מרי שלי
 | |
| מרי שלי, 1840 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1797 סומרס טאון, מידלסקס, ממלכת בריטניה הגדולה  |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1851 (בגיל 53) Chester Square, St George Hanover Square, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| שם לידה |
Mary Wollstonecraft Godwin |
| מדינה |
ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
כנסיית סנט פיטר, בורנמות |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה |
ספרות מסעות, ספרות גותית, ספרות ספקולטיבית, ספרות גותית, סיפור קצר, רומן |
| זרם ספרותי |
British Romanticism |
| יצירות בולטות |
The Last Man, פרנקנשטיין |
| בן או בת זוג |
פרסי ביש שלי (30 בדצמבר 1816–8 ביולי 1822) |
| צאצאים |
Clara Everina Shelley, פרסי פלורנס שלי, William Shelley, Clara Shelley |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2004) |
| חתימה |
 |
  | |
מַרִי ווּלסֵטוֹנקרַאפט שֶלי (באנגלית: Mary Wollstonecraft Shelley; 30 באוגוסט 1797 – 1 בפברואר 1851) הייתה סופרת אנגלייה, שחיברה בין השאר את הרומן "פרנקנשטיין". בתם של הסופרת הפמיניסטית מרי וולסטונקראפט והפילוסוף ויליאם גודווין, ואשתו של המשורר פרסי ביש שלי.
תולדות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי וולסטונקראפט גודווין נולדה בסומרס טאון להורים ידועים - אביה היה הפילוסוף ויליאם גודווין ואמה הסופרת הפמיניסטית מרי וולסטונקראפט, מחברת "הצידוק לזכויות נשים". אמה מתה עשרה ימים לאחר לידתה מסיבוך בלידה. מרי ואחותה למחצה פאני נשארו בהשגחת אביה.
ויליאם גודווין התחתן ב-1801 עם מרי ג'יין וייל קליירמונט, וכעבור שנתיים נולד להם בן. מרי ששאפה לעצמאות פיזית ויצירתית, לא הייתה ביחסים טובים עם אמה החורגת.
מרי לא קיבלה חינוך פורמלי, אבל למדה בבית וקראה בשקיקה בספרים מספרייתו הנרחבת של אביה.
התחילה לקרוא את כתבי אמה בגיל 8, והושפעה מהם עמוקות. היא גם אהבה לכתוב ובגיל 10 פרסמה את שירה הראשון.
עקב החיכוכים עם אמה החורגת נשלחה מרי ב-1812 לסקוטלנד, לגור אצל חברו הטוב של אביה.
בסוף אותה שנה, כשחזרה לאנגליה, פגשה לראשונה את המשורר פרסי ביש שלי ואשתו הארייט, בביקורם אצל אביה של מרי. כעבור שנה נפגשו שוב, שלי היה מעריץ של גודווין ותמך בו כלכלית. הוא התארח בבית גודווין, מרי ופרסי נפגשו כמעט כל יום, והתאהבו זה בזה. גודווין רגז על הרומן ואסר על שלי לבוא לביתו. בקיץ 1814 ברחו מרי ופרסי שלי לצרפת, בלווית אחותה החורגת קלייר. בתגובה ניתק האב את הקשר עם בתו.
מרי, פרסי וקלייר טיילו באירופה, אחרי כמה שבועות חזרו ללונדון והתגוררו יחד. ב-1815 מרי ילדה בת שמתה מיד אחרי הלידה, ושנה אחר כך ילדה בן שמת בגיל 3 ממלריה. קלייר הפכה לפילגשו של המשורר לורד ביירון, שהיה חברו הטוב של שלי.
ב-1816 שלי ומרי יחד עם ביירון וחברו הטוב ג'ון פולידורי שהו בז'נבה. תחילתו של הספר "פרנקנשטיין" היה בתחרות שהציע לארבעתם ג'ורג' ביירון, כאשר כל אחד מהם נדרש לחבר סיפור אימה. סיפורה של מרי היה הבסיס לרומן שכתבה מאוחר יותר בעידודו של פרסי, והוא היחיד בין הסיפורים שלהם שהתפרסם. "פרנקנשטיין" הוא סיפורו של סטודנט גרמני שמפיח חיים באדם שיצר מחלקי גופות, ויוצר מפלצת הגורמת בסופו של דבר לאובדנו. הספר "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" בשמו המלא יצא לאור ב-1818, והוא נחשב לרומן הראשון בז'אנר המדע הבדיוני.
