באתר הביוגרפיות Debrett's (אנגלית)
  7. ^ מרי בירד, מאמרה של בירד (אנגלית) באתר ה-London Review of Books, 4 באוקטובר 2001.
  8. ^ סדרת הרצאות יוקרתית בעולם הלימודים הקלאסיים. הכיבוד כולל גם את הוצאת ההרצאות המקובצות בספר.
  9. ^ אזכור בירד ברשימת המרצים על שם סיית'ר (אנגלית) באתר החוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת ברקלי.
  10. ^ התוכנית התבססה על הספר של בירד, Pompeii: The Life of a Roman Town, הוצאת אוניברסיטת הארוורד, 2008,ISBN 18619755163.
  11. ^ אתר התוכנית (אנגלית), באתר ה-BBC
  12. ^ התוכנית שבה בירד מדברת על מיס עולם (אנגלית), באתר ה-BBC.
  13. ^ התוכנית שבה בירד מדברת על בחינות הכניסה (אנגלית), באתר ה-BBC.
  14. ^ בן דאוול, "Mary Beard suffers 'truly vile' online abuse after Question Time" (אנגלית), 21 בינואר 2013, באתר הגרדיאן.
  15. ^ "Cambridge professor under fire for Boston immigration comments on BBC Question Time" (אנגלית), 21 בינואר 2013, באתר ה-Boston Standard.
  16. ^ מרי בירד, "Internet fury: or having your anatomy dissected online" (אנגלית), 27 בינואר 2013, באתר הטיימס.
  17. ^ לארק טרנר, "In Britain, an Authority on the Past Stares Down a Nasty Modern Storm" (אנגלית), 15 בפברואר 2013, באתר הטיימס.
  18. ^ "Mary Beard named as Royal Academy of Arts professor of ancient literature", ‏ 10 באפריל 2013, באתר האינדיפנדנט.
  19. ^ נוסח המכתב הפתוח (אנגלית), 7 באוגוסט 2014, באתר הגרדיאן.
  20. ^ ההודעה על הכיבוד (אנגלית), בפרסום The London Gazette,‏ 29 בדצמבר 2012, גיליון 60367, עמ' 9.
  21. ^ www.sal.org.uk