ב-1816 כשחזרו לאנגליה, קרו שני אירועים שהשפיעו רבות על חייה. פאני, אחותה הגדולה של מרי, התאבדה, וכן התאבדה אשתו של פרסי, הארייט. כשבועיים אחרי מותה של הארייט מרי ופרסי התחתנו, בעידודו של גודווין שחידש את הקשר עם בני הזוג.
ב-1817 פרסמו מרי ופרסי שלי ספר משותף המתעד את מסעותיהם באירופה, בהשראת ספר דומה שפרסמה אמה של מרי. באותה שנה ילדה מרי בת נוספת, שמתה שנה מאוחר יותר. בני הזוג עזבו את אנגליה והתיישבו באיטליה. ב-1819 ילדה את פרסי פלורנס, שהוא היחיד מילדיה שהגיע לבגרות. מרי התחילה לעבוד על ספרה "מתילדה", הנוגע ליחסיה עם אביה ועם פרסי; ספר זה פורסם ב-1959, 108 שנים אחרי מותה.
ב-1822 חיו מרי ופרסי בלה-ספציה, מרי הרתה אך איבדה את עוברה וכמעט קיפחה גם את חייה. כעבור שבועיים בעלה פרסי ביש שלי טבע במהלך הפלגה קרוב לליבורנו. הטרגדיות הרבות שפקדו את מרי גרמו כנראה לעיסוקה התמידי בנושא המוות. היא גם סבלה מתקופות ארוכות של דיכאון וערעור בריאותה הנפשית.
אחרי מות בעלה, חזרה מרי לאנגליה עם בנה. היא המשיכה לכתוב, אך שאר יצירותיה לא זכו לתהילה לה זכה ספרה הראשון. בנוסף לרומאנים כתבה מאמרים, נובלות, יומני מסע, סיפורים קצרים ושירים. כן ערכה אוספי שירים של בעלה, להם היא כתבה הקדמות והסברים.
מרי שלי מתה בלונדון בגיל 53 מגידול במוחה. היא נקברה בכנסיית סן-פיטר בבורנמות', על אף בקשתה להיקבר לצד שני הוריה בסן-פנקרס בלונדון.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנקנשטיין (1818)
- מתילדה (1820)
- ולפרגה (1821)
- האדם האחרון (1826)
- לדורה (1835)
ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנקנשטיין, מאנגלית - שרון פרמינגר, הקדמה והערות - קארן קרבינר, פן, תל אביב, 2005.
- פרנקנשטיין, או פרומיתאוס המודרני, עברית - איריס ברעם, אלישר, ירושלים, 1983.
- פרנקנשטיין, או, פרומיתיאוס המודרני, בשלושה ספרים, תרגום - יערית בן יעקב, פראג, תל אביב, 2000.
- מרובע גותי (ארבעה סיפורים), מאנגלית יונתן דיין, הוצאת מקום לשירה, 2022.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Audrey A. Fisch, Anne K. Mellor, Esther H. Schor, The Other Mary Shelley: Beyond Frankenstein, Oxford University Press, 1993 (הספר בקטלוג ULI)
- Sandra M. Gilbert, Susan Gubar, The Madwoman in the Attic: the Woman Writer and the Nineteenth-Century Literary Imagination, Yale University Press, 2000 (הספר בקטלוג ULI)
- Julie Ann Carlson, England's First Family of Writers: Mary Wollstonecraft, William Godwin, Mary Shelley, Johns Hopkins University Press, 2007 (הספר בקטלוג ULI)
- Charlene E. Bunnell, "All the World's a Stage": Dramatic Sensibility in Mary Shelley's Novels, Routledge, 2013 (הספר בקטלוג ULI)
- Charlotte Gordon, Romantic Outlaws: the Extraordinary Lives of Mary Wollstonecraft and Her Daughter Mary Shelley, Random House, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי שלי, ברשת החברתית Goodreads- מיצירתה של מרי שלי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אנושי, אנושי מדי - מאמר על "פרנקנשטיין" ומרי שלי באתר האייל הקורא
- יעקב עיון, פרנקנשטיין של מרי שלי
- מרי שלי באתר openlibrary
- מרי שלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מרי שלי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- עופרה עופר אורן, "מרובע גותי": משקה משכר יותר מיין…, בבלוג "סופרת ספרים", 1 במאי 2022
- מרי שלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מרי וולסטונקרפט גודוין שלי (1797-1851), דף שער בספרייה הלאומית
